לכל אחד זה קרה. הרגע הזה בצבא אחרי שקרה משהו שטותי, כולם הסתכלו עליך חצי המומים חצי צוחקים ואתה, אתה פשוט רצית שהאדמה תפער את פיה ותבלע אותך מרב המבוכה. במהלך השבועות האחרונים גולשי פז"ם שלחו לנו למייל הירוק ולעמוד הפייסבוק את הרגעים המביכים ביותר של השירות שלהם. אנחנו בחרנו את המיטב.
אחוות נשים
"זו הייתה תקופה ארוכה בה ניסיתי לשכנע את חברה שלי מהמשרד לתת לי את המספר טלפון של אח שלה", כך מתחילה לספר לנו גולשת, "בסופו של דבר היא השתכנעה (כך לפחות חשבתי), והיא התחילה להכתיב לי '05781...' (קידומת של מספר טלפון נייד צבאי, אימתו של כל חייל בסדיר), אז עצרתי אותה ואמרתי לה 'טוב בסדר, אני לא מטומטמת....' (גם כאן - כך לפחות חשבתי) והיא מנגד עמדה על כך שזה מספר הטלפון שלו ושהוא נגד בקבע, פרט שהיא התעקשה שהיא סיפרה לי אותו בעבר. איכשהו השתכנעתי ורשמתי את המספר".
העניינים התחילו להסתבך כשהגולשת היקרה שלנו החליטה לעשות במספר הטלפון שימוש – "אחרי כמה דקות שלחתי הודעה: 'היי, זאת עדן חברה של XXX היא נתנה לי את מספר הטלפון שלך. רציתי לדעת אם תרצה להכיר אותי'", הגולשת ממשיכה לספר את האירוניה, "בכוונה ציינתי את השם של החברה שלי כדי שהוא יכעס עליה וכדי שזה יהיה מצחיק".
גודל הטעות התגלה כאשר הגולשת המשיכה בזממה באשר לאח של החברה, "מיד אחר כך התקשרתי לחברה שלי לשכנע אותה לשתף פעולה. והיא מיד שאלה אותי 'מה? שלחת באמת? לא זיהית את המספר?'" ניתקתי את הטלפון במקום, הסתכלתי על המספר והמציאות היכתה בי בבת אחת. זה היה מספר הטלפון של המפקדת שלי, אני לא יודעת את מי הרגע הזה הביך יותר".
בטיחות – זה בכל מקום
גם במקרה הזה כותבת לנו גולשת שזרמו בעורקיה יותר מידי הורמונים.
"הבסיס שלי היה בסיס שלי אימונים ועברו שם כל מיני יחידות. כשהיו מגיעות היחידות הקרביות, היתה הרבה שמחה בקרב כל הבנות שמשרתות בבסיס כי היה עם מה לשטוף את העיניים. באחת מארוחות הערב בבסיס הגיעה ללון בבסיס פלוגה קרבית ששיפרה את הנוף בבסיס פלאים. אחרי שלקחתי לי על המגש פסטה, גבינה, שוקו חם ועוד כמה מאכלים מבית היוצר של חדר האוכל הצבאי הלכתי לכיוון השולחן שהחברות שלי ישבו עליו. בעודי פוסעת ומתרשמת מהנוף החדש בבסיס, לא שמתי לב שאני דורכת על גבינה לבנה שנשפכה על הרצפה. תוך שניה מצאתי את עצמי מחליקה על הרצפה מול כל הבסיס ויותר גרוע מזה מול כל הלוחמים שכיבדו אותנו בבואם לבסיס, כשכל הפסטה, הגבינה והשוקו מרוחים עלי מכל כיוון".
מרב מרמור איבדתי ריכוז
במהלך רגעי המשבר בצבא צריכים לקבל אוזן קשבת. העניין הוא, שצריך לוודא שהדברים אכן מגיעים לאוזניים הנכונות. סיפורה של הגולשת הבאה מוכיח את זה:
"הפדיחה שלי קרתה עם המפקד שלי. היה לנו ויכוח על תורנויות וממש נדפקתי מזה. שלחתי לחבר שלי הודעה על זה שהמפקד מביא לי עצבים מאוד ושבא לי לחנוק אותו לפעמים. הבעתי בהודעה הזו הרבה רגשות של כעס ותסכול. הבעיה היתה שבטעות שלחתי את זה למפקד עצמו. אחרי ה-14 יום ריתוק שקיבלתי בעקבות זה אני מסתכלת פעמיים לפני כל הודעה שאני שולחת".
תיקון אוטומטי של הודעות סמס – יכול להיות הרסני
"בצבא עשיתי יומיות, מידי פעם היו מודיעים לי על משימות יוצאות דופן בערב קודם כשכבר הייתי בבית", כך מספר לנו גולש. "באחד הערבים התקשרה אלי משהי ששירתה איתי אז, הודיעה לי על משימה שקיבלתי ליום אחר כך ואמרה לי להיות על זה בקשר עם שירי, אחת הקצינות מהיחידה. אני ניסיתי להתקשר לשירי מיד אחר כך, אבל היא לא ענתה לי. כדי לעדכן, שלחתי הודעה למי ששרתה איתי, לשון ההודעה: 'שירי לא עונה לי'. בינתיים שירי חזרה אליי ומסרה לי את כל הפרטים".
