החשוד המרכזי בפרשת מחבל הנוח'בה שהוכה למוות, פרמדיק איחוד והצלה ישראל ביטון, שוחרר ממעצר וכעת מספר את גרסתו לאירועים ומדבר על התחושות בימים הקשים שעוברים עליו ועל משפחתו מאז המעצר.

"זה טירוף, אכזבה. יש תחושת בגידה. זה לא משהו שאתה מצפה ממערכת כמו מדינת ישראל", אמר ביטון ב"חדשות הבוקר", "בן אדם שקם מרצונו החופשי ב-7 באוקטובר, במתקפה הכי גדולה על מדינת ישראל, להאשים אותו ברצח מחבל נוח'בה? זה לא נתפס בשום שכל בריא".

"אני בן 33, יש לי חברה לאלומיניום. הייתי לוחם בגבעתי. מהיום שבאו לעצור אותי החיים שלנו השתנו. ברמה המשפחתית עברנו טלטלה שאי אפשר לפרש אותה במילים. אתה מסתכל על תיק של 25 שנה בבית סוהר וכבר לא יודע על מה מדובר ואיך מדובר. אני יודע את האמת שלי מההתחלה ועד הסוף, אין לי צל של ספק בעניין הזה".

בוא נחזור ל-7 באוקטובר.
"בשעה 07:30 בבוקר התעוררתי לאזעקה שנייה. אני גר בבני ברק. הבנתי שמשהו לא כשורה, כי נכון לאותם ימים המצב הביטחוני זה 'חמאס מורתע'. קיבלתי קריאה על נפילה בתל אביב. הגעתי לזירה. ברוך השם לא היה נזק בגוף. שאלתי מה קורה ואמרו שיש בלגן כבד בדרום. הראו לי סרטון. מיד התארגנו, אני ועוד שלושה חברים, ונסענו דרומה. בצומת גברעם נתקלנו בפצוע הראשון, פצוע קשה, וביצענו בו פעולות מצילות חיים. המשכנו קדימה וטיפלנו בעוד שניים. הגעתי לשם כדי לעזור בכל דבר שיידרש, מרצוני החופשי".

מתי נתקלת במחבל?
"בצומת שער הנגב היה חורבן, הרס, כאוס וטירוף שלא יתואר. פגשו אותי שתי ניידות משטרה וביקשו שאקח מחבל ארור, מחבל נוח'בה, שזה הרגע סיים לרצוח, לאנוס ולשרוף את אחיי ואחיותיי. ביקשו ממני לקחת אותו כנכס מודיעיני לשב"כ. הבנתי שברגעים האלה הוא חשוב לנו ולשב"כ. לקחתי את המחבל בטנדר כשהוא אזוק באזיקונים בידיים בלבד. הוא היה פצוע, זרק כמה מילים בערבית. היה עליו דם. הדם של האחים והאחיות שלי עוד לא הספיק להתייבש על הידיים שלו כשקיבלתי אותו. במהלך הנסיעה הוא ניסה לבעוט בי כדי שאעוף מהרכב, כדי שימצא את החופש שלו. בתגובה לכך ריתקתי אותו עם הרגל. נתתי לו שתי בעיטות. אני חמוש, עם כדור בקנה, מבחינה חוקית יש לי את הסמכות לירות בו, אני לא צריך לתת לו בעיטה. הוא מהווה עליי איום, מותר לי. אין על זה עוררין. אבל, לא שלפתי את הנשק. לא היה צורך. ריתקתי אותו ברגליים ובזה זה נגמר. כשהגענו לצומת גברעם הורדנו אותו בנקודה שהתבקשנו".

מה היה מצבו אז?
"עצרנו במרכז הכביש, לא בצד ולא בתעלה, לא היה לי מה להסתיר. ראיתי שוטר וצעקתי לו: זרוק לי אזיקים. אזקתי את המחבל בידיים. הוא היה חי, חד משמעית. אם המחבל היה מת, למה שארצה לאזוק אותו? אם הייתי רוצה לרצוח אותו, היו לי שמונה קילומטרים לזרוק אותו, לבעוט אותו במהלך הנסיעה. יכולתי לעשות מה שאני רוצה, היה כאוס מוחלט. מי שלא היה ב-7 באוקטובר לעולם לא יידע מה הלך שם. אחרי שהורדנו את המחבל חזרנו לטנדר, עשינו סיבוב פרסה וחזרנו לטפל בעשרות הפצועים. פה נגמר האירוע".

הטענה שמצאו התכתבויות כמו "שחטנו אותו", "מה עשינו לו".
"כל מי שהיה ב-7 באוקטובר התכתב, אמר, דיבר. בשום פנים ואופן לא כתבתי 'שחטנו' ולא שום דבר. יכול להיות שהיו התכתבויות ברשת. גם לוחמים שלנו שנמצאים בחזית, בתוך עזה, כותבים וימשיכו לכתוב. זה לגיטימי וזה בסדר. האם מהתכתבות כזו או אחרת או מסרטון כזה או אחר שרואים אותי בועט במחבל, יש קשר לרצח? בשום פנים ואופן לא".

עו"ד טל גבאי שמייצג את ביטון הוסיף: "יש כשל לוגי במשפט 'רצח מחבל נוח'בה'. זה לא תיק שהגיע מהשטח. אף אחד לא חייג 100. זה תיק שהגיע מלמעלה. קשה מאוד להשתחרר מהתחושה הזאת. לא ייתכן שישראל ייעצר על רצח מחבל, בלי שניתנה הוראה מגבוה. אנחנו סבורים שההוראה ניתנה כדי להראות בכל מיני מקומות, כולל בבית הדין הלאומי בהאג, שאנחנו מערכת משפט שיודעת לשפוט את עצמה".

מה המשטרה טוענת שיש נגדו?
"בית המשפט קבע שלמשטרה אין ראיות לתיק רצח, זאת אחרי שחצי שנה הימ"ר חוקרת את התיק הזה. הראיות שהם מציגים מתיישבים ומתכתבים היטב עם הגרסה שלו במשטרה. אם אתם עוצרים מתנדב באיחוד והצלה, גיבור ישראל, שעשה את הדרך לעוטף עזה ב-7 באוקטובר והציל עשרות יהודים, כדאי מאוד שתגיעו עם תיק ברזל לבית המשפט. במקום זה, הגיעו עם תיק מחורר ובית המשפט שחרר באופן תקדימי חשוד ברצח ממעצר. מה שהכריע אלה הראיות והתברר שאין להם שום ראיות בהקשר הזה".