אלון מסיקה איבד את בנו הבכור, אדיר ז"ל, שבסך הכל יצא לחגוג את החיים במסיבה בקיבוץ רעים. הוא וחברו עילי, יצאו מהמיגונית שבה הסתתרו כדי להיאבק עם מחבלים, נרצחו - והצילו שבעה אנשים. "אבל בואי נדבר על דברים יותר שמחים", אומר אביו של אדיר ל-mako. "החיים חזקים יותר מהכל".
ואכן, עוד לא עבר חודש מאז מותו של אדיר, בן 23 בהירצחו, ובני משפחתו, אביו אלון, אמו שירי ושלושת אחיו הצעירים, כבר התחילו במשימת ההנצחה שלו בדרך מרגשת במיוחד, ובכוחות נפש מעוררי השתאות: תרומת טבעות אירוסים לחיילים המעוניינים להינשא.
"אדיר שירת ביחידת יהל"ם, ואני עובד כבר 30 שנה בבורסה ליהלומים ברמת גן", מספר אלון. "בתקופה האחרונה אנחנו מאוד קשורים לצוות ולהורים, ואחת האימהות העלתה בקבוצה סרטון של הבן שלה רוקד בחתונה בבסיס ג'וליס. ישבתי עם אור, הבן שלי, ואמרתי לו, 'אולי נתרום לחייל טבעת אירוסים? עם יהלום, משהו מכובד'".
"העליתי פוסט לפייסבוק שלי וכתבתי שהחייל הראשון שיפנה אליי, יקבל טבעת אירוסים במתנה", ממשיך ומספר אלון. "תוך ארבע שעות היה אצלי חייל בבית, שהציע באותו היום לבת הזוג שלו נישואים", הוא אומר על היוזמה, שנקראת "היהלום של אדיר".
"תראי, אדיר כבר לא יוכל להקים בית בישראל", אומר אביו. "יולי, חברה שלו, הייתה איתו במסיבה וניצלה. היא מדהימה, כמו הבת שלנו. הם היו זוג משמיים. לחתונה, אמיתי. אז החלטתי שכל חייל שרוצה להקים בית בישראל ולא יכול לממן טבעת אירוסים - יקבל אותה במתנה ממני. אמנם אדיר לא יוכל לבנות בית בארץ ישראל, אבל הנשמה שלו איתנו - אז לפחות נעזור למי שאנחנו יכולים".
את אותו מפגש עם החייל הראשון שהגיע אליו, העביר אלון עם "דמעות בעיניים", לדבריו. "אי אפשר לתאר את זה", הוא אומר. "הוא קודם כל קיבל חיבוק. הוא היה עם נשק, מדים וברכיות, כאילו עכשיו יצא מהשטח. אבא שלו פגש אותו גם שם ואמא שלו באה אחר כך, והכל עם חיבוקים ובכי. אחרי ההצעה, הם באו אלינו שוב הביתה כולם ועשינו לחיים עם ההורים שלו, עם ערק והכל".
"אדיר עלה למעלה, והשאיר אותנו לעבוד"
זה סיפור על מיזם מרגש, אבל זה קודם סיפור על משפחה ששספגה אבדה גדולה ובחרה להתמודד בדרך מעוררת השראה. "אדיר נולד כשגרנו בניו יורק, במרץ. יום קריר, אבל הייתה שמש מדהימה", מספר אביו. "היינו יכולים להישאר בניו יורק ולגדל אותם שם, אבל רצינו לחזור ולגדל אותם על הערכים והתרבות של הארץ, ואדיר היה ילד להערצה. מאוד שקול, מפוקס. התשובות שלו תמיד היו במקום והוא לא היה מתפזר. הוא אהב את הים וגלש בכל העולם".
אחיו של אדיר, אור, מוסיף: "הוא היה ההגדרה של אח בכור. כל מה שהמילה 'בכור' אומרת - זה אדיר. הוא המנהיג, נותן את המילה האחרונה וכשהוא מדבר, כולם מקשיבים. הוא היה צ'ארמר אמיתי. חתיך, עם עיניים ירוקות, תלתלים וחיוך שכולם הכירו - שיניים קטנות, רווח בקדמיות. כולם שמו אליו לב".
בדומה לבני גילו, גם אדיר חזר בדיוק מהטיול הגדול, עבד כברמן באחת המסעדות בת"א והתחיל ללמוד לפסיכומטרי. בחודשים האחרונים הוא החליט להפוך את אהבתו לים לעסק. "הוא התחיל לעשות תכשיטים שקשורים לים והוא בילה איתי בבורסה כמעט כל יום. זו הייתה מתנה בשבילי", אומר אלון.
