ההקלטות המטלטלות מחמ"ל התצפיתניות בנחל עוז שפורסמו אמש, חשפו את ההתנהלות קרת הרוח והאסרטיבית של התצפיתנית רוני אשל ז"ל, שדיווחה בקשר על מחבלים שפרצו את הגדר ובהמשך על ההסתערות ההמונית לתוך שטח ישראל. כעבור שעות ארוכות, כשאיש לא הגיע לחלץ אותה ואת חברותיה התצפיתניות, הן מצאו את מותן בחמ"ל לאחר שהמחבלים שחדרו למוצב העלו אותו באש.

"משלשום בערב אני שומע את זה בלופ ובכל פעם מזקק לעצמי סאונד אחר ממילה שהיא הוציאה", תיאר אביה של רוני, אייל, "אני מנסה כל הזמן להבין מה אני שומע מרוני שלי, מרוני שאני מכיר, לפצח את הדיווחים שעשתה אותם בכל כך הרבה גבורה, אומץ ונחישות. זאת הייתה רוני. זה כואב, אנחנו עוד לא מעכלים את גודל האסון של כולנו פה במדינה והנה מגיעה הטלטלה מההקלטות, שמשמיעות לכל מדינת ישראל את גודל הכשל. יושבות בנות בתוך חמ"ל, נותנות דיווחים, וכל מדינת ישראל בתרדמה הכי עמוקה שיכולה להיות. יציאה מחול המועד סוכות, שמחת תורה, ואתה שואל את עצמך: למי הבנות האלה דיווחו? לעצמן?".

"ברחו מהחמ"ל קצינים וחיילים. יש פה בריחה מזירה. רוח צה"ל נעלמה ואיננה עוד. אחר כך אמרו אותם חיילים, 'לא ברחנו אלא הצלנו את עצמנו'. זה לא מסתדר לי עם החינוך לערכיות בצה"ל. אם כל אחד מהחיילים שברחו היה תופס ילדה ביד וגורר אותה לעבר החלון שמאותו חלון הם עצמם ברחו, רוני הייתה פה וגם שאר הבנות הנהדרות, שלצערנו לא איתנו. זה מצטרף לעוד המון שאלות פתוחות. יש פה גם שקר".

אתה מרגיש שהמידע המלא על מה שאירע באותו בוקר בידכם?
"מה פתאום, אנחנו רחוקים משם. ההקלטות שקיבלנו זה הישג, כי עמדתי על הרגליים האחוריות ודרשתי את זה. זו זכותנו, זה מגיע לנו. אני אבא של רוני ורציתי לשמוע אותה בדקות האלה, של האסרטיביות והנחישות. אבל, אנחנו רחוקים מלהגיע לסיפור כולו. הן לא נפשו באילת, כמו מישהו שכולנו מכירים. הן היו בעמדות שלהן, במצב נחוש להביא לאיזשהו שינוי במערכת הביטחון. הדיווחים מאותן דקות הגיעו בצורה ישירה למקום המיוחד בלב תל אביב. אי אפשר היה להרים את כל הצבא, בגיוס גדול? כולם היו בתרדמת כל כך עמוקה".

מה זה עשה לך לשמוע את רוני בהקלטות האלה?
"אני שומע את רוני נוכחת, נחושה, אסרטיבית. היא הייתה גיבורה, חייכנית, הקרינה עוצמתיות לכולם. גם באותן שעות בחמ"ל, הוא ניסתה להרגיע את כולם ואמרה שיהיה בסדר. הבנות באמת ציפו שמישהו יבוא להציל אותן. הדיווחים היו מאוד מוקדמים. אם מערכת הביטחון הייתה מתעוררת, היה אפשר להציל המון אנשים - גם בתוך הקיבוצים, גם חיילים. אסונות היו נמנעים. הבנות ניסו להביא לסיום אחר של אותה שבת ארורה, אבל לצערנו זה לא קרה. אנחנו ערב פורים ואני חושב שזה עוד מוקדם לחגוג. אנחנו מדינה בשבי אחרי הנהגה שלוקחת אותנו למקומות הכי רעים. אני מדבר אליך, אדוני ראש הממשלה. אולי תעצרו רגע ותבינו שתם זמנכם. המדינה זקוקה לשינוי, כי אנחנו במקום לא טוב וצועדים לעבר הרע ביותר. אנחנו צריכים שינוי בהנהגה ובצבא. לא אשב בשקט עד שהשינוי בצבא יקרה. במערכת הביטחון יש קצינים שלא ראויים להמשיך ללבוש מדים".