מבער מלא, ריצה על מסלול ההמראה ומטוס ה-F-16D שלי זינק לאוויר כציד שמחפש את הטרף. "עקרב מבקרה: קבל מטרה כיוון 305", נשמע קולה של הבקרית באוזניות. "כאן עקרב, קיבלתי". עונה סגן סהר שיושב איתי במטוס. "שי, שים לב מסוק זה מטרה מורכבת להפלה, תראה שאני לא יורד מ-3,000 רגל". אני מאשר את הפקודה ומרגיש את הדם זורם בעורקים במהירות של מאך ויותר. סגן סהר מתמרן את הציפור שלנו לכיוון המטרה ואנחנו חוצים את קו החוף. "קשר עין", מדווח סגן סהר לבקרה והמטוס שלנו עולה ויורד זז לצדדים כאחוז תזזית וחליפת הג'י סוט מתנפחת בכדי למנוע מהדם שלנו לרדת לחלקים התחתונים של הגוף. למרות שזה נראה פשוט, הפלה של מסוק איטי על ידי מטוס קרב מהיר אינה פשוטה וסגן סהר מתמרן את הציפור שלנו בצורה חלקה עד שהזמזום מסמן לנו שהמסוק עומד להתאדות בשמים. בשלב הזה קורה הבלתי נמנע וטיל עוזב אותנו לכיוון המסוק. "המטרה הושמדה", מתקבל הדיווח, ואנחנו חוזרים לחצור.
זו הייתה אחת מהגיחות שיצאתי כנווט יחד עם סגן סהר, טייס קרב בן 24, במאמן F-16 שבבסיס חצור. רגע לפני הגיחה בסימולטור ישבתי לראיון עם סגן סהר בכדי להבין את חשיבות המערך בחיל האוויר ועד כמה הסימולטור באמת מדמה טיסה קרבית.
"חוץ מהתחושה שזה עושה לגוף זה ממש כמו הדבר האמיתי"
"שיחקתי כדורסל מקצועי לפני הצבא כולל אליפות המדינה", מספר על עצמו סגן סהר, בחור חייכן במיוחד ומי שהיה המדריך שלי במאמן. "בשלב מסוים החלטתי שאני מפסיק עם זה כי רציתי להיות קרבי ובהמשך הבנתי שאני יכול ללכת לטיס". את קורס הטיס הוא סיים לפני שלוש שנים במגמת קרב ובשנה האחרונה הוא טס על מטוסי ה-F-16D. נכון להיום מטוסי ה-F-16 מהווים את עיקר הסד"כ של חיל האוויר כאשר דגם D עליו טסתי במאמן מיועד לתקיפות אוויר-קרקע בכל מזג אוויר ושעות היממה, תוך שילוב של יכולת אוויר-אוויר גבוה.
"אני מתחכך עם המאמנים עוד לפני הטיסה הראשונה, כשלי אישית יצא לעלות על מטוס חודש אחרי הגיוס שלי. בהתחלה אתה נפגש עם מישהו שרק מדמה את תא הטייס, רואה את כל המפסקים ועובר עליהם. בהמשך, בשלב ראשוני של קורס הטיס, אתה מגיע למאמן עם מסך שאתה כבר רואה לאן אתה טס, משהו יותר מציאותי שמדמה בעיקר תקלות. אני יכול להגיד שאותי זה מכניס לטיסה בצורה יותר חלקה ונותן לך תחושה על הכלי שאתה טס עליו כמו איך הוא מתנהג באוויר. ככל שאתה מתקדם ככה גם עולה הרמה של המאמנים. אתה מתמודד על תקלות יותר מגוונות, תמונת עולם יותר טובה ובכלל זה פותח לך יותר חלונות מבחינת התפקוד".
סגן סהר מספר שהתחושה מאוד קרובה למציאות, אם כי למרות הטכנולוגיה המתקדמת, זה עדיין לא מושלם. "הדבר היחיד שחסר זה התחושה שזה עושה לגוף או לתעלות הפנימיות של הראש. חסרה גם תחושת הג'י שפשוט אי אפשר לדמות במאמן אבל חוץ מזה הכל אחד לאחד".
