לילה חשוך בזמן מבצע "עופרת יצוקה". כוח מסיירת צנחנים מתקדם בשקט מופתי אל יעדו. בין הלוחמים הצעירים צועד הרופא, רס"ן (מיל') ד"ר מנחם ביתן, שסוחב על הגב בית חולים נייד במשקל 50 ק"ג. במהלך ההליכה הוא נוקע את רגלו, ומחליט להמשיך. הכוח מתפצל לשניים, ואז לפתע זה קורה - אש תופת נפתחת לעבר אחד הכוחות.
הד"ר מזנק לכיוון ומתחיל לטפל בפצועים. טנק מגיע בכדי לפנותם, אך מכת אש נוספת פוצעת חייל באופן קשה. גם אליו מגיע ביתן, ותחת אש מבצע בו ניתוח מורכב לניקוז אוויר ודם מהחזה. הוא ניצל.
תפקיד תובעני וקשה
במדינת ישראל מסתובבים מאות, ואולי גם יותר, לוחמים לשעבר שחיים בזכות הרופאים הקרביים. אין כמעט מלחמה שלא הניבה סיפור שכזה. אפילו מאיר הר ציון, מלוחמי יחידה 101, ממקימי סיירת הצנחנים ומפקדה הראשון, ניצל בזכות ניתוח מורכב בגרונו במהלך לחימה. גם סיפורו המפורסם של תומר בוהדנה מלבנון השנייה, הפצוע שסימן V, לא ירד בזמנו מהכותרות. בימים בהם אחיהם מבתי החולים נאבקים ומפגינים, חלק ניכר מהרופאים הקרביים נמצא ברגעים אלו ממש בפעולה עלומה עם יחידה כזו או אחרת, או "סתם" מסייעים לחייל במצוקה.
התיישבנו לשיחה עם ד"ר סא"ל אלון גלזברג, ראש ענף טראומה בצה"ל, בכדי להבין מיהם האנשים שאמונים על ההצלה בזמן אמת, בשדה הקרב. איזה אדם צריך להיות בשביל למלא את התפקיד הזה? איזו הכשרה הוא נדרש לעבור?
גלזברג מביא עמו לתפקיד ניסיון רב שנצבר דרך מסלול לא שגרתי. הוא בוגר הפקולטה לרפואה בבאר שבע, כשבמהלך הלימודים עבר את הקורסים שהצבא דורש: טירונות, חובשים, קצינים. את השנה האחרונה בילה כסטאז'ר במוצבי צה"ל בלבנון. במשך חמש שנים היה הרופא הבכיר של יחידת אגוז, המשיך ל-669 ("תפקיד מאוד קשה") ולא שכח לעצור להתמחות בכירורגיה בכפר סבא. במלחמת לבנון השנייה היה הרופא האוגדתי של עוצבת האש ("היה קשה לאבד חברים והיו הרבה נפגעים"). גם לארה"ב הגיע, עד שנחת לפני כשנתיים בתפקידו הנוכחי כראש ענף טראומה בחיל הרפואה.
מהאוניברסיטה ליחידה לוחמת
גלזברג מסביר על הקושי והמורכבות שבתפקיד, שנובע מהיות הרופא חלק אינטגראלי ביחידה, כזה שמשפיע כמעט על כל תחום. "הרופא הוא למעשה יועץ המג"ד לענייני רפואה", קובע גלזברג. "הוא מטפל בכולם, מהאמא של המג"ד שחולה ועד למקלען שלא מרגיש טוב. הוא שיחליט אם המקלען הזה ייצא לפעולה או לא. גם כשמבוקש נעצר, הרופא נותן את החלטתו לגבי כשירות המעצר. הוא אחראי על אימון מחלקת הפינוי, הנחתת מסוק, תעדוף פצועים – כלומר, ההחלטה איזה פצוע יעלה ראשון למסוק, החלטה מאוד קשה שלעתים מבדילה בין חיים ומוות, היא שלו. זוהי רשימה חלקית בלבד".
