ישראל מתעקשת להיות אחת מהמדינות המערביות הבודדות שלא מספקת נשק לאוקראינה במלחמה שלה נגד הרוסים. לפחות באופן רשמי, ישראל גם מונעת העברת נשק מתוצרתה דרך מדינה שלישית. למרות זאת, בחינה של מידע גלוי מגלה שבאוקראינה ניתן למצוא אמל"ח ישראלי, בין השאר אלפי רקטות "מטאדור", מהסוג המשמש את צה"ל בפעילות ביהודה ושומרון.
כבר בתחילת המלחמה בצבא הרוסי שפלש למדינה, אוקראינה ביקשה לרכוש נשק מישראל, שסירבה בשל שיקולים מדיניים. עסקאות שניסו להוציא דרך מדינה שלישית נבלמו גם הן על ידי ישראל.
מנגד, על פי המתפרסם בתקשורת הזרה, משרד ההגנה של קייב רכש מחברה גרמנית בשם Dynamit Nobel Defence למעלה מ-5,000 מערכות כתף מסוג "מטאדור" בשווי 25 מיליון אירו. בדרך הזו האוקראינים השיגו אמל"ח ישראלי, כאשר החברה הגרמנית מוגדרת באופן רשמי כחברת בת של "רפאל". אמנם לא מדובר באמל"ח כמו כיפת ברזל או טילי גיל, אך כן עסקה ביטחונית מול חברה שיש לה קשר לישראל.
מ"סיר הלחץ" לשיירות הרוסים
ה-RGW 90 Matador שבצבא הגרמני מכונה Panzerfaust 3, זו מערכת שיגור טילי נ"ט ניידת שפותחה עד אמצע שנות ה-80 ונמצאת בשימוש הצבא הגרמני מאז שנת 1987. היא מורכבת ממשגר מתכלה וטיל בקוטר 110 מ"מ. היא קלה מספיק בכדי שלוחם אחד יוכל לשאת אותה. המטאדור שמיוצר בגרמניה נועד להשמיד כלי רכב קלים, טנקים, עמדות מבוצרות ועוד.
המטאדור נמצא בצה"ל בדגמים המכונים "מפצח האגוזים" ו"מפצח קל משקל". בין השאר הם משמשים את צה"ל בפעילות המעצרים והסיכולים בשטחי הגדה. לפרוץ קירות וגם לפגוע במבוקשים שמתבצרים בתוך מבנים או כחלק מנוהל "סיר לחץ".
בעקבות המתקפות האוויריות על ערי אוקראינה עם אמל"ח איראני, בקייב הגבירו את הלחץ על ישראל שתספק לה מערכות הגנה, ולא רק כיפת ברזל. בישראל עדיין שומרים על מדיניות עקבית, של לא למכור להם נשק מכל סוג שהוא, בכדי לא לייצר עימות מול הרוסים. מדיניות אשר גוררת ביקורת קשה נגד ישראל, ולא רק באוקראינה.
לטענת שר הביטחון בני גנץ, המדיניות היא בגלל יכולת מבצעית. כלומר אין לישראל אפשרות לספק מערכות שהיא צריכה. אולם יש לציין שהאוקראינים מבצעים תהליך רכישת נשק לטווח ארוך, ולא רק מצורך מידי. זאת בשל ההבנה שהמלחמה הזו תהיה ארוכה מאוד, וגם יש צורך להתכונן ליום שאחרי.
