נוהל הקרב הארוך הגיע סוף־סוף לסיומו. ההכנות הושלמו והמשימה יוצאת לדרך, הפעם מדובר בטיהור אמצעי לחימה בכפר הפלסטיני בורקא שבתחומי החטיבה המרחבית שומרון ועל פי החשד, פועלים בו תאים של תנועת החמאס. השעה היא כמה שעות לפני תשע בערב, גדוד האב"כ מוכן לתזוזה, והלוחמים עולים על האוטובוסים שמובילים אותם אל שטח הכינוס בהתנחלות באזור. עם הנסיעה מתחזק הגשם. החשכה והכביש הרטוב ואפוף הערפל מקשים על הדרך אל היעד – שנראה כי רק הולכת ומתארכת. "זה הולך להיות לילה ארוך", אומר אחד הלוחמים לחברו, ומביט בהשתקפותו על החלון מלא האדים.
הנסיעה מסתיימת, הגדוד עומד עכשיו במלואו בשטח הכינוס – מגרש כדורסל נטוש. רעש הטיפות הכבדות שניתכות על חליפות הסערה של הלוחמים מעיד שהגשם לא עומד להיפסק בזמן הקרוב. "ברוכים הבאים", מכריז מפקד גדוד "ינשוף", סא"ל אסף חזות, לחייליו העומדים במעגל. "הלילה עומדת בפנינו אחת המשימות המורכבות והחשובות שהיו לנו. אנחנו לוקחים חלק במאבק שמטרתו לאפשר למי שנמצא מערבה מאתנו לישון בשקט", הוא מצהיר, בעוד הגשם שממשיך לרדת בעוצמה מעניק נופך דרמטי למילים. "האמל"ח הצטבר בבתים שאנחנו הולכים לסרוק היום, וזה אמל"ח שהאויב מתכוון להפעיל נגדנו".
לצד גדוד ינשוף, ייכנסו גם גדוד חי"ר וכוח של משמר הגבול אל אותו הכפר, גם הם בחיפוש אחר כלי נשק לא חוקיים במבנים. על פי התכנית, עם עלות השחר, השקט והביטחון אמורים לשוב לאזור – לפחות לעת עתה. "אנחנו יוצאים הלילה עם עשרות חיילים, ואני מקווה שכולם יחזרו שלמים ובריאים. מקסימום קצת רטובים", מסיים המג"ד את דבריו ומכריז על תזוזה. "בהצלחה, גדוד ינשוף", הוא אומר, ומביט על הקילומטר וחצי שמפרידים בין הכפר לגדוד, בדמות ירידה אחת תלולה. "רואים מכאן את הארובות של חדרה, והרכס הרחוק שממול זה הרי הכרמל", מצביע הסמג"ד, רס"ן מתן לבו, אל עבר האורות העמומים שבאופק. "כשרואים את זה מבינים את החשיבות האסטרטגית של המקום הזה. אתה מבין שאתה מגן על הבית", הוא מסביר, בעוד לוחמי גדוד ינשוף מתחילים לצעוד בבוץ. המבצע יוצא לדרך.
ערב לפני המבצע, הקודקודים של הגדוד מקפידים לעשות מודל תרגול – לקראת הדבר האמיתי. חצי שעה לאחר חצות מתאספים מפקדי המחלקות והפלוגות בהתנחלות סמוכה לתדרוך אחרון, משם הם יוצאים יחד עם המג"ד וסגנו לכיוון הכפר הפלסטיני מדאמא.
בתרגול, בדיוק כמו במבצע, אין מקום לטעויות. אחרי מסע קצר ובוצי למדי, הקודקודים מגיעים לכפר – שנראה נטוש להחריד, בהתאם לשעה המאוחרת. לאחר החלוקה לצוותים כל צוות מקבל יעד אחר, אותו הם מוצאים בין מטעי הזיתים וכבישי העפר של הכפר אחרי ניווט של כשעתיים. המודל נגמר בהצלחה, והקצינים חוזרים למוצב בשבי שומרון לאגור כוחות.
"פעלנו כאן בעוצמה שלא ראיתי כמוה בכל שש השנים האחרונות"
אגירת הכוחות לא נחוצה רק עבור הפעילות המתוכננת למחרת, אלא גם להמשך הקו שהם תופסים בשומרון. כבר כמעט חודש וחצי שכל אוגדת איו"ש תוססת, אחרי שהגזרה התחממה בימי מבצע "עמוד ענן" ולא בדיוק התקררה מאז. מספר הפרות הסדר וההפגנות עלה דרמטית והספיק לרדת רק במעט, אבל הפעילות של צה"ל ומשמר הגבול בגזרה ממשיכה במתכונת מוגברת. לוחמי האב"כ, שצברו להם ברזומה פעילות בכל רחבי הארץ, צללו בדיוק לאחת התקופות המתוחות באיו"ש, ומאז כניסתם לאזור הספיקו להיות מעורבים בלא מעט מקרים מתוקשרים. בחודש שעבר, למשל, פורסם סרטון שצלמו פלסטינים במהלך הפרת סדר בכפר קדום, המציג את לוחמי גדוד האב"כ כשהם נאלצים לסגת לאחור אחרי שספגו מטח אבנים מידי פלסטינים. "כבר מהתקופה של 'עמוד ענן' פעלנו כאן בעוצמה שלא ראיתי כמוה בכל שש השנים האחרונות באיו"ש", מתאר הסמג"ד. "זו תקופה סוערת, עם עליית מדרגה משמעותית בכמות הפעילות החבלנית העוינת. היה מעניין לראות את לוחמי הגדוד מתמודדים עם אתגר שהם לא חוו מעולם, וזה הראה גם לנו, המפקדים, שכל האימונים השתלמו".
