שנתיים או שלוש במערכת נוקשה וטוטאלית כל כך כמו הצבא, לא עוברות סתם ככה. חלק מהאנשים מסיימים את התקופה הזו בתחושה שהיא שחררה אותם מכל מיני קשיים שהיו להם לפניה, חלק מהאנשים יוצאים ממנה בתחושה שהצבא העניק להם כלים לכל החיים, יש כאלו שמעידים שזה היה בזבוז זמן וגם זה בסדר. עם זאת, גם החייל המורעל ביותר וגם השבוז ביותר, יצאו מהשירות עם שריטות שילוו אותם בשנים אחר כך. זה בהתחלה קצת מעיק ומביך, אבל בהמשך, זה צחוקים. משתחררים בקרוב? אנחנו מכינים אתכם לאחת או כמה מהתופעות הבאות שעשויות להופיע בחודשים או השנים שאחרי גזירת החוגר. רק כדי שתהיו מודעים.
#1 דריכות יתר
"ישבתי לראות סרט עם חברים. זה היה יום שבת בצהרים, רגוע. זה ידענו שיש את כל הזמן שבעולם, כי ביום ראשון אנחנו לא צריכים לחזור לצבא", מספר ע', חייל שהשתחרר לפני מספר שנים מחיל ההנדסה הצבאית. "נרדמתי. דווקא הייתה שינה טובה. הספה הייתה מפנקת, המזגן עבד יופי", הוא ממשיך לספר. "פתאום שמעתי אזעקה. מיד קמתי, הערתי את כל החבר'ה האחרים. גם הם נרדמו. רצתי בכל הבית בטירוף, אבל לא מצאתי את הנשק שלי. האזעקה נפסקה ואז הבנתי שזה היה בכלל הסרט ושהסצנה של האזעקה הסתיימה", הוא מספר.
הסיפור של ע' הוא משותף ללא מעט חיילים משוחררים. הרבה מהם עדיין שומרים על התרגולות הקבועות שמבצעים ברגע ששומעים או רואים מחזה שאליו הכינו אותו אינספור פעמים במהלך השירות הצבאי, הרבה מהם גררו בשנים שאחרי השחרור טראומות וחרדות. "כשיצאנו מלבנון בשנת 2000, אני כבר הייתי קצין שריון. בדרך החוצה נכנסנו לקרב ונתקלנו שם בחוליה", מספר איתי מתל אביב. "בשנים הראשונות שאחרי אותו הקרב, הייתי מאוד רגיש להבזקי אור פתאומיים שלא ידעתי לצפות להם. אם לדוגמא הייתי בבית ומבחוץ היה הבזק אור פתאומי של מכונית חולפת, או של ברק, הייתי נכנס פתאום למוד תודעתי של מישהו שיורה עלי. הייתי מתכופף ונבהל", הוא משתף ומסכם בחיוך, "אבל זה שטויות. מתמודדים. עבר לי מאז".
#2 איפה הנשק?
פעם, כשהיו רוצים להעביר לחיילים את המשמעות של השמירה על הנשק האישי, היו מבקשים מהם לחזור על משפטים כמו "נשק זה כמו אישה". מאז, לשורות הקרבי בצבא נוספו גם לא מעט נשים, כך שהמשפט הזה כבר לא רלוונטי לכולם וכן, גם מצאו דרכים קצת יותר אינטליגנטיות ופוליטיקלי קורקט להעביר חייל לתודעת הנשק האישי. הרבה חיילים לוקחים את התודעה הזו, בלי הנשק גם אחרי שהם יוצאים בשערי הבקו"ם.
"אני הייתי מפקד כיתת טירונים בצנחנים", מספר ניר, היום אב לשני ילדים מפתח תקווה. "כמפקד נדרשנו ללא מעט דוגמא אישית ולא היה מצב להשאיר את הנשק שניה ללא השגחה. לא רק בגלל שיכולים לגנוב אותו, אלא רק מהפאדיחה מול החיילים שנענשים על דברים כאלו. כשהשתחררתי, מצאתי את עצמי לא מעט פעמים תופס את עצמי וחושב איפה לעזאזל הנשק שלי?" הוא משתף. גם אצלו זה עבר עם השנים, אבל זוכר את התופעה הזו היטב כמאפיינת בולטת של הימים שאחרי השחרור.
עוד בפז"ם:
שביזות יום א': 9 דרכי התמודדות יעילות
10 הסיבות הכי מטופשות לחטוף עליהן ריתוק לבסיס
צבא זה כואב: הפציעות הכי מצמררות מהשירות הצבאי
#3 פק"ל מקלחת
המקלחת בימים הראשונים של השירות היא טקס. המקלחת רחוקה וצריך לקחת אליה הכל: מגבת, כפכפים, בגדים להחלפה וכן, אסור לשכוח את הנשק. אין אחד שלא חווה את הפאדיחה של לצאת מהמקלחת ולגלות שאין לו מגבת או גרוע מזה, של להיאלץ להתקלח עם כפות רגלים חשופות על הרצפה כי הכפכפים, כמה חבל, נותרו באוהל או בחדר. אחרי שעוברים חוויה כזו, ההתארגנות למקלחת נעשית בסטנדרט פרפקציוניסטי ופק"ל המקלחת לעולם לא לוקה בחסר. חוץ מאולי שמפו שלווים מהחבר בתא הסמוך.
ואז מגיע השחרור, חוזרים לבית של ההורים, או ששוכרים דירה ואז אתם מוצאים את עצמכם הולכים למקלחת עם בגדים להחלפה וכפכפים בנוסף למגבת שהיא בעצם הפריט היחיד שהוא באמת חובה במקלחות. גם זה עובר. אם זה חוזר, זה חוזר רק בנסיבות טובות – בטיול הגדול למזרח, לדרום אמריקה או לאוסטרליה וניו זילנד כשבאכסניות שוב המקלחת לא צמודה לחדר. ואז שוב צריך להתרגל לטקס המקלחות.
