מתקפת הטרור שהתרחשה במוצאי שבת האחרון בקניון "ווסטגייט" שבניירובי, בירת קניה, חשפה לראשונה בפני הציבור הישראלי והעולמי את ארגון הטרור הסומאלי "א-שבאב". עד לשעת פרסום הכתבה הזו עדיין מתפרסמים בכלי התקשורת העולמיים והישראליים דיווחים סותרים לגבי סופה של המתקפה הברוטלית הזו, שהביאה למותם של לפחות 62 בני אדם, לפציעתם של למעלה מ-200 ולהחזקתם של למעלה מ-50 איש כבני ערובה במשך ארבעה ימים. שלטונות קניה טוענים שהשליטה חזרה לידיהם, בעוד "א-שבאב" טוענים ההפך. אבל כבר עכשיו ברור דבר אחד: הפיגוע הזה, שתוכנן לפרטי פרטים, במשך שבועות ארוכים, על ידי חיילים מקצוענים, תפס את ממשלת קניה עם המכנסיים למטה - לא ערוכה, המומה ומבולבלת.
ל"א-שבאב" יש חשבון ארוך עם ממשלת קניה. שורש השנאה טמון בעובדה שקניה היא בעלת שלטון נוצרי, המשתף פעולה עם מדינות המערב - בראשן ארצות הברית וישראל. ב"א-שבאב" רואים בקניה לא רק מדינה המשתפת פעולה עם "אויבי האיסלאם", אלא גם אומה של כופרים. הם מכנים את תושביה בבוז "צלבנים אפריקאים". הממשל הקנייתי, מצידו, הכריז מלחמת חורמה על "א-שבאב": בשנתיים האחרונות השתלט צבא קניה על שטחי הפעולה של "א-שבאב" בדרום סומליה, כשהוא נעזר באמצעי לחימה ובייעוץ שקיבל מחברות ישראליות, המתמחות במיגור מלחמת גרילה, ואילץ את אנשי הארגון לרדת למחתרת.
מנהיגי "א-שבאב" איימו על ממשלת קניה שאם לא תסיג את כוחותיה (כ-9,000 חיילים) משטחי הפעולה של הארגון בדרום סומליה, יבוצע פיגוע המוני בקניון. אבל למרבה הצער, "הממשל בקניה לא לקח ברצינות את האיום הזה ולא נערך בהתאם מבחינת סידורי אבטחה", טוען גורם בטחוני בישראל, "הם חשבו שזו סתם פרובוקציה ושילמו ביוקר".
ההחלטה לבצע פיגוע דווקא בבירת קניה נבעה לא רק מהרצון לנקום, אלא בעיקר משאיפתם של בכירי הארגון לחשוף את "א-שבאב" ברחבי העולם, בכדי להזרים לתוכו "חמצן" טרי – כלומר, תרומות כספים חדשות ופעילים צעירים נוספים מרחבי אפריקה. במוצאי שבת האחרון, לפחות 15 מהם (ההערכות הן שמדובר ביותר) עטו על הקניון, כשהם מצויידים ברובים וברימוני יד. קשה להאמין, אבל הם אפילו צייצו בזמן אמת הודעות מהמתקפה בחשבון הטוויטר של "א-שבאב", שבו דיווחו על המשך הלחימה מול כוחות הבטחון הקנייתים.
בישראל היו הרבה פחות מופתעים מהמתקפה. כבר לפני חמש שנים, ב-2009, כשמנהיגי "א-שבאב" הכריזו על הארגון כשלוחה של רשת הטרור הגלובלית אל-קעיאדה במזרח אפריקה, סימנו כאן בארץ את "א-שבאב" ככאב הראש הרצחני החדש שלהם. אך בעוד "א-שבאב" ביצעו בשנים האחרונות מתקפות טרור עצומות ומרובות הרוגים ברחבי מזרח אפריקה – בעיקר באוגנדה ובאתיופיה - האמינו בממשל הקנייתי שארצם תצליח להישאר מוגנת. הם טעו.
בין קניה לבין ישראל שורר מערכת קשרים בטחונית הדוקה. בנובמבר 2011 נשיא קניה דאז, מואיי קיבקי, ביקר בישראל, נפגש עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, עם נשיא המדינה, שמעון פרס, ואף עם הצמרת הביטחונית בצה"ל ובמשרד הבטחון. קיבקי סיכם על המשך שיתוף פעולה אסטרטגי-ביטחוני בין שתי המדינות. הביקור הזה היה התירוץ שחיכו לו ב"א-שבאב". ראש הארגון, אחמד עבדי-גודאני, הודיע: "ממשלת קניה היא משת"פית של הציונים והיהודים ואנחנו לא נעבור על זה לסדר היום. נשמיד את הציונים ואת משתפי הפעולה שלהם".
