על צלע הר המשקיף על הכפר ג'יש (גוש חלב) בגליל העליון מטפסת באטיות שורה ארוכה של לוחמים. הם רומסים בנעלי ההרים החומות שלהם את העשב היבש והקוצים. על גבם תיקים עצומי מימדים ולראשם קסדות מכוסות במצנפות מנומרות. הדמויות הצבועות חום וירוק הן צוות לוחמי יחידת מודיעין מטרות (יחמ"ם) מגדוד האיסוף הקרבי "שחף", שנמצאים תחת פיקודה של עוצבת הגליל. זהו היום האחרון שלהם בשטח, שמסכם חמישה שבועות אימונים שעברו הלוחמים. במהלך התרגיל הם הוקפצו בלי התרעה מראש, צעדו עשרות קילומטרים, הכווינו אש לכוחות המסייעים והסתוו בתוואי שטח שונים. עתה, הם מתחילים להרגיש את סופו של האימון המתיש, ובקרוב מאוד יחזרו לפעולות הבט"ש בגבול הצפון.
לאחר שבחנו היטב את כל האפשרויות באזור, הם מגיעים למסקנה שזו נקודה טובה לעצור. תחת אחד העצים הגבוהים, החיילים מתחילים לבנות בזריזות עמדת תצפית מוסווית, בה הם עתידים לשהות במשך שעות ארוכות. תוך מספר שניות מוציא ה"בנאי" (לוחם בצוות שתפקידו להקים את העמדה) את גלילי הצינורות הגמישים שיימתחו ויהפכו לעמודי התווך, ואת רשתות ההסוואה שישמשו כקירות העמדה. בזמן שהוא עסוק במלאכת הבנייה, מספר לוחמים מתיישבים על הקרקע ומנצלים את הזמן למנוחה. רק עכשיו הם סיימו הליכה לילית בת שישה קילומטרים, כשעל גבם נשאו 35 קילוגרם של ציוד ומערכות תצפית. "בגלל הכושר הגופני ויכולת הסחיבה הגבוהה שלהם אני קורא להם צבי הנינג'ה", מגלה בחיוך מג"ד "שחף", סא"ל יפתח סיבוני, שמביט על חייליו המתמקמים בשטח. החום הכבד של הקיץ מורגש היטב בגזרה. מעבר לקושי שהוא מוסיף לאימון, הטמפרטורה דואגת להזכיר לחיילים שהחודש עברו בדיוק שבע שנים מאז מלחמת לבנון השנייה. בעיני המג"ד, מלחמה נוספת בתוך ארץ הארזים היא דבר שיכול לקרות בכל רגע. "אנחנו מתכוננים לתרחיש הזה ומבצעים את ההתאמות הנדרשות", הוא אומר. "בפעם הראשונה התאמנו בלש"ביה במרכז הלאומי לאימוני יבשה, מתוך ההבנה שזאת כנראה הלחימה שהלוחמים יפגשו בצפון".
מתצפתים על לוחמי חיזבאללה מתצפתים על לוחמי צה"ל
שבע שנים רגועות עברו על הגבול הצפוני של מדינת ישראל, אבל לא בטוח שכך יימשך המצב. מלחמת האזרחים שמשתוללת בימים אלה בסוריה מאיימת להפר גם את השקט המתוח שנשמר מאז קיץ 2006 בין ישראל ללבנון. ארגון חיזבאללה, שאלפים מחייליו מסייעים למשטר אסד בתוך סוריה, ספג אבדות קשות במשאבים ובנפש של טובי אנשיו. במקביל, חיזבאללה מתמודד עם ביקורת גדולה מאי פעם ברחוב הלבנוני, על בחירתו של הארגון להמשיך לתמוך בשלטונו של בשאר אסד. רק לפני שבועיים אמר הרמטכ"ל בהתבטאות חריגה שהאש החלה לאחוז בגלימת נסראללה. "אנחנו רואים בהחלט שינוי בהתנהלות הארגון", מסביר סא"ל סיבוני. "האיום רק גובר, ובאוגדה צופים שבמידה ויהיה אירוע נוסף, הוא יהיה מורכב וחדשני. הם צופים משהו שאנחנו עוד לא מכירים, כזה שיגרור את צה"ל לימי קרב ממושכים", הוא מתאר. "כיום חיזבאללה מגביר את איסוף המידע עלינו לאורך כל גדר הגבול. אנחנו כבר יודעים לזהות מי הם האנשים שעושים זאת ואת דפוסי האיסוף שלהם. ועדיין, אין ספק שחיזבאללה יודע להפתיע. העימות הבא לא יתחיל בהכרח כמו פיגועי העבר, או מירי של טילים על יישובי הצפון. הם ינסו לפגוע בנו בצורה שונה". עשב יבש וקוצים גבוהים מכסים את האדמה על הר אביבים שבגליל העליון. בשטח ניתן לראות עשרות שיחים הנעים ברוח שמקלה על החום הרב. קשה להבחין כי באחד השיחים מסתווה צוות היחמ"ם ומשקיף בעזרת אמצעי תצפית משוכללים על הר מירון, שלצורך התרגיל הפך לאזור כפרי שנכבש על ידי כח צה"ל.