"בערך שעה אחר כך התקשרה אלי שוב החיילת מהמדור כשהיא מתחילה לתחקר אותי על ההודעה ששלחתי לה כשהיא לחלוטין בלחץ – מתי שלחתי אותה, למי שלחתי אותה וכמה פעמים שלחתי אותה. לא הבנתי מה העניין ואמרתי לה ששלחתי את ההודעה הזו רק אליה. היא אמרה לי 'מזל! אני לא מבינה למה אתה שולח הודעות כאלה', שאלתי אותה מה העניין, בסך הכל כתבתי ששירי לא ענתה לי. מיד אחר כך התברר לי שההודעה שנשלחה היתה 'שירי לא עומד לי'. הטלפון עשה אוטוקורקט".
חייל מורעל שלא מכיר דרגות
"מהרגע שהתגייסתי שאפתי להיות קצין ולהגיע הכי רחוק שאפשר. מאוד אהבתי להתחנף למפקדים ולסגוד לדרגות שלהם. אל תדאגו זה עבר לי בשלב מסוים, הבנתי שמדובר בברזלים הרבה לפני שענדתי כאלה על הכתפיים".
"באחת הפעמים שהמפקד שלי הכתיב לי מייל כדי שאני אשלח אותו במקומו, לא הייתי בטוח באיזו דרגה הוא, למרות שהוא היה מולי על מדי צבא. אני לתומי שאלתי אותו, 'תגיד באיזו דרגה אתה?'. כמובן שהתחרטתי על זה שנייה אחר כך. יצאתי בעיקר נבוך ותמים מהאירוע הזה. כמובן שדאגתי להבין מה זה כל דרגה ודרגה אחר כך".
כשיש אזעקה צריך תושייה
"כשהתגייסתי זה היה אחרי מלחמת המפרץ ועדיין מאוד חששתי מאזעקות ומטילים. שירתתי בחיל האוויר. מה שלא ידעתי זה שבכל בסיס בחיל האוויר יש נוהל לפיו בכל יום בשעה קבועה יש אזעקה, כדי לבדוק שהצופרים שמזניקים את הטייסים בטייסות פועלים ושאין תקלות".
"בבוקר הראשון שלי בבסיס היתה אזעקה, אני מאוד נבהלתי והייתי בטוחה שבעוד רגע הולך ליפול עלינו סקאד, אז מיד רצתי והתחבאתי תחת עץ (כאילו שזה מה שהיה מציל אותי במקרה של מתקפת טילים) – כשהבנתי מה זו האזעקה הזו התפדחתי בטירוף. לא שכחו לי את זה עד השחרור וזו היתה הבדיחה של אותו היום".
איך נפצעתי במטווח
"זה היה בטירונות. היה לנו מטווח שאחריו המפקדים צעקו לנו לרוץ אל המטרות לבדוק את התוצאות שלנו במטווח. אני רצתי בכל הראבק שלי מהפריקאסט אל המטרות כדי לבדוק את התוצאות שלי כי הרגשתי שיריתי ממש טוב הפעם. משהו קרה במהלך הריצה שלי אל המטרות, לפתע מעדתי והתגלגלתי כמה פעמים על הדיונה שהיתה בפתח של הפריקסט. בהתחלה המפקדים חשבו שנפגעתי מכדור טועה וממש נבהלו, אני פשוט נפלתי. זה היה ללא ספק רגע מביך מאוד, אבל זה היה שווה את זה כדי לראות איך המפקדים שלי נהיו לבנים כמו סיד".
חוסר תיאום בלו"ז
"אני משרתת היום כלוחמת ויש רגע מביך אחד שאני חולקת עד היום עם חברות שלי לצוות, וגם עם המפקדת שהיתה לנו במסלול. באחת השבתות שסגרנו בבסיס, החלטנו שאנחנו עושות לעצמנו תמונת מזכרת מהתקופה ומדגמנות תמונת עירום עם הנשקים.
"התארגנו היטב, שמנו את המצלמה על כיסא ליד הדלת לחדר שלנו וכיוונו אותה על צילום עצמי. המצלמה ספרה את השניות לאחור, אנחנו ציפינו בכליון עיניים לפלאש שיבוא, יסנוור אותנו ולראות את התמונה שיצאה, אלא שמיד אחרי הפלאש, נפתחה הדלת, עמדה שם המפקדת שלנו שבסך הכל באה להגיד לנו שבת שלום. היא הייתה כל כך מופתעת שהיא פשוט הסתובבה והלכה משם, ולא שמענו ממנה מילה על הנושא".