בשנה האחרונה חברות ביטחוניות ישראליות אינן פעילות במדינה. החברות הישראליות הכירו היטב את הנשיא הקודם, קיבאקי, אך עדיין לא הספיקו לטוות קשרים עם הנשיא החדש, אוהורו קנייתה, שנבחר לתפקיד באפריל.
שיתוף הפעולה ההדוק בין קניה לישראל התבטא גם במהלך המתקפה על קניון "ווסטגייט" השבוע. שמועות על אנשי בטחון וקצינים ישראליים שפרצו לקניון וסייעו בחילוץ בני ערובה פורסמו במספר אתרי אינטרנט בארץ ובעולם, אך מעולם לא זכו לאישור רשמי. קנייתה, הנשיא החדש, נזהר מעימות עם הכוחות המוסלמים במדינה, ולכן לא מיהר ליצור קשר ישיר עם החברות הישראליות.
המעורבות הישראלית במזרח אפריקה מחממת את הזירה הזו יותר מתמיד, ומסמנת מטרות ישראליות באיזור כמצויות בסכנה. "הכוונה היא לכולם - מחברות ישראליות, דרך שגרירויות ועד אזרחים ישראליים המטיילים באוגנדה, בקניה, באתיופיה או בזנזיבר – כולם על הכוונת", מזהיר ד"ר שאול שי, מומחה בעל שם עולמי של לחקר הטרור האיסלאמי, שכתב שני ספרים אשר פורסמו בארצות הברית ועוסקים בארגוני הטרור בסומליה ובפעילותם במזרח אפריקה.
"'א-שבאב' הוא ארגון איסלאמי קיצוני מאוד, אבל גם מיומן ומתוחכם להפליא", מוסיף ד"ר שי, "חלק מאנשיו נלחמו באפגניסטן נגד צבא ארצות הברית, ביחד עם אנשי אלקעיאדה, וצבר ניסיון רב מאוד במלחמת גרילה. יש להם אמצעי לחימה מרובים, כמו טילי כתף , טילי נ.מ. וטילי אר.פי.ג'י. אני מעריך שישראל תצטרך להיערך לאפשרות של ניסיון לפגוע במטרות ישראליות, כולל פיגועי התאבדות ומכוניות תופת. אסור לזלזל בארגון הזה. בכל פעם שחושבים שהוא נעלם – הארגון הזה צץ ומבצע פיגועים קטלניים ביותר, שמזעזעים את העולם".
שודדי הים הפכו לפעילי טרור
כיצד הפך ארגון טרור איסלמי קטן וקיצוני מאפריקה לסכנה המיידית הנוכחית של העולם המערבי? כדי להבין את תהליך התעצמותו של "א-שבאב" – או בשמו המלא, "אלמוג'הידין א-שבאב", שמשמעותו בתרגום חופשי "לוחמי הג'יהאד הצעירים" - צריך לחזור במנהרת הזמן לראשית שנות התשעים.
ב-1991 פרצה מלחמת אזרחים בסומליה והביאה להתמוטטות השלטון במדינה. כנופיות פשע וטרור השתלטו על הבירה מוגדישו ועל ערים מרכזיות נוספות בדרומה ולאורך חופיה. כנופיות פיראטים השתלטו על הנמלים ועל נתיבי הספנות, שדרכם עוברות מידי שנה אלפי אוניות משא עמוסות בסחורות יקרות, לצד יאכטות של מטיילים בדרכם למזרח התיכון, למדינות אפריקה ולאסיה. במדינה שררה אנרכיה גמורה. ארצות הברית שלחה מספר פלוגות צבא כדי לנסות להשליט סדר, אבל ספגה אבידות כבדות והחליטה לסגת, לפני שתסתבך מדי.
עם נסיגת האמריקאים, השתלט על סומליה ארגון חדש - 'איחוד בתי הדין האיסלמיים'. הארגון הקים ממשלה זמנית וחוקק חוקה חדשה, שהתבססה על חוקי ה'שריעה' (מערכת חוקי הדת האיסלמית). פעילי הארגון הוציאו להורג מאות נוצרים שהתגוררו בסומליה, השתלטו על בתיהם ושדדו אזרחים של מדינות זרות בים וביבשה. השלל שגרפו הגיע למאות מיליוני דולרים.