"אנחנו מדמים תרחיש של הסלמה בגבול הצפון שחלה בעקבות אירוע פח"ע בחו"ל", מפרט סא"ל סיבוני. "האירוע מתפתח לירי נרחב על יישובי הצפון בישראל, שגורר תגובה צה"לית שנמשכת מספר ימים וכוללת גם כיבוש שטח". תקופת האימון לא מתאפיינת בישיבה סטטית בעמדת הסוואה, אלא במסעות של עשרות קילומטרים במתאר צפוני. בכל אחד מחמשת השבועות נפרסו הלוחמים במרחב אחר, דוגמת הר אדיר בגבול לבנון, אזור כרמיאל ובית כרם בגליל התחתון. "המשימה שלנו היא לזהות את האויב בשטח, ולהכווין סיוע אש של כוחות התותחנים, מסוקי הקרב והטנקים כדי לחסל אותם", מסביר סג"ם דניאל שור, מפקד צוות ביחמ"ם, שמיד חוזר לדבר בקשר ולהתריע על זיהוי נוסף. הלוחמים במשמרת התצפית אינם מורידים ערנות ועשרות זיהויים מציפים את המסך של מערכת השו"ב (שליטה ובקרה). "כבר הצלחנו לזהות ארבעה יעדים היום, זו כמות גדולה בהרבה מאשר בבט"ש", הוא מסביר. "התרגול החשוב כי העיקרון פה הוא מהירות. אם אתה לא מספיק להכווין אש ליעד תוך כמה דקות, הזיהוי הופך ללא רלוונטי והמטרה נעלמת".
אין בית, אין בסיס
לא סתם נחשב היחמ"ם ליחידת העילית של חיל האיסוף הקרבי. בפעילות הבט"ש, היחידה פועלת יחד עם חמ"לי התצפיתניות ועם לוחמי האיסוף ביתר הפלוגות של גדוד "שחף". הלוחמים מתמקדים באיסוף מידע על עמדות ארגוני טרור ועל דפוס פעילות האויב. "לוחמי האיסוף שבעמדות התצפית פנוראמיות נמצאים במוצבים מאוישים ויש להם משמרות קבועות בעמדות סטטיות, מתוכן הם מתצפתים על נקודה מסוימת", מבהיר סמ"ר עומרי טרבלוס, סמל צוות בפלגת "אלמגור". "לעומת זאת, אנחנו מקבלים משימות מהאוגדה שלנו, עוצבת הגליל, לכן כל פעם יש משהו אחר ושונה", הוא מסביר. "כשאני מגיע לבסיס אני לא יודע מה אעשה במהלך השבוע. הכול מאוד דינאמי, כל פעם אנחנו מתצפתים על גורמים אחרים ומסתווים במקומות שונים בגזרה".
עצם קיומה של היחידה נחשף בשנת 1997, ארבע שנים לאחר הקמתה, בעקבות נפילתם של שניים מלוחמיה באסון המסוקים. בג"ץ פסק אז שצה"ל מחויב לחשוף את שמותיהם של החללים, ובכך גם את יחידתם. מאז הקמתה, היחמ"ם עברה גלגולים רבים עד להפיכתה לאחת מהיחידות הייחודיות והסודיות ביותר בצה"ל. "האמת היא שאף אחד מהצוות לא ידע מה זה יחמ"ם עד שהגיע לפה", מודה טרבלוס.
