את יחידת העלית דובדבן אנחנו מכירים בזכות הלוחמים האמיצים שפועלים ימים כלילות למען בטחון המדינה, נכנסים למקומות מסוכנים ומסווים עצמם כבני המקום. אבל כל זה לא היה יוצא לפועל בלי המעטפת של יחידת המסתערבים: צוות הרפואה, הלוגיסטיקה, אנשי ההדרכה והמבצעים. אך בעוד היחידה מורכבת בעיקר מלוחמים, על כל אותן מחלקות ביחידת העלית מפקדות דווקא קצינות, אשר בזו אחר זו נכנסו ליחידה ו"כבשו" את תפקידי המטה. לא פעם הן גם מסכנות את חייהן ויוצאות עם הלוחמים לשטח, והן הפכו לנכס חשוב של היחידה. בזכותן המבצעים יוצאים לפועל ואנחנו ישנים בשקט בלילה.
השבוע פתחו בפנינו את שערי היחידה הסודית ושם פגשנו את כל הקצינות – קצינת הרפואה, קצינת השלישות, ההדרכה, סמ"פ מפקדה, קצינת מבצעים, מפקדת מחלקת חימוש וקצינת הלוגיסטיקה. שבע נשים חזקות שבזכותן המבצע, כל מבצע, יוצא לפועל ויש להן חלק לא מבוטל בניצחון. ולמרות זאת, כפי שניתן לקרוא בהמשך, רובן מעדיפות להישאר בצללים.
אימפריה נשית במעוז של גברים
נכון להיום אין אף יחידת עלית בצה"ל שבה יש ריכוז כל כך גבוה של נשים. חלק מהן היו לנשים הראשונות שנכנסו לתפקיד, דבר שניתן לזקוף לזכותם של סא"ל שמעון, מפקד היחידה הקודם, וסא"ל יריב, מפקדה הנוכחי של היחידה. דוגמה טובה לכך היא סרן ד"ר שני שבגיל 30, והיא נראית הרבה פחות, עשתה היסטוריה כשהפכה להיות הרופאה הראשונה של יחידה מובחרת בצה"ל.
את לימודי הרפואה סיימה באוניברסיטת בן גוריון ואחרי סטאז' בבית החולים וולפסון הגיעה על פי בקשתה לחטיבת כפיר. "ביקשתי להגיע לגדוד חי"ר. זה היה נראה המקום הכי נכון מבחינת רופא בצבא והאמת שעד היום חטיבת כפיר היא היחידה שמקבלת נשים להיות רופאים בגדודים שלה". בהמשך הייתה קצינת הרפואה של חטיבת כפיר – "סוג של מפלצת ניהולית" – ואז רגע לפני שיצאה לאזרחות הציעו לה להיות קצינת הרפואה של יחידת דובדבן.
"זו הייתה היחידה המיוחדת היחידה שהסכימה בכלל לראיין אותי", מספרת סרן ד"ר שני. "היו עוד שלושה או ארבעה רופאים גברים שהתראיינו אבל יום אחר כך מפקד היחידה התקשר ושאל אם אני רוצה את התפקיד. אז לא יכולתי להגיד לא למרות כל הלבטים. כי יש משהו בך שרוצה להתקדם מקצועית ואני עצרתי בצבא אל מול כל החברים שלי. מצד שני זה משהו של פעם בחיים שלא יחזור על עצמו. התפקיד הזה מאוד משמעותי ומאתגר בגלל אופי היחידה. הפעילות פה סביב השעון גם עיסוק ברפואת שיגרה של החיילים וגם בפעילות המבצעית וההכשרות".