"בגלל שהוא היה פרפקציוניסט, לא עזרתי לו כמעט בכלום. קצת ידע של ייצור ומעבר לזה כלום. הוא בנה לעצמו קו תכשיטים מדהימים, ואנחנו מקבלים הזמנות בכמויות מטורפות. החדר טלוויזיה שלנו הפך לחדר עבודה, וכל המשפחה באה לעזור עם העיצובים שלו, גם היום".
אלון ממשיך ומתאר את העשייה שהותיר אחריו בנו: "אנחנו שוזרים פנינים, עושים תליונים ומשייפים טבעות. שלושה שבועות לפני שהוא הלך מאיתנו, הוא בנה לעצמו אתר אינטרנט מדהים, והשאיר לנו מתנה מטורפת שמאחדת את המשפחה. תרצי או לא תרצי, הוא נהיה הבוס שלנו", הוא צוחק. "אדיר עלה למעלה, והשאיר אותנו לעבוד".
מאיפה הכוחות להמשיך?
"כשקברנו את אדיר, הגיעו אלפים להיפרד ממנו. מעל 2,500 איש. לפני שהכל נגמר, עמדתי שם וממש צעקתי שאנחנו החלטנו שאנחנו חיים. אנחנו מנציחים, אבל אנחנו חיים. אנחנו נבכה ונשמח וניפול ונקום ונרקוד ונתחבק, אנחנו נעשה הכל, אבל החלטנו שאנחנו פשוט ממשיכים לחיות. אין מה לעשות. יש לנו משפחה וילדים, אנחנו הורים, אנחנו מחבקים אחד את השני, אנחנו מחבקים את כל החברים. אני לא אגיד לך שאני לא נוסע לבד באוטו ושומע שיר ומתחיל לבכות. אני כן, וזה קורה לא מעט. אני לא אגיד שאני לא פתאום נזכר בו ובוכה, אני כן. אבל אנחנו מרגישים שאדיר איתנו בבית, אנחנו מרגישים אותו. ביום האחרון של השבעה אמרנו 'די, אנחנו שמים מוזיקה'. שמנו את השיר שאדיר הכי אהב בפול ווליום, השכנים היו איתנו יחד עם הילדים והחברים, ופשוט רקדנו בחוץ. זה היה מדהים".
העצב מהול בשמחה
עם אותן תעצומות נפש ואהבת חיים, החליטו אלון ובני משפחתו לתרום את טבעות האירוסים לחיילים, שמשובצות ביהלום של חצי קראט, ועלותן בשוק נעה בין 8,000-5,000 שקל. "בהתחלה שאלו אותי אם זה לא קצת מוגזם, אבל וואלה לא. זה עושה טוב על הלב", אומר אלון. "נרתמו המון חברי בורסה, וכל אחד בא אליי למשרד ונותן יהלום או טבעת. אנחנו מוגבלים בכמויות, אבל למי שאני יכול לעזור אני עוזר. כרגע אני בעיקר רוצה לעזור לחיילים שממש יוצאים לאפטר ורוצים להציע עכשיו, זו הכוונה שלי, לשם אני מפנה".
את העבודה על הטבעות, מכנה אלון "טירוף". "יש כאלה שנותנים לי טבעות מוכנות אז אני פשוט מעביר הלאה, ויש כאלה שאני מייצר להם את הטבעת מכלום, וזה בכלל - הייצור, העשייה, זה קודש קודשים. בזכות אדיר יהיה עוד בית במדינת ישראל. זה לא מובן מאליו. אני רואה את זה כשמחה בלבד. כשאני מייצר את הטבעת ובמיוחד כשאני נותן אותה לחיילים, זו הרגשה מטורפת. אי אפשר לתאר את זה".
עד כה סיפק אלון לא מעט טבעות, ולקח חלק ברגע המאושר של זוגות רבים. "יש לי כרגע 8 או 9 טבעות עם יהלומים שאני יכול לעזור, אז תשעה הראשונים שיפנו אליי יקבלו. זה רק בפייסבוק שלי וזה לא מספיק. צריך להפיץ את זה עוד. אני רוצה שעוד אנשים יראו את זה ויפנו", הוא אומר. עם רצון בלתי נגמר להמשיך לתרום ולהפיץ את תרומתו, מבקש אלון בסוף השיחה להוסיף דבר אחד בלבד: "אנחנו מתגעגעים. אנחנו מתגעגעים אליו כל יום מחדש".