"אירוע הכרמל זה אירוע מצער שלמדנו ממנו הרבה. אם נמשיך ליישם את מה שלמדנו, לא יהיה בחג הזה עוד אירוע הכרמל. זו בדיוק המהות שלנו ואנחנו נעצור את זה הרבה לפני שזה יתפתח". את הדברים הנחרצים, אמר לנו השבוע סא"ל ערן, מפקד טייסת הכיבוי האווירי, רגע לפני שעם ישראל יצא לחגוג את ל"ג בעומר. ניצלנו את החג כדי להציץ לאחת מהטייסות הכי ייחודיות של חיל האוויר, ולמעשה לאחד הגופים היחידים בארץ שפועלים בתיאום מרשים עם כמות גדולה של גופים שונים ומשרדי ממשלה. בימים אלה הם נמצאים בעומס עבודה די מתיש, לפעמים 2, 3 טיסות כיבוי בכל יום.
טייסת הכיבוי האווירי, טייסת 'אלעד', על שמו של הכבאי המתנדב אלעד ריבן ז"ל, נפתחה בפברואר 2011 כחלק מלקח ישיר לשרפה בכרמל והוכרזה כמבצעית ב-12 במאי 2011. מאז, אנחנו האזרחים, רואים את המטוסים שהצהובים שלה על מסכי הטלוויזיה כשהם מוזנקים לטפל בשרפות גדולות, צוללים ומטילים כמויות אדירות של מים וחומרים מעכבי בעירה.
אני שואל את סא"ל ערן אם טייס כיבוי אוהב את ל"ג בעומר. בצחוק לא מוסתר הוא מחזיר לי, "ודייג אוהב דגים" כאשר ההקבלה די ברורה. סא"ל ערן עשה את רוב השרות שלו במערך התובלה של חיל האוויר ובין השאר היה סגן מפקד טייסת הרקולס ונחשון. בתפקידו הקודם, הוא פיקד על יחידה 757 של חיל האוויר. לתפקידו הנוכחי התמנה סא"ל ערן לפני כשמונה חודשים ונראה שהוא מרוצה מכל רגע.
"ל"ג בעומר זה לא רק ביום הזה, מבחינתנו זה מתחיל כמה ימים לפני וכמה ימים אחרי, כאשר היום הזה מהווה מן הסתם את הנקודה המרכזית", הוא מסביר. "שרפה יכולה להיגרם מכמה גורמים: מזג אוויר, הצתה, טעות אנוש, שאלה הדברים המרכזיים. בל"ג בעומר מה שקורה זה שכל המדורות שעם ישראל מדליק, הן פוטנציאל מאוד גבוה לשרפה. כי לא מכבים את המדורה כמו שצריך, או שהשרפה מתלקחת מגיץ שעף, או מרשלנות של ילדים".
כדרך אגב, סא"ל ערן מספר שטיסה בשמי ישראל בל"ג בעומר היא חוויה מדהימה, עם נוף מיוחד ששמור לאנשי האוויר. "זה חוויה מדהימה לראות מהאוויר את נקודות האש בכל רחבי המדינה. יצא לי כמה פעמים לראות את זה וזה באמת מדהים".
סא"ל ערן מסביר של"ג בעומר מתחיל מבחינת הטייסת ואנשי הכיבוי כמה ימים קודם. "זה לא רק יום רביעי, יש מקומות שזה היום ויש מקומות שזה יום חמישי ולכן ההערכות שלנו מתחילה הרבה לפני וממשיכה הרבה אחרי. מדובר בהערכות משותפת לטייסת שלנו, לכבאות והצלה מן הסתם, למשטרת ישראל בנושא של חפ"ק אווירי, חסימת צירים והתקהלויות. חוץ מזה, מדובר גם בגופים נוספים כמו רשות הטבע והגנים וקרן קיימת לישראל, שגם להם יש את האנשים שלהם ואת מערכות האזהרה שלהם. יש פה היערכות כוללת של גופים שעובדים בסינרגיה שאני לא מכיר באף מקום אחר. שילוב של גופים אזרחיים וצבאיים, בשת"פ חריג לטובה ולכולם מטרה אחת והיא הצלת חיים".
כחלק מההערכות, שלחה הטייסת של ערן קצינים שיפעלו יחד עם הגופים עליהם סיפר. "האנשים שלי, אוויריים וקרקעיים, הם כבר היום פרוסים בשטח, כאשר הם אלה שיתקשרו עם המטוסים ויכווינו אותם. מבחינתי, מחר באור ראשון, יום חמישי, יש את הסיכוי הגבוה ביותר להתלקחות ומה שאנחנו עושים זה לשלוח קצין שטח שלי שיושב בחפ"ק הר מרון, יחד עם הכבאים והשוטרים עם התמונה האווירית של האזור. קצין שטח נוסף יושב במעטפת מסביב, כדי לא להיכנס לקלחת של הסגירות והפקקים".