לצדה של הרופאה יושבת סגן לוטם, קצינת ההדרכה של היחידה, שזכתה להקים תפקיד שלא היה קיים ולמסד את התחום בדובדבן. את דרכה בצה"ל החלה כמדריכת גיל ואחרי קורס קצינים הגיעה לדובדבן כקצינת המבצעים. "לפני השחרור הציעו לי לעבור לבית הספר של היחידה ולפתח שם את ההדרכה משהו שלא היה קיים באותו הזמן. היה פער וזה תחום שהיחידה לא התעסקה בו ואז היה הרעיון של מפקד היחידה ומפקד בית הספר להביא אותי לשם. היה תקן לקצין לוחם אבל הוא לא ממש התעסק בהדרכה. מאוד התלבטתי אם להישאר כי כבר הייתי בראש של טיול אחרי הצבא ולימודים. אבל נשארתי כי נתנו לי לבנות את המדור הזה מאפס, כשהתפקיד כולל את פיתוח תורת ההדרכה למדריך וגם ללוחמים".
מלבד נושא ההדרכה היא אחראית גם על הניהול ושימור הידע ביחידה. זה אומר שמרוכז אצלה כל הידע המקצועי של היחידה ואליה פונים כשצריך לבדוק אי אלו לדברים לפני מבצע. "הסיבה שבגללה נכנסתי לתפקיד הזה זה כי אני זו שמקימה אותו. לא יודע אם הייתי נשארת לתפקיד שהיה קיים. זה לא קל להכניס שינוי אבל בבית הספר מאוד פתוחים ומבינים את החשיבות. עד היום זה לא היה בנורמה של היחידה ולא הייתה מודעות לחשיבות, עניין אותם התאכלס, אבל הם מקבלים את השינוי בברכה והם מאוד רתומים לזה. עדיין יש עוד הרבה עובדה גם למי שתחליף אותי".
במקרה של סג"מ קסם, מפקדת מחלקת חימוש, וסג"מ יובל, קצינת הלוגיסטיקה, מדובר גם בתפקידים שנחשבים למעוז גברי בצה"ל. כבר בתחילת השיחה קובעת סג"מ יובל בעיניים כחולות בורקות ובאופן נחרץ: "רק אישה יכולה לבצע את התפקיד שלי". למה? "בגלל הסנכרון של הדברים, גבר רואה דבר אחד ורק אותו הוא יכול לעשות. אישה יודעת לראות כמה דברים ולבצע במקביל". במסגרת תפקידה היא מנהלת את כל המלאי של היחידה, זה אומר כל מה שיש באפסנאות, בנשקיה ובבונקר, רכבים דלק וכמובן לנהל מחלקה שמורכבת כולה מגברים. תחת אחריותה נמצא גם ניוד כל האמצעים והחיילים לכל מקום בו היחידה פועלת.
את השרות התחילה כמדריכה בתחום האלקטרוניקה וכיום אחראית סג"מ קסם על התקינות של כל הציוד והתיקון כשצריך. "אני אחראית על הכשירות של כל הציוד, רכבים אופטיקה ונשקים. באחריותי לדאוג שהלוחמים יצאו למבצעים עם ציוד תקין ולתת להם את המענה הטוב ביותר. בגלל שלמדתי חשמל ואלקטרוניקה לי זה לא משהו חדש ותמיד הייתי בסביבה של בנים. אומנם זה לא משהו שברור מאליו אבל כן עובדים על זה שבנות יצאו לקצונה בחימוש ויתעסקו ברכבים ונשקים. יש את התדמית של הלכלוך בידיים שמרתיע אבל יש בתפקיד הזה הרבה מעבר, חוץ מזה שאני בכלל לא מפחדת להתלכלך. יש את ההערות של תראה איך היא מטפסת על הרכבים או איך את יודעת מה לעשות אבל בסוף התרגלו לזה".
סגן אנסטסיה, סמ"פ מפקדה, מוסיפה: "תמיד רואים את התפקיד שלה עם גריז על הידיים וכשמגיעה בחורה כוסית כזו אז מסתכלים שונה". סג"ם קסם עונה, "מתרגלים לזה".
