חיל הרפואה (חר"פ) עוסק, כמובן, ברפואה הצה"לית. הוא אמון על קביעת מדיניות הטיפול הרפואי ותורת הסיוע הרפואי לכל הדרגים, במטרה לדאוג למתן טיפול רפואי מיטבי לחיילי צה"ל במלחמה, בביטחון השוטף ובשגרה. תחת אחריותו נמצא גם תחום התברואה והעלאת רמת המודעות למפגעים בריאותיים שונים, תוך מניעת תחלואה בצבא.
חיל הרפואה מכשיר מערך כוח אדם המורכב מחובשים, פאראמדיקים, פקידות רפואיות, אחים צבאיים, סייעות רופאי שיניים ורופאים. אנשי חיל הרפואה מוצבים בכל יחידות צה"ל – במרפאה בבסיסים העורפיים, במוצבים הקדמיים ובשדה הקרב. אנשי המערך מעניקים רפואה מקצועית ורב-תחומית, גם למלש"בים ולטירונים ולחיילים במסלולי ההכשרה.
חיל הרפואה אחראי גם על התקדמות הרפואה הצבאית, על פיתוח טכנולוגיות מתקדמות לטיפול ולפינוי (למשל אמבולנסים ממוגנים) ועל הכוננות הרפואית של היחידות. כמו כן, אחראי החיל על קיום היכולת להצלת מירב הפצועים והנפגעים בשדה הקרב; מתן מענה מיטבי לכוחות הלוחמים על ידי העלאת הכשירות של יחידות הרפואה והכנתן לטיפול ולפינוי נפגעים בכל צורות הלחימה ומתארי הקרב; מיון רפואי מיטבי של כוח האדם בצה"ל והתאמתו לביצוע משימותיו; טיפוח ופיתוח סגלי הרפואה בצה"ל, וייזום וביצוע מחקר ופיתוח בנושאים ייחודים לרפואה הצבאית.
סמל היחידה: תג חיל הרפואה מציג נחש מתלפף סביב חרב, על רקע אדום. הנחש הוא סמל גלובלי לרפואה, אולי בגלל הארס שלו, שלעתים יכול לשמש כסם מרפא. סיבה נוספת להופעת הנחש בסמל החיל הוא נחושתן, נחש הנחושת שבנה משה רבנו במדבר על מנת להציל את בני ישראל ממגפה שהנחית עליהם ה' כעונש. ציור הנחש הכרוך דווקא סביב מטה גם הוא סמל נפוץ בתחום הרפואה (המטה קרוי "מטה אסקלפיוס", אל הרפואה במיתולוגיה היוונית), ומופיע למשל גם בסיכת החובש הצה"לי.
החרב סביבה מתלפף הנחש מסמלת כמובן את היות פעילות חיל הרפואה צבאית, בתוך צה"ל האמון על הגנת מדינת ישראל.
שיעור היסטוריה: חיל הרפואה הוקם ב-1947, טרם הקמת המדינה וצה"ל. החיל פעל בתור "שירות רפואי" צבאי של ארגון ההגנה, וכן שירות רפואי אזרחי לכל דבר. עם פרוץ מלחמת השחרור והקמת צה"ל, הוחלט כי יש להקים שירות רפואי צבאי נבדל מהמערכת האזרחית. בראש המערכת הרפואית הצבאי עמד סא"ל ד"ר חיים שיבא, מבכירי רופאי המחתרות ובעל ניסיון רב ברפואה צבאית, על רקע שירותו בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה.
בשלהי שנות ה-50 חל ארגון מחדש בחיל והוקמו לו מפקדה מסודרת, בסיס הכשרה חילי (בה"ד 10) ופיקודים רפואיים. כמו כן, מוסדו קורסי ההכשרה לחובשים והשלמה חילית לרופאים. ב-1951 הוקם המכון לחקר הרפואה הצבאית.
מאז הקמתו לקח החיל חלק בכל מלחמות ישראל, כגורם אינטגרלי המעניק סיוע רפואי ליחידות השדה והעורפיות. מעבר לתפקוד הפנים צבאי, משרת חיל הרפואה גם מטרות הומניטריות, בין השאר במשלחות לחו"ל: ב-1949 במבצע "מרבד הקסמים" להעלאת יהודי תימן; ב-1994 כאשר התפוצצה מכונית תופת בבניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס; ב-1999, במבצע להצלת חיי אדם מקרב הפליטים האלבנים מקוסובו; ב-2010 עקב רעידת האדמה בהאיטי, ועוד.
בדומה לרופאים, חיילי חיל הרפואה נשבעים לטפל בפצועים ובאלה המבקשים/הזקוקים לסיוע רפואי – בין אם מדובר בידיד או באויב. הם נשבעים גם שלא להשאיר פצועים בשטח.
מבנה: חיל הרפואה כפוף לאגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה (אט"ל), ובראשו עומד קצין בדרגת תא"ל, ברוב המקרים רופא בעצמו. במסגרת החיל פועלים המשר"פ (מרכז שירותי רפואה), המרפאות המרחביות וכן מערך ההדרכה של החיל, המורכב מענף תורה והדרכה (גוף המטה המתווה את תורת ההדרכה והאימונים של החיל), בה"ד 10 (בית הספר לרפואה צבאית, הנמצא בצריפין, בו מתקיימים קורסים המכשירים את סגלי הרפואה של צה"ל בסדיר ובמילואים) והחוליה הפיקודית (חו"פ, שמדריכיה מאמנים את סגלי הרפואה הסדירים והמילואים למתאר הבט"ש בכל הארץ).
החיל אחראי מקצועית על כל כוחות הרפואה ביחידות צה"ל השונות – החל מרופאים גדודיים, דרך חובשים וכלה בפאראמדיקים.
תפקידים במסגרת החיל: בחיל קיימים מספר מסלולים, כאשר המרכזיים ביניהם הם המסלול העורפי והמסלול הקדמי. המסלולים מאוישים בידי רופאים (בוגרי מסלול העתודה הרפואית, המחולקים למגמות שונות לאחר שבע שנות לימוד, מעבר טירונות 02, קורס קצינים והשלמה חילית בבה"ד 10 – מה שקרוי בחיל "קצין ודוקטור") וחובשים (בוגרי קורס חובשים המגויסים ישירות לחיל ומתחלקים גם למגמות שונות).
במסגרת המסלול העורפי עוברים רופאים וחובשים הכשרה במגמת רע"ם (רפואה עורפית מתקדמת), ובסיומה מתחלקים בין המרפאות השונות בבסיסים. הכשרתם מתמקדת בעיקר בהענקת שירות רפואי מיטבי בשגרה, עם דגש על פעולת המרפאה ועל קבלת כמות מאסיבית של חולים. במסלול זה, עוברים הרופאים הכשרות רלוונטיות שבעצם מקרבות אותם לתפקיד הדומה במהותו לזה של רופא המשפחה האזרחי. קידום הרופאים במסלול זה כולל מעבר לפיקוד על מרפאות עורפיות גדולות ומרכזיות יותר ויותר, התמחות בבתי החולים וחזרה לחיל כרופאים מומחים.
במסגרת המסלול הקדמי עוברים רופאים וחובשים הכשרה במגמת "ברק". בסיום ההכשרה מוסמכים החובשים ברמת חובש קרבי ומוצבים ביחידות שדה שונות. בין השאר ישנם חובשים שגויסו כחלק מגיוס ייעודי לתפקידי חובשים קרביים, כמו גם לוחמים שנשלחו מיחידות השדה עצמן לקורס החובשים. אלה ואלה עוברים הכשרה מורכבת, ששמה דגש על טיפול בשטח ותחת אש. המטרה היא להכין את החובשים לפעילות במתאר קרבי, תוך מוכנות הן לפעילות בט"ש והן לפעילות מבצעית. הרופאים במסלול זה עוברים הכשרות רלוונטיות, בדגש על טיפול רפואי בשטח וכן במתאר הטראומה. הרופאים מועלים במגמה זו לרמת רובאי 03. בוגרי המסלול ממלאים את תפקיד הקרפ"ג (קצין רפואה גדודי), ובהמשך ממשיכים לדרגי שדה גבוהים יותר: קרפ"ח (קצין רפואה חטיבתי), קרפ"א (קצין רפואה אוגדתי) וקרפ"פ (קצין רפואה פעילה).
ישנה מגמה נוספת במסלול הקדמי: מגמת "יעל", הידועה יותר כמגמת הסיירות. מדובר במגמה קצרה במיוחד שנערכת לחובשים בשל אילוצי המסלולים התובעניים של חיילי הסיירות, הדורשים את חזרתם המהירה ליחידה. רופאים במגמה זו הם בוגרי מגמת "ברק" ותיקים שכבר שימשו כקציני רפואה גדודיים וחטיבתיים. לאחר ראיון ותחקיר, הם מוצבים ביחידות העילית ובסיירות, ועוברים השתלמות רלוונטית למתארים ולפעילות המבצעית הייחודית הרלוונטית לכל אחת מהיחידות.
ישנם מגוון תפקידים פוטנציאליים לרופא שיבחר להמשיך בשירות קבע נוסף בצה"ל: רופאים בתפקידי הדרכה, מטה ומחקר.
החיל מכשיר גם פאראמדיקים, אנשי צוות רפואה בעלי מיומנות גבוהה בביצוע פעולות החייאה מתקדמות. הסמכויות כוללות טיפול במצבי מחלה מסכני חיים, טיפול בפצועים ועוד. משך ההכשרה כשנה, בקורס שארבעה חודשים מתוכו מתקיימים טרם הגיוס (קד"צ). הפאראמדיקים/ות ישובצו/תשובצנה בגדודי לחימה וביחידות בהן נדרשת רמת כוננות גבוהה, כולל יחידות מובחרות. בנות נדרשות להתחייב לשירות חובה בן 36 חודשים וכן לשירות מילואים. מבחני המיון כוללים סימולציות קבוצתיות, מבחנים עיוניים וראיונות אישיים. ישנה עדיפות למתנדבי מד"א.
החיל מפעיל גם מסלול ישיר לקצונה בחיל, לקציני ארגון רפואה. קצינ/ת ארגון הרפואה (קא"ר) אחראי/ת על כשירות וכוננות יחידת הרפואה, העוסקת במתן טיפול רפואי והצלת חיים בשגרת הלחימה ובזמן חירום. הקא"ר עוסק/ת בניהול, בהכשרה ובקידום סגלי הרפואה, תוך ניהולם ובקרתם. ניתן לשרת בתפקידי שטח ביחידות השדה וביחידות מיוחדות, בתפקידי הדרכה, מטה ועוד. משך ההכשרה, הכוללת טירונות, קורס חובשים, סיפוח לגדוד/חטיבה, קורס קצונה והשלמה חילית, כ-11 חודשים. התפקיד מחייב חתימה לשנת קבע. תנאי הקבלה הם נתוני ליבה לקצונה, הכוללים קב"א 52 ומעלה; מילוי שאלון העדפות ותעדוף התפקיד; מעבר מיון ראשוני והצלחה במבדקי קצונה.
תפקיד נוסף בחיל הוא זה של סייעת לרפואת שיניים, הכולל תחומים שונים – כירורגיית פה ולסתות, טיפולי שורש, יישור שיניים, צילומי רנטגן ועוד. הסייעת אחראית על ניהול מרפאת השיניים. משך ההכשרה כ-13 שבועות, במהלכן לומדות הסייעות את יסודות האנטומיה, הפיזיולוגיה והביולוגיה. לאחר מכן עוברות החיילות לימודי רפואת שיניים וקורס מגישות עזרה ראשונה, ומשובצות במרפאות השיניים הצבאיות השונות.
מדים: המדים תלויים ביחידות בהן משרתים סגלי הרפואה, ומותאמים אליהן כמובן. המשרתים בחיל עצמו נעים עם תג היחידה החילי, ועוברי ההכשרות השונות עונדים את סיכות ההכשרות. סיכת חיל הרפואה דומה למופיע על תג היחידה – נחש מלופף סביב חרב, על רקע אדום. חובשים עונדים סיכת חובש כסופה של נחש מלופף סביב יתד.
שילוב בנות: בעיקרון משולבות בנות בכל מסלולי החיל, לבד מבמגמת "יעל". בנות משרתות כחובשות קרביות ביחידות מסוימות, כפאראמדיקיות וכמובן כרופאות. גם בתפקידי המטה השונים בחיל משרתות בנות.
כולם יודעים ש: הרפואה הצבאית היא גוף חזק בן עשרות שנים, שכבר הוכיח את עצמו פעמים רבות כל כך עד שהפך למובן מאליו. מישהו יכול לדמיין מערכה בלי חובשים ורופאים שיחושו אל הפצועים בשדה הקרב? המסלולים השונים בחיל נתפסים כמסלולים מעניינים ומאתגרים, שרובם מועילים לעוברים אותם גם מאוחר יותר, באזרחות.
האתר הרשמי של חיל הרפואה
פספסנו משהו? מצאתם טעות? נשמח לשמוע מכם עדכונים ותיקונים ולשמור את פז"ם מעודכן בחזית. כתבו לנו ל-pzm@mako.co.il