יום שישי, 30 במאי 2014, עשר בבוקר. מעבר תפוח שבשומרון. שרב שוטף את האזור ולא מרחם על אף אחד, כולל על לוחמי פלוגת מ' של גדוד 'אלון' של מג"ב המאיישים את המעבר. אוירה פסטורלית משהו, שגרתית, נטולת מתח שוררת באזור. כמה מהלוחמים מוצאים את הזמן לאלתר ארוחת בוקר מהירה במעבר כשהעיניים שלהם במקביל כל הזמן משדרות ערנות, דריכות ומתח.
לפתע, סמ"ר עדן אלמליח (20), אחד הלוחמים במעבר, מפנה את מבטו לעבר מעבר כלי הרכב העושים את דרכם לכיוון המעבר מכיוון שכם ומבחין בצעיר פלסטינאי שעוטה על גופו סוודר כחול, מה שביום חם שכזה, עורר את חשדו באופן מיידי.
"זה נראה לי מוזר שבשיא החום הכבד שהיה באותו היום, שפלסטינאי לובש סוודר ארוך כזה ועוד הולך ברגל מכיוון חווארה שבשכם במעבר שמיועד לכלי הרכב. הוא הסתכל לכיוון שלי ושל המפקד שלי, סער מעטי, כשהוא מדבר בטלפון סלולרי שהיה ביד וזה הדליק לי נורה אדומה", אלמליח משחזר את מאורעות אותו הבוקר. "הפניתי את תשומת ליבו של סער להתנהלות של האזרח. באותם רגעים אתה פועל על אוטומט, מתוך אינסטינקט אין לך הרבה זמן לחשוב. הוא היה במרחק של איזה 40-50 מטר מאתנו".
סמ"ר מעטי (21) נזכר באותם רגעים מתוחים וקריטיים. "עדן דיבר אליי בקול שונה ממה שהוא מדבר איתי ביום רגיל. כזה שקט, הייתה דרמטיות בקול שלו והבנתי שמשהו לא שגרתי קורה. הסתכלתי לעבר האזרח והתחלתי לצעוק לו בעברית ובערבית ולנופף לו בידיים כדי שיעצור את ההליכה שלו ולא יתקרב למעבר. במקביל תפסנו מחסה מאחורי קיר בטון, כי הייתה לי תחושה שמדובר במחבל מתאבד והיה חשש שאולי הוא ינסה להתפוצץ לעברנו. דרכנו את הרובים לעבר הכיוון שלו, ביצענו נוהל מעצר חשוד כדי להבהיר לו שיעצור ולא ימשיך הלאה. הוא נעצר ואז כשאני במרחק של 30 מטר ממנו בנפנופי ידיים ביקשתי ממנו שיוריד את הסוודר מהגוף שלו. כל הלוחמים היו דרוכים. במקביל הזעקתי את קצין המבצעים של הגדוד ושאר המפקדים. ראינו על הגוף שלו חגורה וקופסא שחורה. הזעקנו חבלן למקום. אחר כך הבנו שמנענו אסון כבד מאוד וזה גרם לי ולכל הלוחמים סיפוק גדול שהצלחנו במשימה לשמור על בטחון אזרחי מדינת ישראל והתושבים בשומרון".
לאחר שהמחבל הסיר מעליו את מטען החבלה, הלוחמים הבינו את גודל האסון שזה עתה מנעו. חגורת הנפץ שלו הכילה תריסר מטעני צינור שהיו יכולים להוביל למות של עשרות בני אדם.
גם היום, אלמליח עדיין נרגש מהאירוע. "אנחנו לא מחפשים פרסום או תהילה, אלא לעשות את העבודה שלנו על הצד הטוב ביותר. אנחנו בשליחות לאומית ממדרגה ראשונה. אתה יודע יש קו מפריד קטן מאוד בין כישלון להצלחה, אני לא רוצה בכלל לחשוב מה היה קורה אם המחבל הזה היה חודר לישראל. זה תרחיש שלא קיים אצלנו בלקסיקון בפלוגה", הסביר אלמליח.
אין רגע דל
מחסום צומת תפוח נחשב למעבר החם ביותר בשטחי יהודה ושומרון. הוא יושב על צומת בין כמעט כל יישובי השומרון ומשמש מעין שער ביטחון לנכנסים וליוצאים מישראל וממנה. השטח מתחמם ובהעדר הסכם שלום בין ממשלת ישראל לרשות הפלסטינית, החמאס מחמם את המבערים ועושה מאמצים לחזק את מעמדו. יש שיעידו שזה רק עניין של זמן עד שהשטחים יבערו. במילים אחרות, האינתיפיאדה השלישית בפתח.
הלוחמים הצעירים של פלוגה מ', רובם בשירות חובה, דרוכים כמו קפיץ וערוכים לכל תרחיש – מחבל מתאבד, מכונית תופת או פיגוע דקירה באחת מתחנות ההסעה שבצומת. "אתה כל הזמן מתוח ודרוך. 24/7. אנחנו יודעים שהביטחון של עם ישראל תלוי בין השאר גם בנו. אסור לך לאבד ריכוז לשנייה, אין לנו את הלוקסוס הזה", טוען סמ"ר דור ואקרט, 21, מפקד בפלוגה. "כלוחם אני חייב להיות קשוב לכל מה שמתרחש סביבי, עם חושים מחודדים. יש לנו משימה והיא אחת: לשמור על בטחון התושבים בשומרון ומדינת ישראל. יש לנו מספיק ניסיון להבין מה קורה בגזרה ולמדנו איך להתמודד ולהיערך לכל תרחיש ותופעה".