סגן אנסטסיה, צעירה אנרגטית מאשדוד, כבר רגילה ליחידות מיוחדות. לצה"ל התגייסה במסלול ייעודי לקצונה ביחידת מגלן ולאחר מכן עשתה תפקיד נוסף בחטיבת הצנחנים "התחברתי לכומתה האדומה ואני לא עוזבת אותה" אמרה בחיוך וגאווה. היא הייתה אמורה להשתחרר וכבר הספיקה להירשם לקורס פסיכומטרי כששמעה שתפקיד הסמ"פ מפקדה ביחידת דובדבן נפתח היה לה ברור שזה התפקיד שלה.
"אמרתי לעצמי שאם אני ממשכיה זה רק פה. כי זה משהו שונה, אם אומרים כל הזמן חיל האוויר וצה"ל אני אומרת דובדבן וצה"ל. היחידה הזו שונה מבחינת אופי הפעילות והעבודה. מבחינתי מגלן יותר דומה לגדוד מאשר היחידה הזו". במסגרת תפקידה היא אחראית על תחום הלוגיסטיקה "וכל התנועות שיש ביחידה בשגרה ובמבצעים. הכובע השני שלי זה השגרה עצמה, ממסדרים ועד כושר וימים חינוך. להעשיר את החיילים ולדאוג למשמעת שלהם. החיים פה מאוד מעניינים וזה התעסקות שלא נגמרת. אבל אני מרגישה את ההשפעה ומאוד רלוונטית. תחושה של אחריות גדולה ואני ממש מאוהבת בתפקיד שהוא מאוד משמעותי. גם בדברים הקטנים, מספיק שאני לא מצליחה לארגן אוטובוס אז מבצע מתחזל"ש".
סרן ניצן, השלישה של דובדבן, החלה את דרכה כלוחמת בגדוד האב"כ של הנדסה קרבית. במהלך השירות היא נפצעה ועברה לשרת כשלישה בגדוד. אחרי שיצאה לקורס קצינים "התעקשתי לעשות השלמה של הדרג הנפרס כדי לחזור לשטח". אחרי תפקיד בבקעה ובתותחנים גם היא הגיעה ליחידה. "התחלתי בשטח ולא רציתי להתרחק יותר מדי. הייתי בתפקיד משרדי במז"י וישנתי כל יום בבית אבל בסוף אחרי שחוויתי גם מזה רציתי לחזור ולהרגיש את השטח. אין כמו להיות עם הלוחמים כי אם כבר אתה עושה צבא ככה את מרגיש יותר מסופק עם עצמך. זה שאני מבינה מה הם עושים מסייעת לי להבין טוב יותר את הלוחמים ומה הם צריכים. זה תפקיד קשה מבחינת התנאים וגם הדרישות פה הרבה יותר גבוהות. בין השאר כי החיילים יודעים הרבה יותר טוב מה מגיע לו מה שלא קיים במקומות אחרים. גם יש פה מעצמה של אנשי קבע, יותר ממקומות אחרים, וכל טעות שלי זה משכורת של האנשים".
הקצינה השביעית ביחידה היא סג"ם לי, קצינת המבצעים של דובדבן שהחליפה בתפקיד את לוטם. לשרות הצבאי התגייסה כמ"כית במחווה אלון של חיילים עם סעיפים נפשיים, תפקיד מאתגר לא פחות "ומאוד מספק". ליחידה הגיעה אחרי שסיימה קורס קצינים במגמת מעוז. "זה תפקיד מאוד רחב ונתון למקום שאני אקח אותו. המון התעסקות בשגרה ותכנון קדימה של כל גרף האימונים ויש את הפן המבצעי שזה תכנון של המבצעים. זה תחום שמאוד מעניין אותי והחשיפה פה מרתקת. מתחום ההדרכה שבו הייתי אני עובדת פתאום צמוד למפקדת היחידה וזה מדהים. אני חייבת להגיד שמפקד היחידה מאוד עודד את זה ומאוד סבלני כשצריך. רואים שהוא מבין ומקבל".