לטייסת, שפועלת מבסיס שדה דב, יש מנחת אחד בדרום ואחד נוסף בצפון. באם תפרוץ שרפה, מסוק יגיע לשטח עם פיקוד הטייסת, יאסוף את קצין השטח והם ינהלו את האירוע מהאוויר, כשהם צופים בשרפה בלי פילטרים שיכולים לסרבל את העבודה.
"אנחנו לא עושים את זה כל יום, זו הערכות מיוחדת להר מרון כשאנחנו בכוננות מרבית. יש לי שמונה מטוסים שנמצאים בכוננות 15 להמראה. כלומר, תוך 15 דקות מקבלת ההודעה, הם כולם באוויר עם חומר מעכב בערה". במקרה הצורך, הטייס מניע את המטוס ונוסע כמה מטרים לעמדת מילוי, שם אנשי הקרקע משתמשים בלחץ אדיר כדי למלא לו חומר מעכב בערה. "מילוי תוך 4 דקות" ומשם המטוס ממריא לאוויר.
מי שמטיס את המטוסים של טייסת אלעד, עובדי חברת "כים ניר", הם ברובם טייסי "כים ניר", אנשי מילואים של חיל האוויר שצברו ניסיון רב בכיבוי שרפות. "בנינו על בסיס האנשים האלה, שלהם הניסיון הכי טוב בטיסה נמוכה ומאפיינים של כיבוי אווירי, את הטייסת בחיבור היברידי של צבא וקבלן אזרחי. הם עובדים יחד איתי כמפקד האירוע וכגורם צבאי, יחד עם קציני השטח שמכווינים אותם מהמסוק והקרקע, שהם גם אנשי צבא. אני יכול להגיד שזה עובד מעולה. בשבועיים האחרונים היו לנו שמונה שרפות וזה עבד כמו שצריך".
סא"ל ערן מספר שבחודשי הקיץ, 1 במאי עד ה- 31 בנובמבר, עולה הפוטנציאל לשרפות ואנשי הטייסת מוקפצים לשרפה או שתיים בכל יום, "כולל שישי שבת. רק התחלנו את העונה ובשבוע האחרון הייתה לנו הזנקה בכל יום".
אני לא טייס, אבל לפני כשנה יצא לי לראות מקרוב את טייסת הכיבוי בפעולה. לי לפחות, זה נראה כמו טיסה מאוד מסוכנת. באותו מקרה פרצה שרפה גדולה באזור לכיש והיא התקדמה לכיוון הבתים של אמציה ושקף. מטוסי הכיבוי צללו בעשן השחור, טסו מאוד נמוך וקרוב לאנטנות ועמודי חשמל שלא ממש אהובים ובריאים למטוס מכל סוג שהוא.
סא"ל ערן אומר בפשטות ש"טיסה זה מקצוע מסוכן וצריך להגיד את זה". הוא מוסיף "בגלל זה אנחנו מנהלים את הסיפור ומתאמנים הרבה. אנחנו מנהלים סיכונים ומשקיעים המון בבטיחות, מדברים על זה ומתחקרים כל טיסה. יש פה אווירה אחרת, כי אנחנו מבינים שאנחנו נמצאים בסיטואציה מאוד מורכבת. משקיעים בזה המון כדי שברגע שבו תגיע הפקודה, נמנע מתאונה ונכבה את השרפה".
הוא מסביר שכל מטוס שמגיע לאזור השרפה מסתובב במקום מספר דקות, בזמן הזה, הטייס מקבל מקצין השטח את כל המידע שהוא צריך. "איפה יש אנטנות מסוכנות ועמודי חשמל, מאיפה להיכנס ומאיפה לצאת. ביחד אנחנו מחליטים מה לעשות ורק אז מתחילים בכיבוי השרפה. זה תהליך של שלוש ארבע דקות".
לסא"ל ערן חשוב להדגיש שהשינוי שהביאה הטייסת שלו הוא אדיר. כמטפורה הוא מסביר, "זה כמו התחושה שהיית בעל ואז הפכת להיות אבא. זו התחושה של מערך הכיבוי וההצלה כיום. מה שהמערך הזה עבר, מה שהטייסת הזו עברה, זה פשוט לידה מחדש. אני חי בזה, רואה את התהליך וכאיש חיל האוויר אני יודע איך מערכת טובה עובדת וככזה אני גאה במה שאני רואה. אנחנו יושבים בתרגילים עם הטייסים ואנשי הכיבוי ורואים משהו אחר לגמרי. אני גאה להיות חלק מהמערך הזה. בנינו מאפס טייסת עם 14 מטוסים, כזו שיכולה להתמודד עם כל מה שמדינת ישראל תזדקק לו על מנת שלא נקלע לאירועים שהיו".