בשיחות סלון שלאחר השחרור, רוב האנשים ידעו לספר על הרגעים סוחטי הדמעות - מצד אחד רגעי המשבר שהיו להם בשירות, ומנגד על הרגעים הכי מבדרים והכי מצחיקים שהם חוו על מדים, אלו שהם לא הצליחו להפסיק לצחוק בגללם. הרגעים המצחיקים האלו יכולים להיות רגעים של אי הבנה, יכולים להיות רגעים של מבוכה, רגעים של פעירות וצעירות, או סתם מעשה קונדס שחייל או מפקד ביצע.
גולשי פז"ם שיתפו אותנו בעמוד הפייסבוק של פז"ם ובמייל הירוק ברגעים הכי מצחיקים שהם חוו בשירות הצבאי – ראינו לנכון להצחיק גם אתכם.
זה לא מה שאתם חושבים
גולש שיתף את המערכת בסיפור על מה שקורה בתוך חדר הסגל וגורם לנו להבין שהדימיון לא רחוק כל כך מהמציאות.
"אחרי שהעברתי לקורס מסוים הדרכה על השילוב הראוי בצה"ל ועל הטיפול בהטרדות מיניות, הלכתי ל'חדר המפקדים' שידידה שלי שהייתה מפקדת באותו הקורס, גם הייתה בו. התחלנו להשתעשע בזריקת ניירות הדדית. המשחק מהר מאוד התלהט ומצאנו את עצמינו כאשר אני שוכב על הגב היא יושבת עלי ומנסה להכניס לי ניירות לחולצה. זה ממש לא היה בקטע מיני.
באותו הרגע, בלי שום אזהרה מראש, נפתחה הדלת ובפתח החדר, עמדו המומים שני חניכים מאותו הקורס. שום הסבר לגבי מה שקרה שם לא שינה את דעתם".
זה לא מה שאתן חושבות
אותו גולש מספר על רגע מפדח נוסף - מילים שלא היו כל כך במקומן, או שאולי כן?
"שירתתי כמפקד קורסים בחיל האוויר ובין קורס לקורס קיבלתי מיון של 30 בנות שרק סיימו טירונות. כמו בכל מיון, נתתי לבנות תדריך לקראת מסדר הניקיון במגורים כשהן עומדות ב'הקשב', כמובן שאמרתי להן שאני הולך לבדוק ניקיון אבק בכל מקום בחדר, כולל מתחת למיטות ובפינות החדרים. בסוף ההסבר שאלתי אם הכל ברור ואז אחת החיילות שאלה שאלה שמרתיחה כל מפקד: "המפקד, איפה אתה הולך לבדוק אבק?". בלי לחשוב פעמיים אמרתי משפט שבאותו רגע לא הבנתי את דו-המשמעות שלו, 'בנות, כל חור שאני אוכל לדחוף בו אצבע, אני אדחף ואבדוק שאין בו אבק'. כל הבנות נפלו מצחוק, הבנתי שכנראה אמרתי משהו שהובן לא נכון ובמשך עשר דקות לא הצלחתי להרגיע את התקף הצחוק שתקף שם את כולן".
21, 22, 23, פוצץ! למה כל כך מסריח פה?
"בזמן אימון זריקת רימון, אחד החיילים שהגיע תורו לזרוק את הרימון, השליך אותו, השתטח על הרצפה ומיד אחר כך הוא שחרר בטעות "פוק" קולני ביותר (כנראה שהוא ממש התרגש). זה היה מצחיק בטירוף ואין ספק שהנפיחה שהוא שחרר עשתה יותר רעש והמולה והפיצוץ של הרימון שהוא זרק".
קצת התבלבלתי
"בטירונות היה לנו לילה של שמירות שבמהלכו הייתה לנו ביקורת של הקצין התורן. כשהתורן הגיע לעמדה שלי, הכל היה בסדר, הוא שאל אותי אם אי מרגישה טוב, אם לא חסר לי שום דבר ואם היה אירוע חריג במהלך המשמרת שלי. כהוא סיים, נפרדתי ממנו לשלום, או יותר נכון, אמרתי לו 'ביי גבר'".
מול כל צמרת צה"ל
"בזמן תרגיל אוגדתי ברמת הגולן, סמל המחלקה שלח אותי לעקוץ פחיות פפסי. במהלך החיפושים, נכנסתי לאוהל שעל פניו היה נראה שומם. לא חשדתי. כשהסתתי את יריעת האוהל ונכנסתי, גילתי שאני עומד מול מקרן שמקרין מפה, כשמולי כל צמרת צה"ל".
היינו מבוהלים מבאג 2000
חיילת שמשוחררת משירות כבר יותר מעשור מספרת לנו על הרגע שבו היא הייתה בטוחה שהיא הולכת למות ולמעשה הפך לרגע המצחיק ביותר בשירות הצבאי שלה.
"בסוף שנת 1999 הייתה היסטריה סביב כל העניין של באג 2000 וביחידה שבה שירתתי בצפת היינו בטוחים שסוף העולם הגיע ושכולנו הולכים למות. בליל הסילבסטר, בשעה 23:55, חמש דקות לפני מה שחשבנו שיהיה סוף העולם לקחנו בקבוק שמפניה, עלינו לגבעה ליד הבסיס וחגגנו את סוף העולם. אחרי כמה דקות התחילה שנת 2000, הכל הרגיש רגיל ואנחנו הבנו שהיינו בעצם בהיסטריה לשווא. כולנו רותקנו ל-21 יום על זה שהפקרנו עמדה, אבל זה היה כל כך מצחיק שזה היה שווה כל יום בבסיס".
אישור קיפוח
"את השירות שלי עשיתי בבסיס הקריה בתל אביב. שומרי מסורת לא מתגלחים במהלך ספירת העומר שזו בעצם התקופה שבין פסח לשבועות ושלא נהוג להתגלח במהלכה. בני עדות אשכנז מתגלחים כבר אחרי ל"ג בעומר בעוד שבני עדות המזרח מחכים עד אחרי שבועות כדי להתגלח. במהלך מסדר הופעה ולבוש אחרי ל"ג בעומר, הרס"ר הבחין שאני לא מגולח ושאל אותי למה. אני עניתי את התשובה שאני מורגל לענות כבר כמה שבועות 'ספירת העומר'. הרס"ר ניסה להקשות ואמר לי, 'ל"ג בעומר כבר עבר, היית אמור להתגלח כבר'. אני הקשיתי בחזרה ואמרתי לו אני מרוקאי ושמרוקאים לא מתגלחים עד אחרי שבועות. אז הרס"ר אמר את המשפט שאני לא שוכח עד היום – 'אני רוצה שמחר בבוקר תביא לי אישור שאתה מרוקאי'. בבוקר לאחר מכן, המפקד שלי כבר דאג לתת לו בראש ואת האישור הזה הוא לא קיבל מעולם".