משתתפות בכל מבצע ומעבר לדרישות התפקיד
יחידת דובדבן עסוקה באופן אינטנסיבי בפעילות מבצעית, מה שדורש תפוקה גבוהה מכל בעלי התפקידים. הבנות באמת לא מסתפקות בהגדרות התפקיד שלהן ומנסות תמיד לבנות ולשפר. הן לא מהססות לצאת לכל מבצע ולהצטרף לאימונים הקשים וזה למרות שחלק מהן כלל לא חייבות לעשות את זה. בכלל המפגש איתן מאוד מפתיע והן שונות מאוד ממה שדמיינתי לפני המפגש. לא מדובר בבנות גבריות נהפוך, רובן משדרות עדינות ונשיות מופגנת. אבל במהלך השיחה ברור למדי שהן חלק מעמוד התווך עליו נשענת היחידה והן לא מהססות להגיע למקומות הכי מסוכנים. לאתגר את המערכת וממש לדרוש לעשות יותר.
"אני הרופאה היחידה ביחידה ומבחינת הפעילות המבצעית זה הכי רחוק שהגעתי, שזה הסיבה שהגעתי לפה", אומרת ד"ר שני. על השאלה מה הרגישה אחרי הפעולה הראשונה בה השתתפה אמרה בחיוך "כאבים ברגליים" והוסיפה, "היה לי חשש לפני שיצאתי לפעילות הראשונה שלי אני לא מכירה את האנשים והם לא אותי. אבל כמו בסוף כל פעילות מוצלחת מרגישים התעלות נפש".
היא ממעטת לדבר על הפעילות בה השתתפה. "אני יכולה להגיד מבחינה רפואית מקצועית זה אחד המקומות ששמים את הרפואה במקום מאוד קדמי. הפעילות יחד עם הלוחמים בשטח מההבנה שרפואה צריכה להיות מקדימה. כי חס וחלילה אם קורה משהו שם אנחנו הכי רלוונטיים והתוצאה מכך זה האתגר שלנו. כלומר אנחנו צריכים לשמור על כשירות כמו הלוחמים. כתוצאה מסוג הפעילות אנחנו יכולים למצוא את עצמנו לבד כשאף אחד לא יכול לעזור, הכי קרוב למתאר נתק שאפשר לראות באיו"ש. אנשים יכולים לחשוב בעצמם על איזה סוג טיפול נותנים בשטח בנוי. החל מפגיעות של נפילה בגובה, ירי ופגיעות של מטען. הדקות הראשונות יקבעו את תוצאת הטיפול. כן אפשר לספר, וזה קורה בפעילות מהסוג הזה, מקרים של מעצר וחייל נופל ונוקע את הרגל לרמה של שבר. מה עושים? פותחים אלונקה ומבצעים את המעצר עם אלונקה והמשמעות של זה מאוד גדולה מבחינת הכוח והתנועה שלו. לכן הנוכחות שלנו בשטח מאוד חשובה מבחינת ביטחון ללוחמים ופתרונות".
מהשיחה אני למד שהקצינות של היחידה לא מסתפקות בהגדרות התפקיד. סרן ניצן, השלישה, לא מהססת לעזוב את המשרד והצטרפה לא פעם לאימונים של היחידה ואף לחלק מהמסעות. "אין כמו להיות בשטח עם הלוחמים ושלישה לא אמורה ללכת עם הלוחמים 17 ק"מ. אבל הלכתי אתם בתרגיל יחידה כי רציתי להיות חלק מהאירוע ולהתחבר. שלישה לא אמורה לצאת לחפ"קים ולפעילויות ואני יוצאת מדי פעם. כשאני מבינה מה הם עושים ועושה את זה אז גם אני מרגישה יותר טוב עם עצמי וגם מה עובר על הלוחמים".