#4 חשדות באוכל וטראומה מטונה
במטבחים הצבאיים יש לא מעט דרכים לייצר אוכל בכמויות גדולות. במקרה הטוב זה יכול להיות צ'יפס אפוי (ורופס), במקרה הפחות טוב אלו יכולות להיות ביצים משומרות (כשהן קלופות זה אומר שהן יצאו מקופסת שימורים) או חביתות שהוכנו מתערובת של ביצים ותבלינים שנארזו בוואקום בבקבוקים שהוכנסו למטבח מהכניסה האחורית. זה עוד לפני המיונז שאנשים מפתחים אליו בצבא פחד של ממש.
ברגע שמגלים את הדברים האלו – אי אפשר שלא לשאול שאלות על האוכל שאותו אתם אוכלים וזה קורה בהמשך בכל מקום – במסעדות, בחתונות, בקפיטריה במקום העבודה ועוד. עוד שריטה שקשורה באוכל היא הדחיה של לוחמים מקופסאות טונה אחרי השחרור. עם מנות הקרב הנוכחיות, יש סיכוי שגם עלי הגפן ממולאים יהפכו למוצר נחות על גבי שולחן האוכל.
#5 זמינות יתר
במהלך הצבא צריכים להיות זמינים ודי בצדק. כשמפקד מתקשר, עדיף לענות לטלפון. בדרך הזו, חיילים מתרגלים באופן כללי לתחושה של הטלפון בתוך הכיס ולמודעות אדוקה למצב של הסוללה שלהם. מודעות יתר למצב הסוללה, בדיקת הטלפון מספר פעמים ביום כדי לא לפספס שיחות שלא נענו והודעות SMS, בהלה משיחות טלפון בשעות מאוחרות והרצת סרטים על השיחות שיתכן לפספס בזמן שהטלפון לא בשדה הראיה או השמיעה הן רק חלק מהשריטות שהשיחה ההיא של המפקד שפספסתם בטעות הותירה בכם.
אנחנו כאן כדי לבשר לכם: אחרי הצבא, מותר לצאת מהבית בלי הטלפון, גם ליום שלם. מותר ללכת לישון עם טלפון כבוי. מותר לכם לא להיות זמינים. עזבו את הטלפון. כנראה שאם יהיה צריך להציל את העולם, רובנו לא נהיה הכתובת.
#6 אדישות לחרדות העבר
"אני מרגישה דווקא שהצבא שחרר אצלי הרבה דברים", מספרת ענת ששוחררה לפני מספר שנים משירות בבסיס חיל הים באשדוד. "נמיות פתאום נראו לי כמו חתולי רחוב", היא נותנת דוגמא. ואכן, אם גדלתם בעיר, כנראה שהצבא יהיה הפעם הראשונה שבה תראו עכבר וסיכוי טוב שלפני שתגיעו לג'וקים של תל אביב במשך החיים שלכם, תקבלו טריילר בדמות הג'וקים הצבאיים.
התחשלות לקראת החיים והורדת מפלס הפינוק או אדישות יתר לתחלואי היום-יום? כנראה שכל מקרה לגופו.
#7 שינה בנסיעות
שינה בנסיעות בצבא היא סטנדרט. אין דבר כזה לא לישון בנסיעה על כל המשתמע מהעניין – עיניים נפוחות בסוף הנסיעה, טשטוש וערפול כשיורדים מהאוטובוס, ריר שהזלתם על הכומתה או המדים שהתקמטו לחלוטין. כשזה בצבא, הכל בסדר. כולם ישנים בנסיעות וכולם רגילים לראות אתכם כאילו הרגע התעוררתם עם הצהוב בעיניים והסימן של הכומתה על הכתפיים.
באזרחות, זה פחות מקובל. אתם רוצים לישון באוטובוס? תחשבו את מי תפגשו אחרי הנסיעה ואיך אתם רוצים להיראות מולו. נרדמתם בכל זאת? שטפו פנים, צחצחו שיניים ותתרעננו לפני שממשיכים הלאה.
#8 להיתפס לוותק
כשמתגייסים לצבא, כל עניין הוותיקות-צעירות נראה מטופש. כשהופכים לוותיקים, כל הטבות הוותיקות גורמת ללא מעט אנשים להסתכל על כל העסק אחרת ולהפוך את הוותיקות שלהם לערך. על סוגיית הוותק בצבא אפשר לדון רבות, אבל אם יש שריטה חמורה מאוד, כזו שיכולה לחרב קריירות ולהרוס מערכות יחסים היא לקחת את הותק לאזרחות.
לא חסרים הם המקרים של אנשים שתפסו טרמפ על הוותק שלהם במקום העבודה, בדירת השותפים ואפילו בתור בבנק. עשו לעצמכם טובה, תנסו להיזכר בימים שלכם כצעירים בצבא. זה היה נראה פתטי לא? אז כן, זה פתטי. אנחנו בעולם חופשי. כולם שווים.
#9 התרברבות יתר בעבר הצבאי
בין הגילאים 18-21, מור"קים צבאיים, סיפורי קרבות וגבורה וסיפורי דחקות מהשירות הצבאי הם אחלה כלים להתחלה עם בחורות. על אמת. יש חבר'ה שמתלהבים מאחוזי ההצלחה של השיטה וממשיכים איתה שנים אחר כך. נגלה לכם סוד: מגיל 22 האפקט הוא הפוך. אלא אם מדובר בתיירות.
חיוך, קריצה, מילה טובה וקסם אישי עדיפים על כל מחבל שהרגתם בשירות.
