לאחר ההודעה של צה"ל הבוקר (חמישי) כי במהלך המבצע בג'נין נהרג סרן אלון סקאג'יו ז"ל, בן 22 מחדרה ששירת כמפקד צוות צלפים בסיירת חרוב, משפחתו ומכריו ספדו לו. הלווייתו תתקיים מחר בשעה 11:00 בבית העלמין הצבאי בחדרה, והמשפחה מזמינה את הציבור להצטרף ולחלוק לאלון כבוד אחרון: לעמוד עם דגלי ישראל בצידי מסע ההלוויה - מכיכר ביאליק יצחק רבין, כיכר תנועות הנוער, סמוך לאנרבוקס, ועד בית העלמין הצבאי.
אימו של אלון, דוריה, ספדה לבנה, וסיפרה על ההתרחשויות מרגע קבלת הבשורה וביקרה את הממשלה על החלטותיה: "לא חושבת שיש מישהו שאכפת לו מאותם חיילים שפשוט נהרגים סתם".
"בשעה שלוש לפנות בוקר דפקו לנו בדלת וחשבנו שאולי אלון הגיע להפתיע אותנו. הפעילות היום הייתה שגרתית, כזו שהתרחשה בכל ערב ובגלל זה לא ידענו שהוא בכלל יצא אליה. השיחות האחרונות שלנו היו רגילות, כמו של כל אימא ובן. הוא אמר שהוא לא יודע מתי הוא אמור להגיע אבל שלא אהיה בלחץ. אלון היה ילד מדהים ומגיל קטן תמיד עזר לכל החברים שלו. אלון היה מלח הארץ באמת, אי אפשר להגדיר את זה בצורה אחרת ולכן זה כל כך כואב".
דוריה סקאג'יו סיפרה על ההבדלים שהיו בתחושות המשפחה, לאחר שאלון סיים את תקופתו בעזה: "אחרי חמישה חודשים בעזה, שמחנו שהוא סיים ויצא משם. אי אפשר לומר שזה היה מרגיע אבל קיווינו שזה בפחות עוצמה, למרות העובדה שזה לא וגם שם יש זירה שצריך לקחת בחשבון. אלון נהרג ביציאה להציל אנשים שנפגעו מהמטען הראשון, הוא וקצין נוסף ישבו ברכב הממוגן ולא חשבו לשניה, היה להם מובן מאליו שיש אנשים שהם צריכים לקפוץ ולהציל".
אימו של אלון סיימה את דבריה בביקורת קשה כלפי הממשלה: "אני שואלת את עצמי האם המנהיגים שלנו שיושבים שם למעלה באמת יודעים להעריך את האנשים והחיילים האלה שהם מלח הארץ ומוכנים לקפוץ ולהציל כל אחד, כל חייל וכל אזרח? האם למישהו שם בכלל אכפת? האם מישהו שם בכלל חושב לאן הוא מנווט את המדינה הזו ולאן מובילים אותנו? לצערי אני אומרת – אני לא חושבת שיש מישהו שם שבאמת אכפת לו מאותם חיילים שמפקירים אותם והם פשוט נהרגים סתם".
עמית, אחות של אלון, הודיעה על נפילתו בחשבון שלה ברשת החברתית: "בצער רב, אחי שלי, אהוב ליבי, כמעט התאום שלי - נפל הלילה כגיבור. לא נתפס". בשיחה עם N12, ספדה: "אלון היה קצין צלפים בסיירת חרוב ובמקור היה צלף בדובדבן. רק לא מזמן הוא חגג יום הולדת 22 והיה חמישה חודשים בעזה – משם הוא חזר בלי שום פגע. אלון היה ילד טוב, הראשון שמתנדב לעזור. הוא היה מוקף בחברים ובאנשים שאוהבים אותו, היה הכי חכם, הכי יפה והכי מוצלח. ילד עם שאיפות גבוהות שתמיד התנדב, אם זה במד"צים, במועצה העירונית וקלוב התעופה בחדרה. אחי מת מוות של גיבורים, כשהלך לעזור לפצועים והיה הראשון לתת יד – וגם להיפגע".
"הוא היה לי אח מדהים, וגם לאריאל אחינו הקטן, שהוא בן 8 וחצי. אלון היה אח טוב כשהוא היה בבית, תמיד צחק ועשה שטויות", סיפרה אחותו והוסיפה כי אלון ובת זוגו שרון, היו אמורים לחגוג חמש שנות זוגיות במהלך סוף השבוע. "הוא באמת הכי טוב שאני מכירה – מלח הארץ שאהב את הצבא ואהב את המדינה. בשלוש בבוקר דפקו לנו על הדלת. הוא גיבור שהלך להציל אנשים".
גל סעדה ושרון בר, מדריכיו של אלון במחלקת הנוער העירונית של חדרה ספדו לו: "אלון היה מנהיג, מדריך מצטיין, נער מבריק, חכם ואינטיליגנט שצמח אצלנו בארגון המד״צים בחדרה, במועדון הצוללת, מכיתה ט' ועד סיום י"ב. הוא נציג ופעיל משמעותי במועצת הנוער העירוני וכבר מגיל צעיר אלון דיבר על הרצון שלו לשרת שירות משמעותי בצה"ל. אלון תמיד היה הראשון להתנדב לכל משימה, ופעל מתוך תחושת שליחות ורצון לתרום לעיר ולמדינה. הדרך בה הוא נפל, בה הוא בחר לסכן את חייו למען חבריו, מייצגת את מי שהוא - מוביל ומנהיג, אדם שכולם סמכו והלכו אחריו".
