זה קרה לפני שלוש שנים בערך, כשסמל ג' החליט לעזוב את לוס אנג'לס ארה"ב ולעשות עלייה לישראל. היה לו ברור שהמהלך יכלול גם שרות משמעותי בצה"ל אבל כמו לא מעט חיילים בודדים הוא לא ידע יותר מדי על היחידות השונות.
"הכרתי כמו כולם רק את גולני וצנחנים", הוא מעיד בעצמו, "ואז כשהגעתי לארץ נחשפתי לכתבה אצלכם בערוץ פז"ם על יחידת יהל"ם". לדבריו, הכתבה עוררה אצלו רצון מידי לשרת ביחידה ומאז, הוא עשה כל מה שצריך כדי להגשים את שאיפתו. השבוע, הוא סיים את מסלול הלוחם של היחידה בסיירת "יעל" ועכשיו, הכתבה היא עליו.
>>יהל"ם: היחידה המובחרת של חיל ההנדסה הקרבית
"לסיים מסלול זה כיף גדול", אמר בהתרגשות. "אני עדיין לא מעכל את זה, עוד לא מרגיש את זה במאה אחוז אבל כבר נמצא בראש הרבה יותר בוגר". המסלול שסיים ג' נחשב אחד מהמתישים שיש ביחידות העלית ונמשך שנה וארבעה חודשים.
"תמיד הרגשתי מחובר לארץ"
יהל"ם, יחידה הנדסית למשימות מיוחדות, היא זו שבין היתר אחראית על ביצוע הריסות מדויקות, הכנת מטענים ופצצות, טיפול בחומרי נפץ (כולל פיצוץ מדויק), הנדסה ופריצה בים וביבשה, איתור והשמדת סליקים וביצוע שאר משימות מיוחדות.
היחידה מורכבת מסיירת יעל, יחידת קומנדו של חיל ההנדסה שפועלת לצד יחידות כמו סיירת מטכ"ל או שייטת 13 ואחראית בין השאר על השמדת תשתיות אויב, מעבר מכשולי מים ומבצעי חבלה ייעודיים ועוד.
אבל עם כל הכבוד ליחידה, זה אף פעם לא מובן מאליו לשמוע מישהו שעזב חיים נוחים מעבר לים, מתוך נחישות לקחת על עצמו את אתגרי השירות המורכבים, מבחירה.
"נולדתי בארץ אבל המשפחה שלי עברה לארה"ב בגיל שנה", מסביר סמל ג'. "גדלתי כיהודי שתמיד הרגיש מחובר לארץ גם אם אין לו קשר ישיר. במלחמת לבנון השנייה הייתי בכיתה ה', וכבר אז הרגשתי שהמשפחה שלי נלחמת ואני לא יכול לעשות כלום".
באופן טבעי ההורים היו מודאגים מהמהלך, "אבל אבא שלי היה שמח. הוא גם רצה להתגייס אבל זה לא קרה ואני הראשון במשפחה שלי שמתגייס. כמובן שאמא שלי דואגת מהקרבי", סיפר.
"בטירונות היה לי רגע שבירה"
אחרי שהחליט לעלות לישראל, בסיוע ארגון "נפש בנפש"' FID, גרעין צבר ותנועת הצופים, הוא הגיע לקיבוץ ניר יצחק בצפון הנגב, שם עבד על העברית שלו במשך שלושה חודשים.
"לא ידעתי לאן אני רוצה להתגייס. המדריכה שלי שם סיפרה לי על יהל"ם ולא הכרתי את היחידה, אז היא הפנתה אותי לכתבה". מכאן הוא כבר "נדלק" וגם הצליח לדבר עם כמה מבוגרי היחידה. "אמרתי או.קיי, אני יוצא לגיבוש וזהו".
לא הכל היה פשוט, בכל זאת מדובר במסלול מורכב. סמל ג' חשף בפנינו: "בטירונות היה לי רגע של שבירה וכבר הלכתי למפקדים שלי ואמרתי שאני רוצה לפרוש. אמרו לי לחשוב על זה אבל היה מפקד צוות שלא ויתר עליי והבהיר שלא ייתן לי לפרוש. הרגשתי שכולם תומכים בי ונשארתי ובדיעבד אני מודה על כך".
"אם להגיד את האמת, בגלל הסודיות והסיווג אני עדיין לא יודע הכל", הוא אומר בכנות. "וזה טוב, חשוב לשמור על זה. את העבודה בפועל אדע רק כשנעלה ליחידה ונתחיל לפעול. אני מאוד מחכה להתחיל, כבר שנה וארבעה חודשים. אף אחד לא רוצה שתפרוץ מלחמה ואני בטח לא רוצה שהחברים שלי יהיו בסכנה. אבל ברור שאתה מתגייס ועובר מסלול כזה, אתה רוצה לעשות את מה שלימדו אותך ולהגן על המדינה".
במבט להמשך אומר הלוחם בסיפוק: "אי אפשר להיות מוכן למציאות של הצבא בחיים אבל אני כבר מרגיש חלק מישראל. ואם כבר לתרום, אז לעשות את זה במקום הכי טוב, שמבחינתי זו סיירת יעל".