הרופא מתחיל כעתודאי. תפקידו הראשון יהיה בדרך כלל רופא בגדוד, תקפיד קשה הן מהבחינה הפיקודית והן מהבחינה הרפואית. לאחר מכן ימלא תפקיד שני בדרג החטיבה, תפקיד שלישי ביחידה מיוחדת או מטה, וכך הלאה, עד לקבלת תפקיד של ראש ענף, למשל, במטה.
לדברי גלזברג, הרופא, שמגיע מחממות האוניברסיטה, מתמודד בנוסף לכל גם עם כניסה ליחידה מגובשת, שהיא בעצם ממלכתו הבלעדית של המ"פ. "זו קבוצה של אנשים שלא גדלו כמוך, וזה אתגר קשה. לא עברת את ההכשרה שלהם ובדרך כלל אתה גם מבוגר יותר וצריך לעמוד בקצב של הלוחמים הצעירים".
קודם רופא או קודם לוחם? אחוז גבוה של נפגעים
לבנון 1997, מבצע "שירת הצפצפה", או בשמו המוכר - אסון השייטת. כוח של שייטת 13 מסתבך בלחימה, במהלכה נהרג גם ד"ר רס"ן צחי יצחק בנטוב. כוח חילוץ מוזנק למקום ומיד עם הנחיתה נפתחת לעברו אש ממרצדס שחורה. מהאש נהרג הרופא סרן ד"ר דאגש מאהר.
אין תו"ל כתוב בנוגע לשאלה העתיקה, מהם קודם, הרופאים הקרביים: רופאים או לוחמים? לדברי גלזברג, התשובה ברורה. "התרופה הכי טובה? לחסל את האויב. מאוד קשה להתמודד עם האינסטינקט האנושי ולרוץ ישר לפצוע. זה לא כמו בבית החולים. בשטח מדובר בחברים שלך, איתם אתה חי, איתם אתה עובר הכל. ועדיין, אתה חייב להחליט נכון. לא תחסל את החוליה? היא יכולה להפיל את מסוק החילוץ.
"זאת דילמה שכל הזמן עולה, ומאוד קשה לענות עליה. אין פה תשובה מדעית. הרופא עושה הכל בעת הצורך, וכבר מצאתי עצמי לא מעט בתוך שיח למשך ארבעה ימים יחד עם היחידה, טס במושב אחורי של F-16 ונדחס בצוללת או בטנק. הרופא הוא לוחם. הוא נמצא תמיד בקו החזית. על פי הנתונים, אחוז הרופאים שנפגעו בקרב גבוהה בהרבה משיעורם בכוח".
מערך מתקדם – ומחסור ברופאים
גלזברג קובע נחרצות כי קיים מחסור כבד ברופאים צבאיים, גם אם המצב טוב בהרבה מזה שהיה לפני כשנתיים. כחלק מההתמודדות עם הפערים החמורים, הוקמה פקולטה לרפואה צבאית במסגרת בית הספר לרפואה בהדסה. "בשנה הבאה יתחיל המחזור השלישי", מחייך גלזברג, "על אף שיש לציין שמדובר בתחום מאוד מסובך ויקר. כיום ישנם יותר פרמדיקים ורופאים בגדודים, וכולנו גם מכירים את הקמפיינים של קצין ודוקטור – עתודאים צעירים שגם מקבלים מלגות. השתפרנו, אבל אנחנו עדיין מעודדים צעירים מתאימים לבחור את המקצוע, כמו גם רופאים ותיקים לחזור לצבא".
ניסיון להוציא ממנו התייחסות למצב הרפואה הציבורי נתקל בשפתיים חתומות, אולם אין ספק שהדבר נוגע ללבו. "זה מעסיק אותנו וכמובן שאין לי אפשרות להתייחס לנושא", הוא מסביר. "ברור שאנחנו לא שולחים אנשים מהיחידות לבתי החולים - אבל אנחנו משתדלים לעזור במה שאפשר".
בינתיים מנסים למלא את שורותיהם של אלה הנמצאים בשדה הקרב. מודעת הדרושים לא פשוטה: בואו, חרפו את נפשכם והצילו לוחמים תחת אש, צרורי קליעים ועשן. הייתם הולכים על זה?