"איחוד בתי הדין האיסלמיים היה בעצם הגלגול הראשון של 'א-שבאב'", מסביר ד"ר שי, "הם נהגו לגבות מס משודדי הים הסומליים שפעלו בחסותם ושדדו בתמיכתם אוניות משא ויאכטות עם אזרחים זרים שחטפו. את החטופים 'היקרים', שעליהם אפשר היה לקבל המון כסף הם העבירו לבעלותם וניהלו משא ומתן לשחרורם עם משפחותיהם ועם נציגי המדינות שלהם, תמורת מיליוני דולרים. הכסף שזרם לארגון סייע לגייס פעילים חדשים, לממן את פעילותו ולרכוש אמצעי לחימה חדשים. סומליה היא למעשה גן עדן לסוחרי נשק. אפשר להשיג הכול אם יש לך כסף".
ב-2006 חל פיצול בתוך הארגון. "פתאום בכירים ב'איחוד בתי הדין האיסלאמיים' הפכו למתעשרים החדשים של סומליה", מסביר סלימאן אל שפעי, פרשן לענייני ערבים של ערוץ 24 I-NEWS', "בזכות כספי הכופר שזרמו לכיסם מכנופיות הפיראטים שפעלו בתמיכתם, נסעו בכירי הארגון במכוניות מפוארות ברחבי מוגדישו ובנו וילות מפוארות. זה מאוד הכעיס צעירים בארגון, שראו בם מושחתים הפועלים בניגוד לרוח האיסלאם והשריעה".
'איחוד בתי הדין האיסלמים" נחלק לשניים - הפלג הראשון, בראשותו של אחמד שאריף, שנחשב כמתון, החליט להתפרק מנשקו ולפנות לכיוון המדיני- פוליטי. הפלג השני, הצעיר והקיצוני יותר, החליט להקים את ארגון "א-שבאב". הארגון החדש הורכב ברובו מבני נוער ומצעירים רדיקלים, המאמינים שהם פועלים בשליחות הנביא מוחמד ומיישמים הלכה למעשה את תורת הסלפים (שלושת הדורות הראשונים בדת האיסלאם, הנתפסים כצדיקים וכטהורים מכולם).
מיד לאחר הפיצול, התנתקו פעילי "א-שבאב" מהפלג המתון והכריזו עליו מלחמת ג'יהאד. אנשי "א-שבאב" השתלטו על דרום סומליה ועל ערי הנמל, תוך ביצוע פיגועי התאבדות, החדרת מכוניות תופת ופגיעה בסמלי השלטון ובעסקים שונים בבירה מוגדישו.
היה רק עניין אחד קטן, שהפריע מאוד לאנשי "א-שבאב": על אף שהארגון עורר תהודה עולמית בעקבות מעשי הטרור שביצע, כל ניסיונות מנהיגיו להתקבל כחלק מרשת הארגון העולמית "אלקעיאדה" נכשלו. אוסאמה בן לאדן התנער מהארגון וסירב לקבל אותו. "בן לאדן ראה בהם לא יותר ממיליציה איסלאמית קטנה ולא רצינית, שמורכבת בעיקר מבני נוער, ולכן סירב להכיר בהם כארגון", מסביר ד"ר שי. כל זה עמד להשתנות.
חיבוק המוות של אלקעידה
ב-2006 החליט צבא אתיופיה – מדינה שהממשל בה נשלט על ידי נוצרים - לפלוש לסומליה, בניסיון לייצב את השלטון המרכזי ולדחוק החוצה את לוחמי "א-שבאב". הממשל האתיופי חשש מהתפשטותו של האיסלאם הרדיקלי לתוך שטחו ולפיכך העדיף להתמודד עם הסכנה פנים אל פנים.
אך השהייה בסומליה עלתה לממשלת אתיופיה ביוקר. שיתוף פעולה בין "א-שבאב" לפעילי טרור אריתריאים יצרו פיגועי טרור בבירה אדיס-אבבה שגרמו למותם של מאות בני אדם. הצבא האתיופי שקע עמוק בביצה הסומלית, ונשאר בה במשך שלוש שנים, במהלכן ספג אבידות כבדות. בסופו של דבר, נסוגה אתיופיה בראש מושפל בחזרה לגבולותיה, ללא תוצאות. "הצלחתו של 'א-שבאב" לעמוד מול צבא אתיופיה המאומן והמצוייד ולגרום לו לסגת יצרה לראשונה התקרבות בינו לבין אלקעיאדה", מציין ד"ר שי.
