עו"ד אמנון לורך, מה עיצבן אותך כל כך בנוגע לשכר החיילים, עד שלקחת את העניין לבג"ץ?
חוסר ההגינות וחוסר היושרה הקיצוניים שבעלי השררה נוהגים בהם.
מיהם האנשים האלה?
הצבא, משרד הביטחון המדינה. זאת הפרת חובת הנאמנות של המדינה כלפי חייליה. במשך 12 שנה לא נגעו בדמי הקיום של חיילי החובה: 352 שקל ו-20 אגורות בחודש. אין קצבה של ביטוח לאומי שלא עלתה באותו זמן. מסתנן שנשלח למתקן חולות מקבל 445 שקל, בת שירות לאומי - 538 שקל ומתנדב בשירות אזרחי לאומי - 686 שקל. חיילי צה"ל נמצאים בתחתית שרשרת המזון.
בסדר, אז אולי צריך להעלות קצת את השכר שלהם, אבל אתה לא מגזים?
אם לחיילי צה"ל היה את אלון חסן מנמל אשדוד או את מיקו צרפתי מחברת החשמל, אתה חושב שזה היה קורה? זאת התנהלות שערורייתית של כולם. את כבשת הרש הכי קל לקחת. אין לחיילים ועד, אין להם כוח. הם שקופים. שר הביטחון צריך להגן עליהם מפני הצבא, להיות האבא שלהם, ולא להפך.
בוא נתחיל מההתחלה. למה למעשה שכר החיילים כל כך עלוב? מה התפקשש כאן?
סל המוצרים שלפיו חושבו דמי הקיום עודכן בפעם האחרונה ב-1986. זה היה סל אנכרוניסטי בכל מקרה, וב-2002 - כשדמי הקיום היו 352.2 שקל - הופסקה ההצמדה למדד. במשך שנים התעלמו בצבא מכך שהעלות הממשית של הסל כבר גבוהה פי שלושה. כיום הוא שווה 1,240 שקל. יש פקודת מטכ"ל שמחייבת את צה"ל להצמיד את שכר החיילים למדד, וזה היה מעלה אותו ל-432 שקל - גם לא מספיק, אבל אפילו את זה לא עשו.
למה?
כי בהמשך הפקודה יש סעיף שאומר ש"ההצמדה תשולם במועד תשלום תוספת היוקר במשק".
אז הם שיחקו אותה ראש קטן?
כן, כי לא היתה תוספת יוקר במשק.
בכמה עלה המדד ב-2002–2012?
בכ-21%.
גם השכר הממוצע במשק עלה בשיעור הזה פחות או יותר.
לכולם העלו.
אז בזמן ששכר חיילי החובה הוקפא, מה קרה לשכר אנשי הקבע?
שכר הנגדים עלה בשיעור עליית המדד, שכר הקצינים עלה בכמעט 30%, כלומר כ-40% יותר מעליית המדד, ושכר הרמטכ"ל עלה ב-40%. בנוסף, שבוע העבודה התקצר לחמישה ימים, חיילים רבים יוצאים לסופי שבוע ארוכים, אוכלים יותר בבית. גם המחירים של המוצרים בשקם עלו.
אז מה עשית?
ב-2012 הרמתי טלפון לאחז בן ארי, היועץ המשפטי של משרד הביטחון. הוא אמר לי "תן לי יומיים־שלושה ואחזור אליך".
ואז?
הוא התקשר ואמר שאין מה לעשות. מה זאת אומרת אין מה לעשות? עלות השכר של הרמטכ"ל גבוהה פי 210 משכר חיילי החובה, והם אומרים שאין מה לעשות. הבנו שצריך לצאת למאבק משפטי. לקחנו אני ועו"ד ענר חפץ, שהיה שותף לכל זה, צוות נפלא מהמשרד שחקר כל דבר אפשרי בעולם המשפט. ארבע שנים לא עבדתי כמעט, יש לנו ארכיון אדיר של מסמכים וידע. למשל, התברר לנו שההחלטה הכי יקרה שקיבל בג"ץ אי פעם היתה בסך 140 מיליון שקל, למיגון יישובי עוטף עזה.
וכאן אנחנו מדברים על מיליארדים.
כן. היה ספק גדול אם העליון בכלל יכול לקבל החלטה כזאת.
זה גם לא בדיוק תפקיד בית המשפט.
נכון, היה ברור מתחילת הדרך שזה מאבק ציבורי ולא רק משפטי. בית המשפט לא צריך להחליט על סדרי עדיפויות בתקציב הביטחון.
אז מה רציתם מבג"ץ?
