יום שלישי וענני החול של הנגב עפים לכל עבר. טור של אכזריות מתקדם במהירות לעבר המטווח. השיירה הקטנה מתמרנת בין המכשולים והעצים המעטים מתקדמת ללא מעצורים וכאילו אומרת, שמישהו ינסה לעצור אותי. דבר אחד קשה לפספס: בצריחים של הכלים הכבדים נמצאות דמויות עם קסדות ג'נטקס על הראש ומכולן מתנפנף לו קוקו בצבעים שונים. את הנגמ"שים האלה מתמרנות מש"קיות חי"ר במדור אכזריות.
השם של המדור, אגב, קצת מטעה. "אמנם הכותרת של המדור זה אכזריות אבל יש בו בעצם שלושה סוגים של אמל"ח", מסביר רס"ן אלעד אדרי על המדור שנמצא תחת פיקודו. "יש לנו את האכזרית, נגמ"חון ורכב ירוט, שזה האמר עם עמדת ירי אוטונומית עליו. אנחנו מכשירים חיילים מכל הצבא. על האכזרית אנחנו מכשירים חיילים מחטיבת גבעתי, שרק להם יש את הכלי אחרי שגולני קבלו את הנמ"ר".
עד לשנים האחרונות נחשב נושא הנגמ"שים למשהו מוזנח ובעייתי, בצה"ל ובצבאות העולם. לאורך מלחמות ישראל התלוננו מפקדים רבים שהנגמ"שים הקיימים לא עומדים בקצב של הטנקים, מה שפגע ביכולת הקרב המשולב מכיוון שהטנקים היו מהירים יותר והתקדמו מבלי שהמתינו לחי"ר. הדבר יצר לא מעט אבידות משום שבזירות לחימה מסוימות, למשל בזירה האורבנית, הטנק נחשב לפגיע בלי לוחמי חי"ר. בעיה נוספת שהתגלתה ככל שאמצעי הנ"ט הפכו למתקדמים יותר וקטלניים יותר זה המיגון הכמעט ולא קיים של הנגמ"שים. בצה"ל מדובר בעיקר על ה M-113, שנחשב לנגמ"ש איטי ופגיע.
בכדי להתמודד עם הבעיה הכניס צה"ל לשורותיו נגמ"שים חזקים יותר ומתקדמים יותר. האכזרית זה דוגמה לרכב משוריין כזה, כשלמעשה מדובר בטנק סובייטי T-55 שהוסר ממנו הצריח. "בעופרת יצוקה האכזרית הייתה הכלי העיקרי של הצבא", מעיד רס"ן אדרי. "צריך גם להבין שברגע שעובדים מספר כלים הם לא רק מובילים את הלוחמים לשטח הם גם כובשים שטח בעצמם וזה היתרון העיקרי של הכלי הזה". כך נוצר גם הנגמ"חון והנמ"ר, שנמצא כיום בחטיבת גולני. מי שאמון על הכשרת לוחמי החי"ר על אותם רק"מים הן מש"קיות החי"ר של מדור אכזריות בצה"ל.
"הלוחמים לא מאמינים ליכולות הגבוהות של הבנות"
"הייחוד של המדור הזה שהבנות עושות פה דברים אדירים כשלוחמי חי"ר שרואים אותן על הכלים לא מאמינים ליכולות הגבוהות שהן מציגות. האימונים פה מאוד מורכבים כשהבנות פה עובדות בתנאים מאוד קשים. בגלל שזה רק"ם אין דבר כזה לעצור פה אימונים ולא משנה אם יש עומס חום או קור. הן ישנות בשטח ומתפקדות בדיוק כמו הלוחמים. הבנות פה מאוד מורעלות ואוהבות את מה שהן עושות. אני יכול לספר שיש לי בנות מעולות שאני רוצה להוציא לקצינים והן לא רוצות לצאת כי הן רוצות להישאר במדור, בשטח".
ככתב שמסתובב לא מעט ביחידות צה"ל השונות, אני בהחלט יכול להעיד שאת הרעל ואווירת האחווה שראיתי אצל הבנות של המדור נדיר לראות במקומות אחרים. למרות החום העז והתנאים הקשים הבנות תפקדו ברמה גבוהה, הדריכו את לוחמי החי"ר בקשיחות וכמובן שלא הפסיקו תוך כדי לרקוד ולשיר על הכלים. "היו פה מקרים שאחת המש"קיות נענשה בשבת ופתאום אני מגלה שנשארו איתה עוד שש בנות כדי לתמוך", מספר רס"ן אדרי.
ואם מוטיבציה לא חסר, המקצועיות אפילו גבוהה יותר – רמת ההבנה של הבנות את החומר לא תבייש אפילו את הייצרן. "ביוני עשינו סיור במקום שבו מייצרים את הכלים והבנות הביכו שם את המהנדסים בשאלות שלהם, ברמה של תשובות כמו אנחנו נבדוק ונחזור אליכם".
