"הכוח, אויב סורי מחופר מלפנים!": הקריאה הזו זכורה לכל לוחם בצה"ל שהתאמן בחמישים השנים האחרונות לקראת האויב הסורי האיום. אויב מאומן ואכזרי שמסתכל לך בעיניים מהצד השני של הגולן וכל זה בהנהגתו של 'האריה מדמשק' חאפז אל-אסד, אביו של בשאר, ההגדרה המילונית לדיקטטור אכזרי עם מבט מקפיא דם.
סוריה יחד עם מצרים הייתה 'תרחיש הייחוס' שלנו בשפה הצבאית. זו שגם הוכיחה בכל מלחמות ישראל הסדירות כי פניה למלחמה ומלחמה קשה. ההיסטוריה של מדינת ישראל עם סוריה היא רבת שנים ואירועים אלימים. מלחמת העצמאות, ששת הימים וכיפור היו רק 'שיאי חרמון' למתיחות ומאזן אימה שנכח תמיד בחדר.
קרבות אוויר חדשות לבקרים, כאשר באחד מהם הוכחה עליונות הייצור המערבי על המיגים מברית המועצות לשעבר. אי אפשר שלא להזכיר את השמדת הכור הגרעיני הסורי, פרשות ריגול דרמטיות ומפרנסות ספרי מתח ובראשן פרשת אלי כהן הי"ד, שננצל גם את הבמה הזו ונקרא להעלות את עצמותיו ארצה.
אנחנו חווים כעת לא פחות מאירוע היסטורי, שצריך לברך עליו: מדינה שעד לפני 17 שנים הייתה מדינת סף גרעינית התפוררה לרסיסים בידי כנופיות טנדרים. הנציגה הבכירה של רוסיה במזרח התיכון, זו שהייתה אמורה להוות משקל נגד ישראל וארה"ב, מעצמה צבאית בעלת מערך הנ"מ הצפוף בעולם, כבר לא קיימת.
היינו כחולמים כאשר ראינו את חיל האוויר משייט בשמי סוריה ועל פי פרסומים זרים משמיד בנחת את כל חיל האוויר הסורי, מערך הנ"מ ומפעלי הטילים, כאילו הוא קנה את סוריה במשחק מונופול. העלייה של לוחמי שלדג לגולן הסורי היא החלק האפיזודי באירוע. תפיסת מרחב חיץ זה נחמד, השמדה ללא התנגדות וסיכון של כלל אמצעי הלחימה של צבא סדיר עצום, זה כבר אירוע מכונן.
מתוך 4 מדינות המעגל הראשון, המאיימת מבניהן פשוט ירדה מהבמה ללא קרב וללא ויתור מצידנו. ברוח חודש כסלו, נס גדול היה פה. נאחל שבכל השנה המטורפת, הכואבת וההיסטורית שאנו חווים, "הסביבון ימשיך להסתובב" לטובת מדינת ישראל.
הכתוב הינו טור דעה.