השעה כמעט חצות, ובאחד המוצבים שברמת הגולן שורר שקט מנומנם. ברקע החדרים חשוכים, והאור שבוקע מחדרו של מג"ד חרב החדש, סא"ל שאדי אבו-פארס, בולט במיוחד. שעה לפני שהכוחות יעשו את הצעד הראשון, הוא עדיין עובר על הפרטים האחרונים של התרגיל שהוא עתיד להוביל, לראשונה כמפקד הגדוד.
הבהרות אחרונות למפקדי הפלוגות הן דבר הכרחי, הוא מניח, ומבט אחרון במפה אף פעם לא יכול להזיק. "אני מטבעי בן-אדם מאוד מוטרד", הוא מתוודה בחיוך, "וכשעושים משהו בפעם הראשונה – בכלל צריך להיות במתח. אני מאמין שזה דבר בריא, חשוב לשמור על רמה מסוימת של התרגשות".
את המתח של הצפון סא"ל אבו-פארס כבר מכיר היטב. הוא התגייס כלוחם לגדוד חרב, היה קצין האג"ם של עוצבת ברעם, והוביל את הגדוד במלחמת לבנון השנייה בנעלי הסמג"ד. "התרגיל הוא חלק מתהליכי אבחון הגדוד ונועד לעזור לי להכיר אותו יותר לעומק, ללמוד אותו", הוא מסביר. "עברו חמש שנים מאז שעזבתי את הגדוד, ואני צריך לתת דגשים להמשך האימון".
"הצפי הוא שניתקל באויב"
בנקודה חשוכה וקרה ברמת הגולן, סמוך למחנה נפח, השעון מורה 01:00. השלב הראשון של התרגיל מתחיל. ההליכה ממושכת, והסלעים שקשה לזהות בחסות החשכה ודאי לא מקלים על הלוחמים. הגדוד מגיע לאחד מכבישי הרמה, שנבחר לדמות את הגבול, וחוצה אותו בקלילות. "הצפי הוא שניתקל באויב", מזהיר מ"פ המבצעית, סרן שאפי חרבאווי, בזמן שהוא פורץ גדר תלתלית שנקרית בדרכו.
הפלוגות ממשיכות אל עבר היעדים. מדי פעם, נשמעות ברקע קריאות "אש, אש, אש!" עייפות למחצה, מבהירות כי פלוגה אחת נתקלה באויב, כחלק מהבלת"מים שמונחתים על הלוחמים. כשמחוגי השעון מורים 06:00, השמים מתבהרים לגמרי, והקור מתחיל להעיק פחות.
בעוד הלוחמים מחכים להוראות נוספות, מפקדי הפלוגות עולים אל כיפת התצפית הסמוכה יחד עם המג"ד והסמג"ד. שם, הם יורדים אל האדמה, נשכבים על הדשא הרטוב ושולפים מפות. הם מסמנים את היעדים הבאים, מחלקים גזרות בין הפלוגות, ומחליטים: בשעה 06:50 יתחיל הירי הראשון.
נרגשים, המפקדים יורדים מהכיפה אל הפלוגות. המתח של התרגיל הרטוב מורגש היטב, ובאיחור של כמה דקות נשמעות היריות. קולות המא"גים והיריות על בודדת מתערבבים עם צעקות הלוחמים והמפקדים שלוחצים להתקדם. אף על פי שהם מקפידים לדבר בעברית, מדי פעם משתחרר לחיילים בערבית איזה "עאווס!" – פקודה לירות.
"הגדוד יהיה אחד הראשונים שייכנסו לשטח האויב"
קולות הירי ותחילת התרגיל הרטוב מזמנים מצעד של בכירים שמגיעים לתרגיל, ביניהם מפקד פיקוד הצפון, האלוף יאיר גולן, מפקד עוצבת הגליל, תא"ל הרצי הלוי, ומפקד עוצבת ברעם, אל"ם רפי מילוא. תא"ל הלוי מהלך בין החיילים, שולף פנקס קטן וכחול ומתעד. "אני מאוד מתרשם מהתרגיל", הוא אומר. "הם מבצעים תרגיל מורכב, ונדמה שהם עושים אותו טוב. זה גדוד עם התמחות בגזרה, שמכיר את השטח בצורה הטובה והמקצועית ביותר. מאז ומתמיד הגדוד היה מרכיב חשוב בלחימה, ואני בטוח שכך זה יהיה בכל פעם שנידרש לכך".
כמה שעות לאחר מכן, האקט השני והרטוב של התרגיל נגמר. מגובים בשריונרים מגדוד 71 וכוחות ארטילריה, הלוחמים כבר כבשו את כל היעדים, תקעו את הדגלים הסמליים באדמה והמשיכו כבר לחלק השלישי – תרגיל דו־צדדי במסגרתו אחת הפלוגות כובשת יעד ונערכת להגנה, ושאר הפלוגות תוקפות אותה. כשהשלב הזה מגיע לקצו, מסתיים גם התרגיל הגדודי.
הבעה נינוחה נראית על פניהם של המפקדים בגדוד. נדמה כי סא"ל אבו-פארס מרשה לעצמו לחייך בהקלה לאחר שצלח את התרגיל הראשון כמג"ד. "הגדוד עמד במשימתו בהצלחה, וזו השורה התחתונה", הוא מכריז. "התרגיל התנהל לפי התוכנית, למרות שלא היה לי ספק שנצליח".
גם מפקד עוצבת ברעם מרשה לעצמו להוריד את עיניו מן המפות ולהרפות ממכשיר הקשר. "בתרגיל ראינו בין היתר את רוח הלחימה של הגדוד, דבר שתמיד היה חזק אצלו", אומר אל"ם מילוא. "לניסיון ולידע יש משמעות מיוחדת כאן. אנחנו רואים את זה בהשוואה לגדודים אחרים שמגיעים לגזרה ולוקח להם זמן להכיר את השטח. גדוד חרב מכיר אותו היטב, גם את השטח וגם את האויב, וזה בא לידי ביטוי ביכולת לזהות שינויים, שלא בטוח שהיינו שמים לב אליהם. אין לי ספק שבשעת הצורך גדוד חרב יהיה אחד הראשונים שייכנסו לשטח האויב".