"בניגוד ליחידות אחרות אנחנו עושים גם הכשרה של לחימה", מספר רס"ן אדרי על עבודת המדור. "אנחנו עושים גם אימון לכלי בודד, נהיגה ולחימה, וגם אימון למסגרות שלמות שמתרגלות לחימה על הכלים. מחלקת רקמ"ים מסוג כזה יכולה לכבוש יעד שבחי"ר היה צריך פלוגה שלמה ואפילו יותר". על חשיבות המדור בעיני הצבא והשינוי בגישה ניתן ללמוד בין השאר מהסד"כ שגדל באופן משמעותי. "בעבר היינו מדור מאוד קטן, כמות בודדה של חיילים, וכיום אנחנו מדברים על מדור שווה ערך לגודל של פלוגה. המדור מחולק לפי מחלקות שמכשיר סוגי אוכלוסייה שונים תלוי בכלים.
"הקטלנית: העמדה הכי מדויקת בצבא"
רב"ט אתי עטיה היא מדריכת קטלנית במדור. עמדת הקטלנית על האכזרית היא לקח ממלחמת לבנון השנייה; עד לתקופה זו היו על האכזריות עמדות של רפאל, וכיום יש את שתי העמדות במקביל. "כדי להדריך על עמדת הקטלנית אני התמקצעתי קודם על האכזרית עצמה ורק לאחר מכן על הקטלנית", מספרת רב"ט עטיה על התפקיד. "אני מכשירה לוחמים בשני סוגי קורס: השלמת פערים שנמשך שבוע והקורס הרגיל שנמשך שלושה שבועות". על הקטלנית מספרת רב"ט עטיה: "יש לא מעט יתרונות לעמדה כזו בעיקר שניתן להציב עליה לא מעט נשקים ממקלע 0.5 ועד למקל"ר. מדובר כיום על העמדה הכי מדויקת בצבא. במקרה של חייל שיודע לרכוש מטרה כמו שצריך אנחנו מדברים על מאה אחוזי פגיעה".
בזמן שאנחנו מדברים נשמעים ברקע קולות ירי עזים. חברותיה של רב"ט עטיה מדריכות את לוחמי החי"ר בכלים שנמצאים בשורה ויורים מעמדת הקטלנית לעבר המטרות. "קדימה קדימה, אתה באמצע לחימה", צועקת מדריכה על לוחם שנמצא בעמדה תוך שהיא משליכה על ראשו תרמילים ריקים. הלוחם מתעשת וצרור ארוך יוצא לעבר המטרה ופוגע בדיוק במקום. בינתיים בצד השני מגיע נגמח"ון תוך נהמות אדירות של המנוע, נראה כמו מבצר שמתקדם על אדמת הפודרה שעולה לשמיים ומתפזרת על ראשינו.
הכלי נעצר וקופצות ממנו עוד שתי מש"קיות חינניות בצעקות רעל של "נגמח"ון כבוד. בנות אימפריה". רב"ט טל קריחלי מדריכת נגמח"ון – "ותגיד גם נקפ"דון" – מספרת שעל הכלים שלה עוברים כמעט כל לוחמי צה"ל. "באים אלינו מכל חטיבות החי"ר, מהגדס"ר וחרב ובקרוב יגיעו בפעם הראשונה גם לוחמים של מגלן".
"החייל לא האמין שהוא עלה על מוקש. הוא לא הרגיש כלום"
על הנגמ"חון היא מספרת: "באמת שמדובר בכלי הכי ממוגן בצה"ל אין יותר ממוגן ממנו. יש לו פלטות בזוקה ומיגון ריאקטיבי ככה שכל הטילים שמנסים לפגוע בו מתפוצצים לאחור". חברתה רב"ט שני סיימון מספרת, "היה חייל של נח"ל בעזה שפתח עם הכלי הזה ציר בעזה וכשהוא חזר אמרו לו אתה יודע שעלית על מוקש. הוא לא האמין ואמר שלא הרגיש כלום. היתרון שלו על פני כולם כולל הנמ"ר נמצא בגחון שלו הוא מפורסם בזכות אותו מיגון שנמצא בגחון שכולל כל מני שכבות של מיגון מאוד כבד".
סמל קורל בן עטיה, מדריכת אכזרית, מספרת לנו שבמצבי חרום הבנות גם נכנסות לזירה של לחימה. "במצבי חירום אנחנו ניגשים לשטחי כינוס של הכוחות ומרעננים את הלוחמים על הכלים. בעופרת יצוקה וגשמי קיץ בנות של המדור נכנסו לתוך הרצועה עם הכלים ונשארו שם כשהן מובילות את הלוחמים. הן סגרו שם יממה ושתיים בתוך הרצועה כלוחמות לכל דבר".
אנחנו עוזבים את הבנות כשהן נמצאות באמצע המדבר ומבצעות ריקוד ספונטני על האכזרית, וזה אולי סיפורו של המדור המרתק הזה. רס"ן אדרי מחזיר אותנו למציאות כשהוא מסכם את הנושא: "במלחמה הבאה הרק"ם יוביל את הגייסות בצורה שתשמור על השרידות בהגעה אל היעד, ולדרגים זה לאפשר לוגיסטיקה יותר ממוגנת. עדיין המלחמה הבאה תהיה חד משמעית ברגל, אבל גדוד ברגל וגדוד על כלים כאלה כובש שטחים שונים בגודלם והיתרון פה הוא אדיר".