"התקלות יותר מסובכות ממה שנפגוש באוויר"
מטבע הדברים חלק מאוד גדול מהאימון במאמנים כולל התמודדות עם תקלות שבאוויר לא ניתן לעשות עם מטוס אמיתי שעולה כמה עשרות מיליוני דולרים. "התקלות הרבה יותר מסובכות ממה שנפגוש באוויר. אתה יכול לפגוש בגיחה אחת במאמן כמות גדולה של תקלות שבאוויר תפגוש פעם בחיים", מספר סגן סהר בליווי מתבקש של נקישה על העץ. "מכניסים לך תקלות משולבות שלפעמים אתה אומר אין מצב שזה יכול לקרות הכל ביחד אבל אתה לומד להתמודד עם זה וזה גם נותן לך הרגשה של מסוגלות". ואכן במהלך הגיחות שלי עם סגן סהר כבה לנו מנוע באוויר, התנגשה בנו ציפור ואיבדנו מערכות חשובות. האמת, הייתה תחושה שלמישהו שם למעלה יש משהו אישי נגדנו – או לפחות למדריכות הסימולטור.
"אנחנו לא מסוגלים לקבל כישלון אז אתה נותן את הכול", אומר סגן סהר. "בסוף אתה יושב מול המדריכה שאומרת לך את זה עשית לא נכון ואתה לא רוצה להגיע למצב הזה. אתה יושב במשימה עם הנווט כצוות ואתה רוצה להביא את ההצלחה המשותפת שמביאה לך סיפוק עצמי".
מדריכות הסימולטור נחשבות בחיל האוויר לאיכותיות במיוחד ולמוקד של ידע. בסופו של דבר הן אלו שיגידו לטייס, ולא משנה מה דרגתו, מה היו הטעויות שלו ואיפה הוא צריך להשתפר או לשמר. "היחסים עם המדריכות מאוד ברורים", אומר סגן סהר. "מצד אחד יש את הצחוקים והחברות ומצד שני ברור לכל אחד מה התפקיד שלו. בסופו של דבר היא זו שיושבת בעמדה ויודעת בדיוק מתי הכניסה את התקלה, באיזה מהירות הייתי ומה עשיתי. זה בדיוק המקום של מי שיושב בצד מנותק ובוחן את הדברים מבחוץ כשהיא יודעת בדיוק מה צריך לעשות. אנחנו לוקחים את התחקיר איתן מאוד ברצינות כי בסוף אנחנו אלו שעולים באוויר ורוצים לעשות את זה בצורה הטובה ביותר".
סגן סהר מספר שהמאמן הוא לא רק מקום אימון אלא גם מוקד ידע משמעותי בחיל האוויר. "מדובר באמצעי חשוב שמהווה מוקד ידע של כל חיל האוויר. תיקח טייס סופה, ברק או רעם. אם תהיה לו שאלה על מערכת כל שהיא כנראה שהבן אדם שידע הכי טוב זה או המדריכה או הקצין של המאמן". לדבריו, יש לא מעט מקרים בהם טייסים מתקשרים עם מפעילי המאמן במקרים של תקלות. "לפעמים גם באוויר יש תקלה במטוס והמנהל שנמצא בטייסת מרים טלפון למאמן, זה מרכז ידע של ממש".
כתבנו מצליח לא להתרסק
אחרי שדיברנו הגיע הזמן לדבר האמיתי, או יותר נכון כמעט אמיתי, שזה כמובן טיסה במאמן של F-16. סגן סהר לוקח אותי לחדר הציוד שם אני לובש את הג'י סוט והטורסו שזה מה שמחבר את הטייס למצנח במקרה שיאלץ לנטוש. משם אנחנו עולים לתא טייס שנמצא בתוך חדר שכמעט כולו מסך איכותי. נקשרים למטוס ומחכים למשימות.