ב-2010 חלה התקרבות נוספת בין "א-שבאב" לאל קאעידה, כשעל הארגון החל לפקד פאזול עבדאללה מוחמד, מנהיג אלקעיאדה במזרח אפריקה. לא סתם הציעה ארצות הברית פרס של חמישה מליון דולר למי שיביא למעצרו או לחיסולו של מוחמד. הוא היה מעורב בשורה של פיגועים קשים במזרח אפריקה, כנגד מטרות אמריקאיות וישראליות בפרט ומערביות בכלל. בין השאר, היה מעורב בפיגועים שהתרחשו ב-1998 בשגרירויות ארצות הברית, קניה וטנזניה, שגרמו למותם של 224 בני אדם ובפיגוע שהתרחש ב-2002 במטוס 'ארקיע' במומבסה, שבו נהרגו 15 בני אדם, ביניהם מספר מטיילים ישראליים.
עם הצטרפותו ל"א-שבאב", שודרגה רמת פעילותו החבלנית של הארגון ללא היכר. "מוחמד למעשה נתן גושפנקא לא רשמית לכך ש'א-שבאב' הם הזרוע הצבאית של אלקעידה במזרח אפריקה", טוען א-שפעי, "הניסיון שלו בביצוע 'פיגועי איכות' נגד מטרות ישראליות ואמריקאיות העלה את רמת העוצמה של הארגון והפך אותו לגורם טרור דומיננטי באזור מזרח אפריקה. מארגון טרור קטן וזניח לכאורה הוא הפך לעוצמתי ואכזרי יותר".
ב-2011 נעשה נסיון נוסף לחסל את "א-שבאב" – הפעם מצד מדינות האיחוד האפריקאי (ארגון התנדבותי של המדינות האפריקאיות השונות, שנבנה במודל של האיחוד האירופי ושמטרותיו העיקריות הן לקדם דמוקרטיה, זכויות האדם ופיתוח בכל יבשת אפריקה). באיחוד האפריקאי החליטו לשגר כוח משימה מיוחד להשליט סדר בסומליה, לחזק את השלטון המקומי ולדחוק החוצה מהמדינה השסועה את "א-שבאב". כוח המשימה הורכב מעשרות אלפי חיילים מצבא קניה, אוגנדה ואתיופיה, שנכנסו לסומליה והתפרסו באזורים בהם שלטו לוחמי אל שבאב.
האיחוד האפריקאי הצליח לדחוק את אל שבאב מדרום המדינה ולגרום לפעיליו לרדת למחתרת. לאחר שלושה חודשים שבהם הופצצו מוקדי הפעולה של "א-שבאב", הרס תשתיות הארגון והחרבת מחנות האימונים, נסוגו לוחמי הארגון ממוגדישו ומעיר הנמל קסימאיו שבחבל ג'ובלנד בדרום המדינה. לאחר נסיגתם הקימה קניה על השטח הזה מעין רצועת בטחון (בדומה לזו שיצרה ישראל בלבנון) במטרה להגן עליה מפני פשיטות של פעילי "א-שבאב". רצועת הבטחון הוכרזה כמדינת חסות בשם ג'ובלנד, ובראשה עומד פרופ' מוחמד עבד גנדי, שר ההגנה לשעבר של סומליה, שמינה עצמו כנשיא.
"א-שבאב אומנם ירד למחתרת אבל הם לא הרימו ידיים", מדגיש ד"ר שי, "הם הפכו לארגון גרילה שיוצא לבצע פיגועים 'איכותיים' שמעוררים תהודה עולמית בכלי התקשורת. המטרה שלהם היא להפגין נוכחות וכוח כדי שיידעו שהם עדיין בועטים ונושמים. למרות שהמשטר היום בסומליה הוא יחסית יציב לעומת שנים עברו, זה לא יחזיק יותר מדי זמן. 'א-שבאב' עדיין מתכננים כיצד להחזיר לעצמם את השליטה על סומליה".
זה לא הולך להיות להם קל. לפני כשנתייםספג "א-שבאב" מכה קשה וכואבת כשפאזול עבדאללה מוחמד חוסל, ביחד עם יד ימינו, וועלי ודרה. השניים אותרו על ידי כוחות צבא סומליים, שזיהו אותם סמוך לאחד המחסומים במוגדישו, ואחרי עימות קצר ירו בהם למוות. שנה לאחר מכן, ב-2012, הגיעה פגיעה אנושה נוספת: מטוס ללא טייס של צבא ארצות הברית חיסל את מספר 2 בארגון, איברהים אל אפגאני, כששהה בבסיס אימונים של הארגון בדרום סומליה.