ממה שמותר לחשוף, תפקיד היחידה הוא לספק מודיעין לכוחות בזמן אמת ולהכווין אש לעבר האויב. כדי להתקבל ליחידה, טרבלוס וחבריו היו צריכים לעבור את הטירונות ואימון המתקדם לצד יתר לוחמי האיסוף של גדוד "שחף" ולהצטיין לאורך כל ההכשרה. במהלך טרום הטירונות, הלוחמים המיועדים עוברים מיונים וראיונות; אלה שמתקבלים עוברים סיווג ביטחוני ברמת סודי ביותר ולאחר מכן אימון ייעודי שאורך כחודש וחצי. "אחרי המיונים כל חייל עובר קורס שמסמיך אותו לתפקיד שיעשה בצוות", מוסיף סגן עומרי מיטל, סמ"פ "אלמגור". "למשל, קורס הכוונת אש כוחות מסייעים, או קורס מודיעין וזיהוי. כל אחד אחראי על תחום מסוים, ויחד הצוות מגיע לפעילות בצורה הטובה ביותר". אחד הדברים החשובים ביותר ללוחם ביחמ"ם הוא הקמת עמדת תצפית טובה, כזו שתסתיר אותו היטב מעיני האויב אך גם תעניק ראות רחבה בשטח. "לפני יציאה לפעילות אני מגיע עם אחראי המודיעין בצוות לשטח כדי לבדוק את הקרקע, ולבחור באיזו עמדה להסתוות", מספר סמל באסל גאנם, לוחם בפלגת "אלמגור". "נגיד היום, אחרי שהמפק"ץ בחר את השיח שבו תוקם העמדה, התפקיד שלי כבנאי הוא להקים אותה, להתחשב בתוואי השטח שמסביב ולבנות הסוואה שלא יוכלו להבחין בה", הוא מסביר ומתרווח על הקרקע בנחת לאחר שעבודתו הושלמה.
"החום הוא הרע במיעוטו"
ללוחמי היחמ"ם אין נגמ"ש או נקודת כינוס בה יוכלו להשאיר את הציוד האישי. הם סוחבים תיקים במשקל של עשרות קילוגרמים, שכבדים אפילו מתיקי הלאו העמוסים של לוחמי החי"ר. "זה יכול להגיע לשבעים אחוז ממשקל הגוף", משתף סמ"ר יואב וינשטיין, לוחם בפלגת "אלמגור". "אנחנו סוחבים את כל מה שנצטרך בשטח: המכשירים המיוחדים והסוללות, חמישה ליטר של מים ואוכל". הצורך בסחיבת משקלים כבדים באופן קבוע הביא בעבר לפציעות רבות של לוחמים. כדי לצמצם את התופעה, נעשו פעולות כדי להבטיח שבריאות החיילים לא תיפגע. "שיפרנו את התזונה והוספנו חלבונים למנות הקרב", מספר סא"ל סיבוני. "בשנה האחרונה גם הוקם מכון פיזיותרפיה באוגדה, והלוחמים מקבלים עדיפות בתור לטיפולים בגלל אופי פעילותם. בזכות המודעות הזאת, תוך שנתיים ירד מספר הלוחמים שנפצעו בפלגה מ־18 בשנה לשלושה בלבד".
אולי המג"ד קורא להם צבים, אבל לוחמי היחמ"ם לא רואים הרבה בית, גם לא בסיס למען האמת. הם נמצאים בעיקר בשטח, מבצעים את המשימות שהם מקבלים מהאוגדה. את הימים בעמדת התצפית הם מעבירים ללא פלאפון, סיגריות, או כל דבר אחר שיכול להעביר את הזמן. "אנחנו בלי פלאפון בגלל ביטחון מידע וכדי שנהיה מרוכזים בצורה מוחלטת", מסביר סמל ישראל סילברברג, לוחם בפלגת "אלמגור". "יש גם איסור להביא משחקים כדי שלא נשכח משהו בשטח, אבל אם אתה לא בשמירה אז אתה בדרך כלל פשוט משלים שעות שינה". בתוך השיח מרגישים את החום שבחוץ, אבל החיילים לא נראים סובלים. החום, לטענתם, זה הרע במיעוטו. "החורף יותר גרוע, יש לנו מור"קים מהתקופה הזו. אתה ישן בשלולית ומתכסה בסקביאס מלאה בבוץ", נזכר סמל אופיר לייטאו, לוחם בפלגת "אלמגור". "אם זה לא מספיק, המים הקפואים שנאגרים מעל לניילון שמכסה את העמדה נוזלים עליך בכל תזוזה".
שגרת השירות של הלוחמים ביחמ"ם אינה קלה, אבל הלוחמים לא מתלוננים ובוחרים לזכור את היחסים הטובים שנרקמים בשעות הארוכות של השמירה. "אתה נמצא ימים שלמים עם אותם אנשים, בסוף אתם מתחברים ויש כל הזמן צחוקים וכיף", אומר טרבלוס. "זה ההבדל בין הפעילות שלנו לזו של החי"ר, אנחנו יותר בשטח מאשר בשמירות ולכן יש דגש על הגיבוש של הצוות". "הייתי לוחם ביחמ"ם עוד לפני שהוא נקרא ככה, ואני רואה שהלוחמים היום טובים יותר", משבח סא"ל סיבוני. "הם כלי האיסוף הכי משמעותי של מפקד האוגדה, ובעת הצורך הם יידעו איך להתמודד מול חיזבאללה, גם עם כל השינויים שקורים בגזרה".
כל התמונות מהתרגיל בעמוד הפייסבוק של במחנה