"פלפל", מדווח סגן סהר ברגע שהמבער פועל והמטוס שלנו מזנק לאוויר. בהתחלה אנחנו מוזנקים לכיוון מטוס נוסעים שנכנס למרחב האווירי של ישראל מבלי שהוא עונה לבקרה. אנחנו טסים קרוב אליו ואז בדיוק אצבע אלוהים, או לפחות זו של המדריכה, משחילה לנו תקלת מנוע. המטוס מאבד מהירות וגובה וסגן סהר מתחיל לתפעל את התקלה ומנסה להניע את המטוס באוויר. מאוד מהר אני מגלה שזה ממש לא קרוב להנעה של הרכב שלי עם כבלים. לאחר שכשלו כל הניסיונות הטייס שלי מצליח לבצע דאייה מושלמת עד למסלולים של בסיס חצור.
אחרי הנחיתה ממריאים שוב, הפעם למסוק איתו פתחנו את הכתבה. גם פה אנחנו מסיימים עם תקלה כאשר למטוס נגרם נזק כתוצאה מהתנגשות עם ציפור אומללה. דנה מדריכת הסימולטור מאפסת את המחשב ואנחנו שוב במצב טיסה. "אתה לוקח", אומר לי סגן סהר בקשר הפנימי והתגובה הראשונית שלי הייתה לשאול אותו האם הוא באמת רוצה את זה על עצמו.
מהרגע שההגה בידיים שלי אני משתדל להזיז אותו כמה שפחות, בכל זאת לא נעים להתרסק כבר בהתחלה. הנוף מדהים ונראה מציאותי למדי אבל סגן סהר מבין עניין ומבקש ממני לשחרר את הרסן ולהרביץ כמה גלגולים באוויר. התחושה מדהימה ובגלל התזוזות של התא בו אני נמצא יחד עם תמונת העולם זה מרגיש כמו הדבר האמיתי. "מה שטוב במאמן זה שאפשר לטוס עם היד בחוץ", אומר סגן סהר בזמן שאני מטיס והוא יושב בתא כמו הנהג הישראלי הממוצע.
אחרי שעשיתי אווירובטיקה מרשימה שכללה גלגולי ספליט אס ושלל תרגילים שאולי יכניסו אותי לצוות האווירובטי של חיל האוויר, סגן סהר מבקש ממני לטוס נמוך. אני יורד אבל שוב חוזר החשש לעשות בושות. "אני לוקח", אמר סגן סהר והמטוס טס נמוך, אבל ממש נמוך. אין מה לעשות וצריך לחזור. "אתה מנחית", הוא אומר לי ואני לוקח את המטוס לכיוון בסיס חצור. הנחיתה עברה בסדר, מה שמעלה אצלי את החשד שסגן סהר עזר עם ההגאים וטוב שכך.
"התפקיד הכי מדהים בצבא"
בזמן שאני נפרד מסגן סהר עולה טייס אחר למאמן ואני ניגש לראות איך זה נראה מהצד של המדריכה. "אני עובדת עם מספר מסכים מחדר הבקרה", מסבירה רב"ט דנה סנדר. דרך המחשב אני שולחת את המטוס לאיזה נקודה שאני רוצה בארץ ובנוסף אני רואה את כל מה שרואה הטייס. בהתאם לאימון אני שולחת לו את התקלות שהוא צריך לתרגל באימון. יש פה גם חדר תחקירים שם אנחנו יושבים אחרי הטיסה וביחד מנתחים כל מהלך שלו". על התפקיד אומרת רב"ט דנה, "זה התפקיד הכי מדהים שאפשר לעשות בצבא. אתה מרגיש תחושה שאתה חלק ממשהו חשוב".
לפני שאני עוזב את רב"ט דנה אני מבקש ממנה שתגרום לתקלה חמורה לטייס שהחליף אותנו. "תעשי לו טיסת לילה ותדאגי שלא יפתחו לו הגלגלים בנחיתה", ביקשתי. הוא נאלץ לנחות ללא גלגלים על הגחון. אני מצדי עזבתי את הבסיס לפני שיראה אותי ועם משימה ברורה: להעלות את פז"ם גם על המטוס האמיתי.
>> פרויקט הסימולטורים הצבאיים של פז"ם: