משרתי הקבע בצה"ל שוב מצאו את עצמם מותקפים השבוע, אחרי שנחתם הסכם התקציב בין האוצר למשרד הביטחון, הסכם שנחשף בחלקו, לרבות החלק של הפנסיות והסכמי הגישור. לובשי המדים התעוררו בבוקר שלמחרת לכותרות כמו "תקציבי עתק" או "בזבוז", והיו גם מי שרמזו שהם חיים על חשבון העניים והחולים. פעם אחר פעם אנשי הקבע מותקפים, ואני אומר, רגע, למה שלא יקבלו פנסיה מכובדת ושכר הולם?
שלא יהיה ספק, יש הרבה שומנים בצה"ל והמון בזבוז של כספים. בטקס מרשים שהתקיים השבוע בבסיס חיפה צה"ל קיבל צוללת חדשה, ויש מי ששואל למה אנחנו צריכים בכלל שש צוללות, בייחוד כאשר כל צוללת כזו עולה לנו כמה מאות מיליונים, גם אחרי ההנחה של הגרמנים. אם נצלול לפרטים הקטנים יותר, אני גם לא מבין למה קורס טיס צריך להסתיים בשני מפגנים אוויריים שעולים לנו הרבה מאוד כסף, והרשימה עוד ארוכה - אבל אין לזה שום קשר לשכר ולפנסיה של משרתי הקבע.
אותם פרשנים ומומחים לכלכלה שתוקפים את שכר משרתי הקבע הם אלה שיוצאים נגד השכר הנמוך במדינת ישראל ביחס למערב. אז מה אתם רוצים, לתקן עוול אחד על ידי יצירת עוול אחר? שלא יהיה לכם ספק, אנשי הקבע העורפיים מקבלים הרבה פחות ממה שהחברים שלהם באזרחות מקבלים. לא במקרה אני מתמקד בעורפיים - המזכירות ואנשי הלוגיסטיקה נמצאים בכל חברה אזרחית, כולל הגדולות ביותר, ושם הם מרוויחים שכר גבוה הרבה יותר. מה לעשות, אי אפשר להסתדר בלי מזכירה, רל"ש, נגד תחזוקה ובטח ובטח שבלי המהנדסים והמפתחים.
אם נחזור לפנסיה ולסכום הגישור, בואו נדבר על אותם המהנדסים, הפרקליטים הצבאיים, מפעילי ציוד הצמ"ה, מנהלי מחסנים ואפילו מנהלי מטבח: השכר של אלה נמוך משמעותית ממה שהיו מקבלים באזרחות. לא מזמן יצא לי לפגוש את המהנדסים והמפתחים של יא"א 22 בחיל האוויר, אנשים שעושים דברים מדהימים. כששאלתי אותם למה הם לא יוצאים לאזרחות, שם היו מרוויחים פי שלוש ממה שהם מקבלים בצבא, התשובה שלהם, בלי להתבייש, הייתה אידאולוגיה. נציין שהחברות האזרחיות עושות לא מעט כדי לפתות אותם, ולצבא קשה מאוד להתחרות במה שהם מציעים. מפעילי צמ"ה למשל, יכולים למצוא עבודות בשכר גבוה במיוחד, שלא לדבר על הביקוש הקיים בחו"ל. שוב, האידאולוגיה מנצחת.
גם טייסים מרוויחים פחות
בואו נדבר על הדובדבן שבקצפת של הקרביים, טייסי חיל האוויר. תתפלאו, אבל גם אותם קשה להשאיר בשירות, כשהשכר בחוץ הוא לא פחות מחלומי. חברי משרת כטייס בחיל האוויר ומדי פעם הוא יוצא להתאמן בחו"ל. באחת מהנסיעות למדינה מסוימת, שאל אותו אחד הטייסים המקומיים מה השכר החודשי שלו. כשסיפר לו, הטייס המקומי התחלחל.
ידעתם שיש בצה"ל נגדים וקצינים שמקבלים השלמת הכנסה? לא מוסיף כבוד לנו ולגוף ששומר על חיינו, והם חלק מהשמירה הזו. גם לוחמי הקומנדו הטובים בעולם והטייסים האמיצים ביותר לא יצליחו לעשות כלום בלי המכונאי, האפסנאי או הנשק, גם בלי הפקידה.
עכשיו בואו נדבר על ההסכם עצמו. מי שלא יקבל דרגת אל"מ יופרש בגיל 35, ורבים אחרים יפרשו לפנסיה בגיל 43, 45 או 50 (תלוי תפקיד) ועד לקבלת הפנסיה הם יקבלו מענק מכובד למדי, כשנגד זה יצאו רוב המומחים והפרשנים הכלכליים. אני לא כלכלן גדול, אבל צללתי למספרים ומצאתי די מהר שלאנשים בני 40, בטח בני 50, קשה מאוד לחזור למעגל העבודה. הנתונים מצביעים על כך ששיעורי התעסוקה בישראל בגילאי 54-50 ב-2011 היו נמוכים מהנתון הממוצע ב OECD, כ- 74.5% אל מול 76.1%. במדינות אירופה המערביות, ארה"ב וקנדה, הנתון עומד על למעלה מ-85 אחוז. נכון לשנת 2013, שיעור העובדים בגילאי 45-55 בישראל ירד מאז שנת 1998 מ־27 אחוז ל־17 אחוז, או בקיצור, פשוט לא רוצים להעסיק אותם. בהייטק אגב ובתחומים נוספים, האחוז נמוך עוד יותר. לפחות 30 אחוז מבני הגיל הזה מחפשים עבודה במשך יותר משנה, ועל פי ביטוח לאומי, המספרים גדולים עוד יותר כי בני הגיל הזה התייאשו ברובם וכלל לא מחפשים עבודה.
אז הנה לכם הסיבה למה אנחנו צריכים לתת את מענקי הגישור הללו לאנשי הקבע שגם ככה עבדו במהלך השירות שלהם בתמורה לשכר נמוך הרבה יותר מזה של חבריהם באותו המקצוע, ולא נגענו בדברים שרק אנשי קבע עושים: אבט"שים, קצין תורן או סבבי תורנויות אחרים. אז כן, מדובר בהרבה מאוד כסף, אבל זה מגיע להם. לרוב, אנשי הקבע נשארים בגלל האידאולוגיה ולא בגלל הפרנסה. אני מצדיע להם.
עוד ב- פז"ם: