נוף מדבריות קסום, לילה זרוע כוכבים, גבעות חוליות וצוקים סלעיים שזורחים לאור הירח ועל רקע השמים הכהים. בעלי חיים מנצלים את שעות החשיכה והצינה כדי לצאת מהכוכים והמאורות, התנים מייללים אל תוך החשיכה ובישובים המעטים שבאזור, הילדים כולם כבר ישנים וגם המבוגרים פרשו כבר מזמן לחדר השינה. כנראה שאם לא היה מדובר באחד הגבולות הכי חמים במדינה, זה היה הרקע המושלם לתחילתה של מעשיית עמים, אבל לא. זהו התפר שבין הנגב הישראלי לחצי האי סיני שבשליטה מצרית מעורערת, מתנהלת כאן מלחמה בטרור, במבריחים ובמסתננים ומתחת לפני השטח, קורים דברים שרובנו כלל לא מודעים אליהם.
בתוך הנוף המרגיע הזה, בעמדות הסוואה שאפשר כמעט לדרוך עליהן בלי לשים לב, מבלות בלילות הקפואים ובימים הלוהטים חבורות-חבורות של לוחמות מגדוד האיסוף איתם, אשר חולקות את השטח המצומצם של המארב, אוספות מודיעין בשטח, מסכלות הברחות של סמים ונשק ומשקיפות בלי שאף אחד שם לב על המתרחש במדבר שיכול להיראות כל כך שובה לב ותמים לפעמים.
"בשטח אנחנו עושות מארבים של כמה שעות או כמה ימים", מספרת רב"ט שחר שניידרמן, לוחמת איסוף בגדוד. "אנחנו עושות את זה תחת עמדת הסוואה שלא גלויה לעין. אנחנו נמצאות שם כמות לא קטנה של בנות", היא אומרת ומוסיפה שבתוך צוות הלוחמות היא ממלאת את תפקיד המטוליסטית בנוסף להיותה הבנאית שאחראית על בניית עמדת ההסוואה, ועל כך שהיא וחברותיה לצוות לא תיחשפנה בזמן משימה.
שחר שהתחילה את שירותה בתפקיד משרדי במשרד הביטחון בקריה, לא הרגישה שהיא מביאה את עצמה ואת היכולות שלה לכדי מיצוי ואחרי מספר חודשים התחילה הכל מההתחלה כשהצעד הראשון היה בטירונות בבית הספר לאיסוף קרבי. אחרי טירונות רובאי 03 באורך של שלושה חודשים שכללה תכני ירי, קליעה, שדאות, ניווטים ועוד, יחד עם חבריה וחברותיה, היא המשיכה לאימון המתקדם שארכו ארבעה חודשים ובו היא רכשה את מקצועותיה כבנאית וכמטוליסטית. "בנוסף יש את הפק"ל קלע, את הא' מודיעין שאחראית על קבלת כל המידע על המשימה לפני שיוצאים אל השטח ואת הקשרית", היא מספרת. בסוף ההכשרה שמבוצעת כולה באזור הדרום, פלוגת הבנים נשלחת לבצע משימות ביהודה ושומרון ובגבול הצפון והבנות נשלחות לבצע משימות איסוף בגזרת הגבול עם מצרים כשההתמחות הגדולה שלהן היא בתחום ההסוואה.
בסדיר, הן לרב יוצאות הביתה אחת לשבועיים כשאת כל הזמן בין לבין הן מבלות במארבים בשטח, בלי מיטות צרפתיות, לא תחת אוהלים, בלי אספקת מזון שוטפת מהבסיס וכשההפוגות נועדו רק לשינה. "תפקיד לוחמה בכללי זה קשה, הן ללוחמות, הן ללוחמים", משתפת שחר. "אני לא חושבת שזה קל לאף אחד להיות בעמדה למשך מספר ימים, להיות בפוזיציות לא קלות, לאכול אוכל לא טעים, לשכב כשפה תקועה אבן ופה הנשק של החברה שלך וכשאת כל הצרכים עושים בעמדה ויחד עם כל זה, ממלאים משימה", היא מספרת על מה עובר עליה ועל חברותיה לאורך השעות הארוכות של המארב.
השיחות הכי מעניינות – בעמדת ההסוואה
הגזרה שלהן שעד לפני כמה שנים הייתה הגזרה הכי מוזנחת, שסבלה מהכי הרבה הסתננויות והייתה יעד לרומנטיקנים מתבודדים, מטיילים וסוחרי סמים, הפכה למגרש הפרטי של יחידות מיוחדות כמו סיירת רימון, סיירת אגוז, יחידות חי"ר כמו קרקל וגדודים של כפיר. לוחמות האיסוף הקרבי, מצידן, תופסות את התפקיד של השחקן הכי שקט באזור, זה שמושך בחוטים בלי שאף אחד יודע. "אני יכולה להגיד שהיו לא מעט פעמים שעברו כמה מטרים מאיתנו מטיילים, אנחנו מבחינתנו ממשיכות להיות במארב. אסור לנו להגיד להם שלום. ברגע שאמרנו להם שלום, נחשפנו והלך המארב", שחר מספרת.
שלא יהיה לכם ספק, גם כשהן שוכבות תחת שמיכת הסוואה מכוסה בתלוליות חול, אי אפשר לצפות מבנות שלא לפטפט ביניהן. בזמן הזה שהן מבלות אי שם באמצע המדבר, כשאת הפסקול מספקת רק הרוח ומידי פעם ציוץ עפרוני, כשהקרקל המצוי, שפני הסלע והעקרבים הם שותפי סודן היחידיים, הן מנהלות ביניהן שיחות שכנראה שלא הייתם שומעים אותן מנהלות באוטובוס מעובדה צפונה. "חלק מהבנות ישנות, חלק מהבנות ערות. אנחנו מדברות בינינו על דברים אישיים, על החברים, על מה עשינו בסופ"שים. אנחנו גם משחקות בינינו משחקים שהמצאנו לנו לזמן המארב".
משחקים?
"'love marry bury', מכיר?. נניח שזה תורי, אני נותנת שמות של שלושה בנים – אחד שהייתי קוברת, אחד שהייתי מתחתנת איתו ואחד שהייתי עושה איתו אהבה. שאר הבנות צריכות לנחש מה הייתי עושה עם כל אחד מהבנים שציינתי", היא אומרת ומדגישה, "לרב אנחנו נדבר עם בנים שכנראה שלא באמת יהיה לנו איתם משהו אז זה רק מצחיק".
את ההכשרה שלהן הן עברו במקביל למחלקה של לוחמי איסוף קרבי וכבר אז, במסגרת הפלוגתית המעורבת, הן הבינו את היתרון שבבחירה שהן עשו. "בהכשרה היה לנו מקום לברוח אליו מכל הדיבורים הנשיים במחלקה של הבנים, מה שקרה זה שהבנים היו יותר שבוזים מאתנו כי אנחנו בחרנו את התפקיד שלנו, אנחנו בחרנו לשרת שלוש שנים ואותם פשוט שמו בקרבי כי יש להם פרופיל קרבי. ההכשרה עם הבנים היא טובה, אבל זה טוב גם שהשירות לא איתם".
מה החלק הכי טוב של השירות שלך?
"האמת, אחד הדברים הכי מהנים פה זה ההוואי הלוחמני. המטרה היא חשובה. הייתי קודם בתפקיד במשרד הביטחון בקריה. הבנתי שאני לא ממצה את היכולת שלי בצורה הכי טובה. אני מרגישה שכל הבנות פה הכי יעילות לפחות בדעה של עצמנו. אנחנו מגנות על יישובי הדרום ועל המשפחות שלנו", היא אומרת ומגיעה למה שמבחינה הוא גולת הכותרת של תחילתו וסופו של כל יום. "יש את הנוף המדברי עם הזריחה או השקיעה המדהימות שרואים מפה. הלילה עם כל הכוכבים המנצנצים זה החלק הכי יפה בארץ. זה להגן, זה לתרום וזה לראות את הנוף הזה. כל אלו נותנים תחושת כיף".
לוחמות האיסוף הקרבי, כאמור, פועלות בשקט. זו הפעם הראשונה בה התפקיד נחשף עד כדי מה שקורה מתחת לרשת ההסוואה ועדיין – רב הנסתר על הגלוי. הבנות האלו, שעוסקות במודיעין טקטי ומתן התראות על התנהגות חריגה של האויב, אחראיות ללא מעט הישגים שאו שלא שמענו עליהם, או ששמענו עליהם בהקשר של יחידה אחרת. המטיילים באזור הרי אילת, השוטרים המצריים והנוודים הבדואים, היו שם הרבה לפניהן, אבל הם לא יודעים שבכל רגע נתון המדבר מביט אליהם בעשרות עיניים.