תפקידו של בג"ץ הוא לדאוג לשוויון ולפרשנות נכונה של הדין. אנחנו ביקשנו לפרש את סעיף ההצמדה אחרת. בנוסף, ביקשנו שייקבעו קריטריונים ברורים של דמי קיום ולא כמו שהפרקליטות אמרה "דמי כיס - נרצה ניתן, לא נרצה לא ניתן". אולי צריך להפחית? למה סתם לחלק ככה את הכסף של הציבור? אתה יודע ש-30% מחיילי צה"ל מוגדרים כמטופלי ת"ש? וזה מוזר, כי הרי שיעור העוני בישראל הוא סביב 20%, וידוע שהעוני הוא בעיקר אצל קשישים, חרדים וערבים - שאינם משרתים. השירות הצבאי הוא לא רק חובה אלא גם הזדמנות בלתי רגילה. תעודת לוחם יכולה לעשות את ההבדל בין עבודה כשומר בשכר מינימום לעבודה באבטחת אישים בשכר גבוה פי שלושה. אחד הנתונים שנחשפנו אליהם הוא ש-10% מהחיילים נכנסים לכלא, 90% מהם בגלל בעיות כלכליות. עכשיו יהיו פחות מטופלי ת"ש ופחות חיילים בכלא.
איך הגיבו למאבק הזה במשרד יגאל ארנון, בקומה ה-41 של מגדל עזריאלי?
זה הטריד הרבה משותפי. לקח הרבה זמן עד שבכלל הרשו לי להשתמש בדובר המשרד לצורך המאבק.
מה אמרו לך?
"איך אתה תוקף את הרמטכ"ל, כולם כאן עושים מילואים, ואתה בא ומנהל קרב נגד אנשים שאנחנו משרתים עמם או כפופים להם. אתה הולך ואומר ששר הביטחון לא בסדר, וזה לא מעורר תחושה נכונה כשאתה עובד במשרד כלכלי". אמרו גם שזה לא מכובד שאני תוקף על נייר מכתבים רשמי של יגאל ארנון. היתה תקופה מתוחה, אבל ככל שהם למדו יותר את הנושא ברמה הערכית זה עבד יותר, ובסוף כולם זרמו עם זה והשקיעו בזה אנרגיות עצומות. בסופו של דבר כולם גאים בתוצאה. גם עם התקשורת זה לא הלך חלק.
מה עם התקשורת?
לא היה פשוט להסביר את החשיבות, לגייס את התקשורת. הראשונים שרצו אתי היו ב-TheMarker, אבל גם פה היה קשה להכניס מאמר שלי. בהמשך היו כתבות של שי גל ודני קושמרו באולפן שישי בערוץ 2, שבלעדיהם כלום לא היה קורה. הכתבה עם הכי הרבה רייטינג - יותר מ-90 אלף צפיות ו-10,000 שיתופים - היתה על סל המוצרים שמגיע לחייל.
הסל ההיסטורי עם הסינטבון לכביסה וחצי דיאודורנט?
כן. משחת נעליים, שמפו, בלוק מכתבים וכל מה שהצבא העדיף אז שחיילים יקנו בשקם. אמא של חיילת שנברה בארגזים בארכיון צה"ל מצאה את הרשימה. התברר שזה סל שגובש על ידי חיים בן דוד, שהיה ראש אכ"א ב-1966. בקיצור, לקח יותר משנה עד שהתקשורת התחילה להגיב, אבל כשזה תפס ברמה הציבורית זה כבר עבד לבד, ואני אפילו לקחתי צעד לאחור כדי לא להגזים בחשיפה.
על מה היה המאמר שניסית להכניס ל-TheMarker?
על שקיפות. ביקשתי לדעת מהו שכר הרמטכ"ל בני גנץ, והצבא לא רצה לגלות. היום אני יודע שהוא היה 74 אלף שקל בחודש.
מה היה הטיעון שלהם?
צנעת הפרט. לפי הכללים, הרמטכ"ל, ראש המוסד, ראש השב"כ ונציב השב"ס מקבלים את אותו השכר, אלא שהרמטכ"לים דרך קבע קיבלו פחות ממפכ"ל המשטרה. יוחנן דנינו, למשל, קיבל יותר מגנץ, ולדנינו גם מימנו את הוצאת הספר "אבא שלי מפכ"ל". לפי הפסיכולוגיה הארגונית, המערכת דואגת לראש המערכת, וזה מקרין כלפי מטה. זה לא מסובך לבדיקה, אבל הצבא סירב לתת פרטים. אגב, אין שוויון בין הרמטכ"לים, שזה גם מוזר. אחד הרמטכ"לים מקבל פנסיה גבוהה יותר מכל רעיו.
מי זה?
שאול מופז מקבל 2,000–3,000 יותר מהרמטכ"ל שבא אחריו.