אולם, לא רק הפעילות שסוקרה בתקשורת סיפקה ללוחמים חוויות ראשונות מסוגן. "כבר ביום הרביעי של 'עמוד ענן' קיבלנו דיווח על הפרות סדר בכפר צרה, אז נכנסנו לשם עם רכב 'דוד' לנסות לעשות סדר בכל הבלגן", מספר סגן מפקד פלוגת "ברקן", סגן עדי רייך. "התושבים התחילו לזרוק עלינו כמויות של אבנים, וכנראה גם חומר דליק", הוא משחזר את האירוע. "באיזשהו שלב זרקו עלינו גם בקבוק תבערה שפגע בשמשה הקדמית של הרכב, ובבת אחת גרם ל'דוד' להתלקח, בזמן שאנחנו עדיין יושבים בתוכו. הרכב התחיל לעלות באש, ורק במזל הצלחנו להיחלץ החוצה, מה שלא הפריע לפלסטינים להמשיך ולזרוק עלינו אבנים. ירינו לכיוונם אמצעי לפיזור הפגנות, ובסוף גם כדורים לאוויר והם התפזרו. אבל בחיים לא חשבתי שאגיע למצב כזה", הוא מודה.
כדורים בתוך קופסת תבלינים
בחזרה לליל המבצע. רגעים בודדים אחרי שיצאו לדרך לכפר בורקא, נעלי הלוחמים כבר מכוסות בבוץ. מספרי הברזל נשמעים במורד הגבעה, וההליכה נעשית קשה ואטית יותר תחת גשם הזלעפות. "זה לא הולך להיות קל, אבל אף אחד לא יישאר מאחור", צועק אחד המ"מים לחייליו. השעה כבר אחת בלילה, ומבין עצי הזית מגיחות הפלוגות של גדוד "ינשוף" לפאתי הכפר. נדמה שהגשם בוחר להתחשב בפלוגת "גרניט" ובמג"ד שצועד איתה – כשהוא מפסיק לרדת בדיוק כשהיא מגיעה ליעדה: מבנה בו ככל הנראה, מרוכז אמל"ח רב.
מפקד מחלקה 1, סגן יוני כהן, דופק בחוזקה על דלת הכניסה העשויה עץ. לאחר כמה רגעים יוצאת ממנה דמות מנומנמת, ככל הנראה אב המשפחה, לבוש בגופייה ומכנסי טרנינג שחורים, אפוף ריח עשן סיגריות. החיילים עומדים מולו, אחד מהם מחליף עמו מספר מילים בערבית, והמשפחה כולה יוצאת וצועדת אל מחוץ לבית על רקע נביחות הכלבים שהתעוררו. החיילים נכנסים אל המבנה המפואר. זה מבנה גדול משדמיינו – שלוש קומות, חדרים עמוסי פריטים ומקומות מסתור פוטנציאליים לכלי נשק. החיפוש אחר האמל"ח מתחיל, והלוחמים נראים נמרצים, נחושים למצוא את האמל"ח שאמור להיות מוחבא במבנה. ידיעות מתחילות לזרום למג"ד מהכוחות הנוספים שמשתתפים במבצע: אחת מהן על אקדח שנמצא עטוף בשקית ניילון במקרר בבית אחר.
לאחר חצי שעה של חיפושים, אחד הלוחמים בפלוגה יורד מהקומה השנייה בצעדים מתוחים, בידו מזוודת עור חומה. "מסמכים בערבית וכמה סכינים חדות", הוא מדווח למפקד. אמנם אין זו עילה למעצר, אך מספר דקות לאחר מכן חייל אחר מוצא במטבח תחמושת של ממש – כדורים ואבקת שריפה, שהוחבאו בקופסת תבלינים. השעה כבר כמעט חמש לפנות בוקר, ובין איתור לאיתור החיילים מבינים שהלילה מתקרב לסופו. המטרות הושגו והלוחמים מסופקים מהלילה, מוצפים באדרנלין מהמבצע שממש לא היה עוד מעצר שגרתי. בכל זאת, כבר שלושה חודשים שהם בגזרה בשומרון, ופעילות מבצעית הם כבר הספיקו לעשות – והרבה. "עברנו לגזרה הלא פשוטה הזו כי מעריכים בפיקוד את התפקוד שלנו בגזרה הקודמת, בחטמ"ר אפרים, את העבודה שלנו ואת המקצועיות", טוען סא"ל חזות. "הגזרה הזאת מאוד מאתגרת, שמחייבת אותנו לפעול ביצירתיות וביוזמה".