גם סג"מ לי, הקמ"בצית, וגם סגן לוטם, קצינת ההדרכה שהייתה קמב"צית ביחידה, לא מסתפקות בהגדרות התפקיד שלהן ופועלות להרחבתו. מבחינתן הגדלת הראש והרצון לעשות יותר זה דבר טבעי למי שרוצה להיות קצינה בדובדבן. "כמו שאמרתי התפקיד נתון למקום שאני אקח אותו בהתאם למה שאני רוצה. יש ביחידה קצין מבצעים מיוחדים (קמ"מ) שאחראי על התחום הזה אבל יש מקום שגם הקמב"צית תעשה אותו כשההרחבה תלויה בה, אם לא הייתי רוצה לא הייתי נכנסת לפן המבצעי. זה משהו שלא היה לפני לוטם שהייתה הראשונה לגעת בזה בסוף התפקיד שלה".
סגן לוטם מסבירה: "בעבר קמב"צית לא הייתה מתעסקת עם המבצעים בכלל. אבל הגענו להבנה, גם אני גם קצין אג"ם ומפקד היחידה, שיש פה כוח חזק ויכולות גבוהות שלא מנצלים עד הסוף. ואז מפקד היחידה הגיע למסקנה שאין סיבה שהיא לא תתעסק עם פעילות מבצעית. לא אגיד שזה מקביל לקמ"מ כי זה עולמו אבל אם היחידה צריכה לעבוד במקביל אז הוא הולך לפעילות אחת והקמב"צית מריצה פעילות אחרת לבד. או אם הוא לא נמצא אז היא מריצה לבד פעילות מבצעית".
סג"מ לי מציינת שהתוספת הזו נותנת עניין רב לתפקיד שלה ומוסיפה על כתפיה גם לא מעט אחריות. "הייתה תקופה של שלושה שבועות שלא היה קמ"מ ביחידה והכל התנקז אלי. זה הוסיף הרבה עניין לתפקיד שלי ועבדתי צמוד למפקד היחידה ונחשפתי לדברים מאוד מעניינים. לא הייתי מגיעה לזה אם לא הייתי נוגעת בתחום הזה ומבצעים מן הסתם זה משהו מאוד מרכזי ביחידה. אני חייבת להגיד שנותנים לי את הבמה ובכלל שמפקד היחידה דחף לזה. רואים שיש לו את הסבלנות לעזור וכשמשהו לא מסתדר הוא או קצין האג"מ מסייעים. רואים שהם רוצים לראות את הקמב"צית נכנסת לזה כמה שיותר".
גם שאר הקצינות מבקשות להדגיש שהן פועלות כמה שיותר ודוחפות כדי שיוציאו אותם לשטח שם, כמו כל תפקיד פיקודי, הן יכולות לתת את המענה הטוב ביותר. "יכולתי לבחור שלא לצאת לקצונה ולהשתחרר אבל זה מה שבחרתי. וזה לא משנה אם אני בחורה הכי חשוב לעשות את זה כמו שצריך. בכל פעילות מבצעית יוצא הקצין חימוש שמעלי או אני ובמידה ויש תקלה אז מקפיצים אותנו לאן שצריך. אם יש משהו שקורה בתוך המבצע עצמו אז אנחנו יוצאים על חוליה של לוחמים, מגיעים ונותנים את המענה".