אולי מפני שהיה שר?
לא, לא. אין קשר. את זה מקבלים בנפרד. זאת אחת הבעיות אצלנו. שלא מחשבים את עלויות השכר הכולל של הבכירים ואת עלות הפרישה שלהם. איך זה שמי שפורש מחברה בורסאית מפרסמים מהי עלות הפרישה שלו, איך זה שכולם מדברים על הבונוס של אביגדור קפלן במגה, ולגבי האנשים שמקבלים פנסיה גבוהה מהמדינה הכל חסוי?
שוב צנעת הפרט?
יש בכירים שמקבלים שלושה סיבובים של שכר מהמדינה - פנסיה של גנרל, שכר כח"כ וגם השלמה אם הוא שר בממשלה או שהוא עובד בנפרד. בנימין בן אליעזר קיבל גם וגם וגם. מה, לא מספיקה אחת המשכורות האלה? מקבלים שתי משכורות, פנסיה ושכר. עמוס גלעד מקבל פנסיה של אלוף, משכורת ממשרד הביטחון ולפי מה שקראתי בעיתון גם קצבת נכות מצה"ל. אפשר היה להשאיר אותו כאלוף במשרד הביטחון. למה הוא צריך לקבל כפול? עשינו חשבון שעלות חבילת הפרישה של ראש אכ"א לשעבר, אורנה ברביבאי, כולל תקופת הסתגלות, מכונית וכדומה - היא יותר מ-20 מיליון שקל.
אני רואה שאתה כועס עליה.
מיד אחרי שקיבלתי תגובה שלילית ממשרד הביטחון פניתי אליה בכתב. לא קיבלתי אפילו אישור שהמכתב התקבל. בהמשך נידנדנו, ניסינו לקבוע, שלחנו תזכורות, מעולם לא ענו לנו. שלוש שנים של מאבק - וכלום. היא גם אסרה על קצינים להיפגש אתי. ראש אכ"א החדש חגי טופולנסקי הזמין אותי לפגישה שלושה שבועות אחרי שהוא נכנס לתפקיד.
למי עוד פנית?
לכל העולם, ללא יוצא מהכלל, בכתב ובעל פה. לכל חברי הקבינט, לכל חברי ועדת חוץ וביטחון.
ואיך הם הגיבו?
חלקם התעלמו לחלוטין, אחרים ענו בלקוניות, אבל לא היה אחד שהרים כפפה. היית מצפה ממנהיגות שתטפל בזה.
מה אמר שר האוצר דאז, יאיר לפיד, כשביקשת ממנו תוספת תקציבית עבור שכר החיילים?
שלמשרד הביטחון יש מספיק כסף לזה.
יש היגיון בתגובה הזאת.
זה לא הגיוני, כי מאבק לא מנהלים על גב החיילים. עם הביקורת הכי חריפה שיש לי על מערכת הביטחון אני יודע שקשה למצוא תוספות מיידיות כל כך גדולות.
ומה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו? בכל נאום שלו הוא מספר איך העלה את שכר החיילים.
היום הוא מתגאה. הוא לא רצה לגעת בזה. שלחתי אליו שליחים, כתבתי מכתבים, ניסיתי להגיע גם דרך קשרים אישיים, כלום לא צלח.
ושר הביטחון משה יעלון?
לא המדריך של אשתו בגרעין בקיבוץ גרופית ולא חבריו בגרעין הצליחו לגרום לו להיפגש אתי. נשלחו לשר הביטחון שליחים עד בלי די, היה אפשר לגמור את התיק בהסכמה, אבל הוא מנע את זה כולל הטלת איסור לדבר אתי. קצת לפני הדיון הראשון בבג"ץ בנובמבר 2013 היתה ליעלון הארה, והם החליטו סוף־סוף לאשר את ההצמדה. אני תהיתי אם הוא סוגר מעגל, כי ההצמדה הופסקה כשהיה סגן הרמטכ"ל והשקם החל להתנהל אחרת ולהעלות מחירים כשהיה רמטכ"ל. הייתי יועץ משפטי של סיעת העבודה בתקופת יצחק רבין. הוא לא היה משאיר עוולה כזאת על השולחן אפילו לא דקה.
ויעלון השאיר את זה.
עד שלא היתה לו ברירה מבחינה משפטית וציבורית.
לפחות מנכ"ל משרד הביטחון התייחס ברצינות?
פניתי לדן הראל כמה פעמים לבקש פגישה, ולא זכיתי למענה. שמעתי אותו מתלונן שבוועדת לוקר לא נתנו לו מספיק זמן. נאה דורש, נאה מקיים. בנושא כבד משמעותי וערכי כמו זה לא לענות למכתבים? זאת התרבות של משרד הביטחון. מזל שבא משה כחלון, אחרת היינו נשארים על 540 שקל ועכשיו זה הולך ל-810 שקל, שזה כבר מספר ראוי. משרד הביטחון מתנהל בכל דבר בצורה אנטי־ביקורתית, בלי שקיפות, אני ואפסי עוד.