אחרי רצף האירועים החמים במחסום תפוח, אי אפשר לנוח על זרי הדפנה ולקפוא על השמרים. שלושה ימים לאחר מעצרו של המחבל המתאבד, הגזרה עוד לא הספיקה להתקרר והשקט מופר שוב. הפעם זה קורה קצת לפני חצות הלילה של ה-2 ביוני. לצומת מגיע פעיל טרור נוסף, חמוש בנשק קל ומתחיל לירות לעבר כוחות מחטיבת הנח"ל ולחומי המג"ב שהיו במקום. לוחם מג"ב יורה לעבר המחבל ופוצע אותו. כוחות תגבור מגיעים למקום ותוך שניות הם מחסלים אותו. החייל והלוחם נפצעו באורח קל עד בינוני.
דור היה אחד הלוחמים שירה לעבר המחבל וניטרל אותו. "הכול קרה תוך שניות. זה יכול היה להיגמר באסון כבד מאוד. הלוחמים והחיילים פעלו בנחישות ובאומץ לב", הוא מספר נרגש. "אנחנו שער הביטחון של מדינת ישראל, קיבלנו משימה ואנחנו חייבים לבצע אותה על הצד הטוב ביותר. אנחנו עושים את העבודה שלנו, לא מחפשים כותרות".
"אנחנו לא סופרמנים, לוחמי מג"ב נטו"
הלוחמים די צנועים, הם מעולם לא קיבלו חשיפה ציבורית או תקשורתית וגם בראיונות לכתבה זו, הם משתדלים כל הזמן לשמור על פרופיל נמוך ואש קטנה. העבודה היומיומית שלהם מרגישה די מונוטונית: תצפיות, סיורים, בדיקות רכבים במעבר, לכידת מבוקשים ונטרול ניסיונות לביצוע פיגועים. הם עובדים 24/7. שבתות וחגים ורואים מעט מאוד רגעי פנאי.
"כולנו פה חברים, משפחה חמה ומלוכדת. בזמן הפנוי, רואים סרטים ומשחקים כדורגל ביחד, עושים על האש, לפעמים יוצאים לבלות כדי להפיג קצת את המתחים. פה בגזרה הזו אין לך זמן לנוח ולתפוח לעצמך על השכם על פיגועים שמנעת, אתה חייב להמשיך הלאה. יש סיפוק גדול כשאתה יודע שמנעת פיגוע גדול מאוד והצלת חיי אדם, אבל פה לא נחים על זרי הדפנה", סיפר סמ"ר מעטי, "אנחנו כל הזמן עם האצבע על הדופק".
הלוחמים זכו לביקור מכובד בשבוע שעבר. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, השר לבטחון פנים, יצחק אהרונוביץ' והמפכ"ל יוחנן דנינו הגיעו למעבר כדי להעריך את הלוחמים על הפעילות שלהם למניעת פיגועים והשמירה על הביטחון של האזרחים. "זה נחמד ומרגש לדעת שמעריכים את העבודה שלך ולקבל תעודת הוקרה", הסביר אלמליח והוסיף, "אין לנו אפשרות להיכשל במשימה שקיבלנו, כישלון זה אומר אובדן חיי אדם וזה לא בא בחשבון בכלל. אנחנו מאומנים למנוע כל תרחיש. עושים הרבה תרגולות ובינתיים עומדים ברמת הציפיות מאיתנו".
וכמובן שנשאלת השאלה על מה קורה בבית. איך מגיבה אמא שיודעת שהבן שלה משרת במקום שתופס כל כך הרבה כותרות שליליות כל הזמן? "אימהות תמיד מודאגות", מסביר סמ"ר מעטי. "הן כל הזמן מודאגות, המטרה שלנו היא להשתדל להרגיע אותן ולתת להם תחושה שאנחנו יודעים לשמור על עצמנו, למרות שמדובר במקום מסוכן. אחרי כל אירוע במעבר יש טלפונים מהבית, זה טבעי, נורמלי לגמרי, זה חלק מהחיים. לא הלכנו לקייטנה, שלחו אותנו לבצע משימה וזה כולל סיכון החיים שלנו, אנחנו מודעים לכך ופועלים באומץ וללא פשרות למנוע פיגועים. לכולם פה ברור שהם מסכנים את חייהם עבור אזרחי מדינת ישראל, זה חלק מהשירות שלנו והחבר'ה פה גאים על המשימה שהוטלה עליהם. אנחנו פה אחד בשביל השני".
המקום, המתח והאיומים מביא לעודף אדרנלין בדם, גם כשלא שותים קפה שחור. "לפעמים יש רצף של אירועים 'חמים' במעבר ויש גם את השגרה וצריך לתמרן ביניהם", טוען סמ"ר ואקרט. "מבחינתנו אין מושג כזה 'שגרה ומנוחה'. אנחנו קפוצים כל הזמן. אנחנו לא סופרמנים, לוחמי מג"ב נטו".
קצין מג"ב ותיק הסביר על המתרחש במעבר. "הערנות של הלוחמים במעבר היא תכונה הכי חשובה וייאמר לזכותם שהם כל כך מקצועיים ומחויבים למשימה והתוצאות מדברות בעד עצמן. פיגועים רבים נמנעו בזכותם ועל כך הם ראויים לכל הערכה", סיכם הקצין הבכיר.