המכה האחרונה והטרייה ביותר הונחתה לפני כשבוע. בכיר לשעבר ב"א-שבאב", חסן דהיר עוויש, שפרש מהארגון בעקבות סכסוך עם המנהיג גודאנה והקים ארגון מתחרה בשם 'חיזבאל אל-איסלאם', התחיל בשבועות האחרונים לנהל משא ומתן עם צמרת השלטון בסומליה, במטרה להביא להפסקת מלחמת האזרחים ולהחזיר את השלום למדינה. עוויש, ששהה בעיר הדרומית אדדו, קיבל אור ירוק מהשלטון הסומלי להגיע למוגדישו לנהל שיחות שלום. אלא שכאשר נחת בנמל התעופה, הוא נדהם לגלות מאות חיילים ושוטרים שכיתרו אותו ואת המשלחת שהתלוותה אליו. ממשלת סומליה הפרה את ההסכם עם עוויש ועצרה אותו בעוון מאות מעשי רצח. "יתכן מאוד שזו אחת הסיבות שבגלל החליטו ב'א-שבאב' להוציא לפועל את הפיגוע בקניון "ווסטגייט"", מסביר גורם בטחוני, "הם הבינו שממשלת קניה, בעזרת ממשלת הבובות שלה בסומליה, סימנה אותם והחליטה לחסל אותם".
"מטרות ישראליות על הכוונת"
אלא שארגון "א-שבאב", מתברר, הוא דוגמה קלאסית לעוף החול - קם לתחייה גם אחרי שכולם כבר סיימו להספיד אותו. לפני כשנתיים תפס אחמד עבדי גודאני בן ה-40 את הפיקוד על הארגון, והחל לשקם את ההריסות. גודאני נודע כמי שמנהל את "א-שבאב" ביד רמה ובתקיפות, וגם לא מהסס לחסל את מי שקורא תיגר על דעתו או על מעמדו. אחד הראשונים שחוסל היה עומאר חממי בן ה-24, צעיר אמריקאי מאלבמה שהחליט להפוך לפעיל טרור עולמי. הוא לחם בתימן בשורות אלקעיאדה ונסע לפני כשנתיים לסומליה, כדי להצטרף לשורות "א-שבאב". חממי הסתמן כדמות מובילה בארגון עד שחוסל על ידי גודאני. "חממי חוסל בגלל שקרא תיגר על מנהיגותו של גודאני", טוען ד"ר שי, "חממי ופעיל טרור נוסף מבריטניה שיגרו מכתב למנהיג אלקעידה, א-זוואהירי, שבו מתחו ביקורת על גודאני ועל צמרת המנהיגים החדשה של 'א-שבאב'. כשגודאני שמע על זה הוא קבע שהם בוגדים והורה להוציא אותם להורג".
כיום מונה "א-שבאב", על פי הערכות מודיעיניות שונות, כ-8000 חיילים. הארגון פועל בדרום סומליה וסביב הבירה מוגדישו. מינון הפעילות אומנם נמוך מבעבר, אך לדברי ד"ר שי, הארגון ממשיך לזכות בתמיכה צבאית מצד השלטון באריתריאה, שרואה ב"א-שבאב" בעל ברית במאבקו נגד אתיופיה. תמיכה רחבה נוספת מקבל הארגון מצד 2.5 מיליון אזרחים סומלים, המתגוררים בפרבר ענק ששמו "מוגדישו הקטנה", הממוקם בניירובי, בירת קניה.
שלטונות הבטחון הקנייתים חושדים, שמי שהיתה מעורבת בפיגועים האחרונים במדינה - כולל בקניון "ווסטגייט" בניירובי - היא סמנתה ליטוויט, אזרחית בריטית, שנישאה למחבל אשר ביצע את הפיגוע ברכבת התחתית בלונדון לפני כשמונה שנים. ליטוויט, לדברי ניצולים מהפיגוע בקניון, היא זו שנתנה את הפקודות למחבלי הארגון לחסל את כל מי שאינו מוסלמי. המידע הזה טרם הוכח ונבדק על ידי גורמי הביטחון בקניה.
ההערכות בקרב גורמי בטחון ישראליים הן שהארגון העביר את מלחמתו לתוך קניה, שבה הוא רואה אוייבת האיסלאם, ושפיגועים נוספים וכואבים הם רק ענין של זמן. ד"ר שי מסכים. "הפיגוע בקניון "ווסטגייט" לא יהיה האחרון", הוא מזהיר, "כל עוד צבא קניה מנסה לפגוע ב'א-שבאב', פעילי הארגון יפגעו בה בבטן הרכה של המדינה – כלומר, פיגועים במקומות מרכזיים כולל שגרירויות זרות. ישראל בהחלט צריכה להיות מודאגת וגם שאר מדינות המערב שיש להן עסקים במזרח אפריקה, כי הפיגוע הבא עלול להיות גרוע יותר ולגבות חיי אדם רבים".