להורים של התאומות נוי ובר גנון יש סיבה טובה לנדודי שינה: שתיהן סיימו לאחרונה את טירונות הלוחמות במג"ב והן צפויות לשרת במקומות הכי חמים בארץ. "אנחנו רוצות לשרת ביחידה הכי רגישה, הכי מאתגרת ועם הכי הרבה אקשן במג"ב. אנחנו כל החיים שואפות גבוה. אנחנו תמיד מסמנות את המטרה ובסופו של דבר משיגות אותה", מדגישות השתיים.
בר ונוי, בנות 19 מבית שמש, לא נפרדו מעולם. הן למדו באותו גן, באותו בית ספר ובאותו תיכון, תמיד באותה הכיתה. עד שהגיע הרגע להתגייס. "למדנו תמיד ביחד, המורים אפילו התבלבלו בינינו לפעמים. תמיד היינו מחוברות, עד לגיוס למג"ב".
בר מספרת על השלבים הראשונים בחיל: "בהתחלה היה קשה מאוד. התראינו פעם בחודש כי היציאות שלנו היו שונות. פה ושם יצא לנו להיפגש לחמש דקות בחדר האוכל, אז עודדנו אחת את השנייה להמשיך". ונוי מוסיפה: "פתאום כל אחת במקום אחר. מצד אחד זה חיסרון ומצד שני יש בזה הרבה יתרונות. הכרנו חברות חדשות, למדנו לשרוד ולהתגבר על הקשיים שצצו בטירונות".
השתיים גדלו למשפחה קרבית למדי. אחיהם שירתו ביחידות קרביות בצבא ואחד מהם אף עשה חיל בשייטת 13. אמן של התאומות משרתת עד היום בתפקיד רגיש ביחידה המרכזית במחוז מרכז במשטרה. "היה לנו ברור וטבעי שאנחנו הולכות להיות לוחמות", טוענות האחיות. "אנחנו פייטריות. ינקנו מהבית את הקרביות ואת הרצון לתרום למדינה. באנו מבית קרבי והיה ברור שאנחנו הולכות להכי קרבי שיש. עכשיו אנחנו רוצות לשרת באיו"ש".
לאחרונה סיימו השתיים את הטירונות והפכו באופן רשמי ללוחמות מג"ב. "זו לא טירונות קלה. יש פה משמעת ברמה מאוד גבוהה. מכשירים אותנו להיות לוחמות הכי טובות. קיבלנו המון כלים שאמורים לסייע לנו בהמשך הדרך שלנו", מדגישות השתיים. "מה שטוב במג"ב זה שהשמיים הם לא הגבול. תמיד אפשר להגיע גבוה יותר ולהתברג בתפקידים מבצעיים מעניינים, לא משנה אם אתה לוחם או לוחמת. כולם שווים. בכלל, מג"ב זה לא חיל. זה בית חם ומשפחה מחבקת"".