היתרון הנשי ביחידת עלית
בסופו של יום כולם יודעים שהיתרון הגדול ביותר של כל יחידה צבאית נמצא בתחום האנושי. הצבא יכול לספק להם את כלי הנשק הכי טובים והאמצעים המתקדמים ביותר, אבל ההצלחה היא בזכות האנשים. הבנות כך נראה מגדילות את היתרון האנושי של דובדבן באופן משמעותי. "אין לי בעיה עם נשים אבל יש לי בעיה עם כל כך הרבה בנות ביחידה כי אני זו שצריכה לארגן להם מגורים", אמרה סגן אנסטסיה, הסמ"פ מפקדה, בצחוק. אבל ברגע של רצינו היא מוסיפה, "זה כוח וזה כיף. החשיבה של נשים שונה משל גברים. תמיד אני שומעת מהקודקודים על כל נושא הקצינות מטה, אין יותר טובות מנשים. הן יותר דיקניות ומאוד פרפקציוניסטיות, יש לנו רף מאוד גבוה ואנחנו לא מתפשרות על כלום. חוץ מזה שלא כמו גברים אנחנו יכולות להתעסק בכמה דברים במקביל. להביא קצינות זה דבר טוב ומבורך".
הן מבקשות להדגיש שבעבר לא הייתה כזו מסה של נשים בתפקידי מפתח ביחידה ובכלל, כשמוסיפים גם את הנגדות מדובר במספר הרבה יותר משמעותי. "קציני מטה זה יד ימין של מפקד היחידה ואני יודעת שהוא אוהב את זה", אמרה אנסטסיה.
"אני בטוחה שאפשר לשלב עוד נשים בתפקידים כאלה", מוסיפה סרן ד"ר שני. "אני יכולה להגיד שכשהייתי בכפיר אז מפקד החטיבה אמר לא מעניין אותי, אני רוצה את הכי טובים אצלי והן באמת הכי טובות. אף פעם לא ראיתי פרמדיקית שמפסיקה תרגיל באמצע וגברים כן ראיתי. אולי יש משהו בזה שאתה לוקח מישהי ונותן לה את התפקיד, ואולי גם לחץ להוכיח את עצמה כי היא אישה, והיא תתן לך 3,000 אחוז ממה שגבר באותה סיטואציה היה נותן. כל אחת מהבנות פה יושבת בזכות ולא בחסד, היא קבלה את התפקיד שלה כי היא הכי מתאימה ולא בגלל אפליה מתקנת. ומן הסתם נשים תמיד יותר טובות מגברים", הוסיפה את העקיצה המתבקשת.
אז יש לנו אלופה בצה"ל וכבר שנים שיש נשים טייסות וגם חובלות. השאלה האם הן גם יכולות להיות לוחמות בחי"ר או יחידה מובחרת? דווקא סרן ניצן, השלישה שהתחילה כלוחמת בגדוד אב"כ, הפתיעה בתשובה שלה. "אני לא מאמינה שלבנות יש באמת יכולות מנטליות יותר מאשר בנים. יש בנות שהן טובות ופחות טובות ואותו הדבר בנים. בכנות אני גם לא חושבת שצריך להיות שוויון מוחלט וכשהייתי לוחמת ראיתי בנות שקרסו פיזית. נכון שיש גם בנים שקרסו אבל בסוף לוחם לא צריך ללדת ואם אישה תרים משקל גבוה היא יכולה לפגוע בעצמה, עם כל הרצון הטוב והמוטיבציה פיזית אנחנו בנויות אחרת. אז כן תפקידים כאלה, רופאה, קצינת לוגיסטיקה או קצינת חימוש לחלוטין יכולה לבצע בחורה. כנראה שאישה לעולם לא תהיה מפקדת צוות לוחמים בדובדבן כי זה מנותק מהמציאות. אבל זה טוב שיפתחו תפקידים כאלה שעד לאחרונה היו סגורים לבנות".
ואולי כפי שהסבירה סגן לוטם מדובר בשינוי שצריך להתכונן אליו ולתת לו את הזמן. "בסופו של דבר כל שינוי לוקח זמן וצריך ללמוד אותו ולהתכונן אליו". סג"מ לי מוסיפה, "אני לא חושבת שזה משנה אם זה גבר או אישה. בסוף נמדדים פה מבחינה מקצועית וזה לדעתי מה שחשוב, אם אישה עונה על הגדרות התפקיד אז אין שום סיבה שהיא לא תקבל אותו".