מוכנים לזליגת הנשק הכימי בסוריה
אף על פי שבימים אלו הגדוד מבצע משימות שאינן בתחום ייעודו המקצועי, דווקא בתקופה האחרונה, בימים בהם קיים חשש שהנשק הכימי של מנהיג סוריה ייפול לידיים הלא נכונות, חשיבותו של הגדוד הסדיר וייעודי היחיד שעוסק בתחום הכימי מקבלת משנה תוקף. על כן, על לוחמי גדוד ‘ינשוף' מוטלת המשימה לא להפוך לשאננים, ולהישאר עם היד על הדופק בכל הנוגע לאיום הכימי על ישראל. “על פי הערכות בארצות הברית, בסוריה התחילו לערב נשק כימי, גז עצבים נדיף", מרצין סא"ל חזות. “זה גז קטלני מאוד, שמספיק שמפעילים בחאלב (מחוז בסוריה סמוך לישראל) וזה שוטף אותנו עד מרום גולן. זה מחייב אותנו לרמת כוננות גבוהה, כי כמו שאנחנו יודעים, הדברים במזרח התיכון יכולים להידלק ברגע".
הבנות באב"כ – זן נכחד
לקראת השעה חמש בבוקר לוחמי הגדוד יורדים מהאוטובוסים שהובילו אותם חזרה למוצב. הם מסירים את האפודים והקסדות ומתחילים להתארגן לשינה אחרי לילה ארוך של פעילות. ביניהם מתארגנות לשינה גם כמה לוחמות – שלקחו חלק מלא בפעילות של אותו לילה.
מדובר בבנות מחזור הגיוס נוב' 10 – מחזור הגיוס האחרון של לוחמות האב"כ, אחרי שבשנה שעברה התקבלה החלטה שלא לגייס אליו יותר בנות. "כשבת מסתובבת בבהל"ץ מסתכלים עליה אחרת", משחזרת סמל חני רפאלוביץ', לוחמת בפלוגת "גרניט". "צוחקים או מרימים גבה, אבל התרגלתי". עד כמה שהמהלך נראה הפוך מהמגמה הצה"לית, שמנסה לפתוח כמה שיותר תפקידים בפני נשים, קשה להתעלם מהעובדות: במחזור גיוס נוב' 10' התחילו 22 בנות את שירותן כלוחמות אב"כ, ואולם היום, בשנה השלישית לשירותן, נותרו רק תשע. במחזור שלפניהן התגייסו כ־30 בנות, ובנובמבר האחרון השתחררו רק שש. "כשהתקבלה ההחלטה שלא יגייסו יותר בנות לגדוד היה לי משבר רציני, הרגשתי שכל הדלתות נסגרו בפניי", אומרת רפאלוביץ', וחברתה לגדוד ממשיכה אותה. "יש הרבה גורמים לנשירה, אבל הרוב פרשו מסיבות רפואיות", מסבירה סמ"ר אלכסיס מרקוב, רס"פית בפלוגת "גרניט". "הרבה אומרים שבנות לא יכולות לעמוד בקצב של הבנים, אבל אני יודעת שיש כאן בנות שבכלל לא רואות את הבנים מבחינת הכושר שלהן והמוטיבציה. אני לא יוצאת מנקודת הנחה שלא רוצים אותנו כאן", היא מוסיפה, "אני מבינה את הסיבות. בסופו של דבר, עדיף לתת את ההקצאות האלה לעוד 30 בנים שלא יפרשו מהם כל כך הרבה בדרך".
כשהם נמצאים חזרה במוצב בשומרון, החיילים כבר לא מתרגשים מעוד לילה של פעילות מבצעית ביהודה ושומרון – משמעותית ומורכבת ככל שתהיה. כבר חודשים שהם מבצעים מעצרים ומפזרים הפגנות, כמו גדוד חי"ר לכל דבר, ונדמה שהאתגר האמיתי הוא דווקא לזכור שהם עדיין גדוד אב"כ. "במציאות שלנו עכשיו אנחנו כמו גדוד חי"ר", אומר רס"ן אלעד בן שאנן, קצין האג"ם של הגדוד. "אבל יש לנו אתגר גדול של שמירה על הכשירות הייעודית שלנו, של ההתמחות בנשק אטומי, ביולוגי וכימי. אי אפשר לדעת מתי זה יפגוש אותנו ואנחנו חייבים להיות במוכנות ולבצע אימונים. בכל זאת, יש רק גדוד אב"כ סדיר אחד, וכולם סומכים עלינו".