רתם לוינסקי, המחנכת של אלון בבית הספר תיכון חדרה, ספדה: סקאג'יו ילד אהוב שלי, השמיים נפלו, הלב מסרב להאמין... כמה חששתי מהרגע הזה שיגיע, שבו אצטרך להתמודד עם אובדן של תלמיד... בכל פעם שנכנסת לעזה הייתי מסמסת לך ומתכווצת למראה הווי האחד, ואתה שידעת, היית חוזר ומיד שואל – 'מה קורה רתם'? עד לרגע זה אני שומעת אותך אומר אל תדאגי... וברגע האמת מצאתי את עצמי נשברת לרסיסים... איך בכלל אפשר לכתוב עליך בכמה מילים ועוד בלשון עבר?"
"הרי, שום דבר, שום דבר לא יוכל לתאר במילים את אופייך הכה מיוחד. הנסיך הקטן, מיפיי הבלורית והטוהר.
היית ילד של אור גדול, מלא בחן ויופי, שגרם לאנשים להיאסף סביבך להקשיב לך ולזרוע טוב לב וחמלה", הוסיפה לוינסקי. "תמיד מחייך, תמיד אופטימי, תמיד מכוון אל המטרה, שואף גבוה. מלא בערכיות, מהילדים האלה שיש בהם הון אנושי, המפזרים סביבם חום ואהבת חינם. הייתי הכוכב של הכיתה, כזה שהוא גם חכם וגם רגיש. ערך החברות עמד תמיד מול עיניך וכך גם הנתינה והחמלה. אבל היית גם שטותניק, כזה שמנסה בכל דרך להימלט מעוד שיעור אנגלית, פה ושם לעשות איזו קומבינה וקיצורי יום במערכת, או לנסות לפטור את עצמך מלהיות בשיעור היסטוריה, שכן, כבר היה מבחן אז למה צריך לבוא לשיעור, והכול נעשה באלגנטיות, בעקצוץ קל, בטיזיניג, בשנינות ובהומור, אך גם בהערכה ובכבוד הדדי, כזה שרקם ביננו את הקשר החם, העוצמתי והקרוב"
המחנכת רתם המשיכה: "בסיום י"ב, כשקשה היה להיפרד הבטחת 'נבוא לבקר', וככה עשית בסופ"ש או ברגילה. קפצת אליי עם שרון או עם החברים, ידעת כמה זה משמעותי ומשמח אותי לשמור איתכם על קשר. ילד שלי, י"ב 4 כבר מעולם לא תהיה אותה הכיתה בלעדיך... כמה אני גאה שיש לי ילד כמוך, זכיתי בך. לעולם תיחרט בנימי נשמתי".
יעל פז, מנהלת בית הספר "תיכון חדרה" שבו למד סרן סקאג'יו ז"ל סיפרה כי עבורו ערך ההתנדבות היה ערך עליון: "אלון הוא בוגר מחזור ע"ט, ולמד בתיכון חדרה מכיתה ז' עד י"ב. הוא היה מסוג התלמידים שאהבו את בית הספר וכל מי שהכיר אותו בבית הספר, והיו רבים כאלה, אהב אותו בזכות תכונותיו הבולטות כאדם חייכן, מנומס ומכבד. אלון התנדב למועצת התלמידים ולמועצת הנוער העירונית, את המעורבות החברתית קהילתית ביצע בהצטיינות. לא הופתענו כלל כאשר התנדב בלב שלם ליחידה קרבית, מתוך רצון להגן על המדינה אותה כל כך אהב".
פז הוסיפה כי לאלון הייתה מערכת יחסים מיוחדת עם מחנכת הכיתה שלו בחטיבה העליונה, רתם לוינסקי: "מערכת היחסים בינו ובין רתם הייתה מבוססת על מסירות, כבוד, אהבה והערכה שלא הסתיימה עם סיום הלימודים, אלא נמשכה עד היום. כולנו כואבים את נפילתו של אלון שמהווה עבורנו את המופת והדוגמה לאדם בעל ערכים ציוניים ולאומיים כמו גם ערכים של כבוד האדם, אהבת הזולת ואהבת המשפחה".
ראש עיריית חדרה, ניר בן חיים, ספד לאלון: "העיר חדרה כואבת ומתאבלת על נפילתו של בן העיר, אלון סקאג׳יו. כשנשאל אלון בפרויקט של מחלקת הנוער בעיר, מה הכי ישראלי בעינייך? התשובה שלו היתה ברורה: "לשרת את המדינה". אלון גדל, התחנך, הדריך ולמרות גילו הצעיר, כנער מעורב, אינטליגנט, חברותי ומבריק, השפיע על חניכים, תלמידים ותלמידות והערכים בהם האמין ובהם דבק, הועברו גם להם כך שיהדהדו עוד שנים רבות".
סרן אלון סקאג'יו ז"ל הניח אחריו את הוריו, דוריה וארווין, וזוג אחים, עמית ואריאל. הלווייתו תתקיים מחר בשעה 11:00 בבית העלמין הצבאי חדרה. המשפחה תשב שבעה ברחוב הכינור 22 בחדרה הצעירה.