משפחתו של רס"ר (במיל') יוחאי חי גלאם ז"ל, לוחם סיירת רימון לשעבר, שנפל בחודש שעבר בקרב במרכז הרצועה, יצאה למאבק כדי שבכיתוב המצבה של יוחאי יצוין שהיה קצין. "יוחאי תפקד כקצין לכל דבר ועניין בצוות ללא קצין. הוא השתתף בישיבות עם המג"ד כקצין, ומחבריו לצוות ועד מפקד האוגדה ויו"ר הכנסת יש לנו תמיכה בבקשה שלנו", מספר אחיו עופר.
לאחרונה המשפחה התבשרה כי הבקשה נדחתה "בהתאם לפקודות" אך היא לא מוכנה לוותר: "אנחנו שואלים: היכן היו הפקודות כשיוחאי שימש קצין בזמן שלא היה קצין אחר בצוות? נשאיר את המצבה ריקה עד שזה יתוקן, גם אם ייקח שנים".
יוחאי, בן 32 מנתניה, היה נשוי לשירה ואב לשתי תאומות, אורה וליבי, שחגגו לאחרונה יום הולדת שנתיים. "הוא היה האח המוצלח במשפחה", מספר אחיו עופר. סובביו של יוחאי מספרים על אדם של חסד ואהבת הארץ והאדמה. דוגמה לכך ניתן למצוא בהתנדבותו בעמותת "אחריי!" – שם עשה שנת שירות ולאחר מכן הדריך בתנועה.
יוחאי המשיך להתנדב בעמותה גם 13 שנים לאחר מכן. "מנכ"ל התנועה אמר לי בשבעה שנדיר שמכירים חניכים, אבל את יוחאי אי אפשר שלא להכיר". אותה אהבת הארץ שהפגין בעמותה, הובילה אותו ללכת לסיירת רימון, אז יחידה מובחרת של חטיבת גבעתי, החטיבה שבה שירת אחיו: "כשהוא נולד אני בדיוק התגייסתי לגבעתי, וכנראה בעקבותיי הוא המשיך עם הכומתה הסגולה".
בסיירת רימון נלחם והיה חלק מהכוחות הראשונים שנכנסו לרצועה במבצע "צוק איתן" ויצא רק בסיום המבצע. על אף הצלקות שסחב משם, הוא לא הפסיק לעשות מילואים עם הצוות שלו מהסדיר. עוד לפני 7 באוקטובר הצוות נותר ללא קצין, ויוחאי, שנוהג להגדיל ראש, החל לבצע את המשימות שיועדו לרוב לקצין והחל לשמש כקצין בפועל.
השיא הגיע בשבת השחורה: "היינו בשמחת תורה, הסתובבנו מוקדם עם הספרים ברחוב, עוברים מבית כנסת לבית כנסת, והתחילו להגיע שמועות. בהתחלה חשבנו שזה סתם שמועות, אבל זה נשמע מופרך. כשהגענו הביתה, הגיע גיסי ערן וסיפר מה קורה. יוחאי ניגש איתי אל מאחורי הבית ופרץ בבכי, צרח ואמר: 'מה, עוד פעם עזה? למה לא סיימנו את העבודה כבר אז?'".
"הוא נעלם לי", ממשיך ומשחזר עופר. "בדיעבד אני מבין שהוא הלך אל הרב שלו וביקש רשות להפעיל את הטלפון. הוא באמת נתן לו, ואז הוא התקשר למ"פ ולחץ שהצוות יתגייס ויתחיל להתקדם דרומה. כאב לו לשמוע מה קורה שם ולא לתת מענה. לקראת 3 לפנות בוקר נסע יוחאי לדרום, אחרי שארגן את הציוד והצוות. הם סרקו בעוטף ואבטחו יישובים. זמן קצר אחרי גם נכנסו פנימה".
לפי חבריו לצוות והמפקדים, יוחאי תפקד כקצין לכל דבר ועניין: השתתף בישיבות כקצין וקיבל עליו את כל האחריות של מפקד מחלקה בהיעדר אחד כזה. "הוא היה קצין בפועל, אך לא ברשמי. הוחלט שאחרי סבב המילואים השלישי הוא ייצא לקורס קצינים מזורז בן שישה שבועות בשביל הרשמיות, אך לצערנו הוא נפל באותו הסבב".
רוב פועלו של יוחאי לא היה ידוע למשפחה, שכן כאדם צנוע הוא לא הרבה לדבר עליו. רק במהלך השבעה שמעו על כך, וחבריו לצוות של יוחאי העלו את הרעיון הבא למשפחה: "הוא שימש קצין, אז יש לקבור אותו כקצין".
המשפחה תמכה, והשיגה את הסכמתם של מפקדים שעבדו עם יוחאי, ובהם מפקד האוגדה. גם יו"ר הכנסת, אמיר אוחנה, שביקר בשבעה, תמך: "דיברנו ובכינו. ביקשתי ממנו בקשה אחת – אף שיוחאי היה איש צנוע וענו, אנחנו חושבים שמגיע לו ציון של קצין על המצבה. זאת הייתה הבקשה שלנו. הוא ענה לי: 'זה מדהים מה שאתה אומר, בדיוק דיברתי עם חברים שלו מהצוות וזה בדיוק מה שהם אמרו לי, אז אין ספק שהוא ראוי".
כשהמשפחה ציפתה לתשובה חיובית לקראת יום ה-30 לנפילתו של יוחאי, היא קיבלה בהפתעה את התשובה השלילית. "שלושה שבועות זה עמד לפתחו של ראש אכ"א, עד שרע"נית הנפגעים עדכנה אותנו שהגיעה תשובה שלילית. התירוץ היה 'זה כך לפי פקודות'. אנחנו שואלים: איפה היו הפקודות שיוחאי שימש קצין כשלא היה קצין בצוות? זה לא היה לפי פקודות, וכאן זה כן לפי פקודות? החלטנו לצאת למלחמה על שמו של אחינו, ועד שזה לא יתבצע אנחנו משאירים את המצבה ריקה, גם אם זה ייקח שנים. לא נוותר".
מלבד המאבק לשינוי כיתוב המצבה של אחיו החליט עופר, בן 51, לעבור משירות המילואים בפיקוד הצפון לשירות מילואים בפלוגה של אחיו שנפל. השבוע קיבל תשובה חיובית למעבר: "זאת הדרך שלי להמשיך את פועלו של יוחאי".