טוב, מי אוהב ביקורת?
לצבא יש בעיה לקבל ביקורת מבחוץ, כולל מיוצאי צבא. ביקורת זה דבר חיובי, זאת הדרך היחידה לנהל עסק, בוודאי גוף עצום כמו הצבא. אני במגעים עמם כבר ארבע שנים, ובאחרונה יש שיפור עצום בתחום הזה. אני מניח שזאת המנהיגות של הרמטכ"ל החדש גדי איזנקוט ושל ראש אכ"א שהתחלף.
היו פוליטיקאים שסייעו?
יריב לוין, שהיה יו"ר ועדת משנה בוועדת החוץ והביטחון. בדיון בוועדה שלו דיבר רמ"ח פרט בצה"ל ואמר את האמת - מוקלט אל מול פני האומה. אני יושב שם ולא מאמין למשמע אוזני. במציאות הם אומרים הפוך ממה שהם כתבו בתצהירים לבית המשפט. באותה תקופה היה ריח של בחירות באוויר. איך ידעתי? כי פתאום שר התחבורה ישראל כ"ץ העלה את המהירות המותרת בכבישי ישראל. הבנתי שצריך ללחוץ בהקשר השכר בשירות הלאומי. אירגנו כתבה ביום שישי בערב בערוץ 2, ואז פתאום שר הביטחון אישר להשוות את שכר חיילי החובה לשכר בנות השירות הלאומי.
באופן מקרי?
מקריות מקרית. זה עיצבן את השופטים שבאו לדיון אחרי שהם ראו את זה בטלוויזיה. משרד הביטחון עוד ניסה לסבן. הם לקחו את הסכום של 540 שקל (הפעימה השנייה) וחילקו אותו לשלושה סכומים שרירותיים לחלוטין. על זה היה הקרב האחרון שבסופו הסל ההיסטורי בוטל, הם חויבו בהוצאות וקיבלו 90 יום לקבוע מחדש קריטריונים וגם לעגן אותם בפקודות הצבא.
בהתחלה השופטים לא היו אתכם.
השופט אשר גרוניס הציע לנו למשוך את העתירה ואיים שנקבל הוצאות. אחר כך אמרו לי "הנה קיבלת הצמדה, תהיה מבסוט". אבל מכיוון שלא היו קריטריונים, לא הסכמנו. הודות לשופטות מרים נאור ועדנה ארבל קיבלנו צו על תנאי, ודמי הקיום סבירים. בסוף החודש הזה תתרחש ההעלאה השלישית והאחרונה. הדד־ליין לקריטריונים הוא סוף פברואר, אבל אנחנו לא אופטימים שיעמדו בזמן.
אם העלו את השכר ואתה מרוצה מהמספר, למה אתה רוצה שיקבעו קריטריונים?
כי אסור שפרקליטות המדינה תטען שמדובר בדמי כיס. זאת עזות מצח. ואסור שיקרה מה שכבר קרה - שהסכום נתקע בגלל ביורוקרטיה. בעיני יש לזה חשיבות עצומה, כי את מה שעשו בעבר לחיילי החובה אי־אפשר לעשות שוב על ידי חוכמולוגים ואנשים לא ישרים מהמטכ"ל.
מה נסגר בסוף עם המחירים בשקם?
זה אחד המאבקים שאנחנו מנהלים. כבר כיום יש מוצרים שנמכרים במחירי עלות, ויש הוראה של אכ"א להגיע ל-44 מוצרים. אנחנו קצת עוזרים להם בהוזלות נוספות, בעזרת לקוחות של המשרד. כשאנחנו היינו בצבא קנינו בשקם במחירי עלות, זה לא היה סופרמרקט כמו היום, שהמחירים בו יותר גבוהים ממה שאתה קונה בבית.
למה התכוונת כשאמרת "מזל שהגיע כחלון"?
לכחלון פנינו כשעוד היה במכללת נתניה, מחוץ לפוליטיקה. הוא מיד קיבל את הנושא ושם את זה במצע שלו כולל סכומים. בהמשך הוא הכניס את זה להסכם הקואליציוני, ובסוף הוא גם ביצע את זה. למעשה, אי־אפשר היה להגיע לתוצאה שאליה הגענו ללא ארבעה אלמנטים: בג"ץ, התקשורת, המעורבות הפוליטית של כחלון והעזרה הציבורית. זה לא ששר הביטחון פתאום החליט. גם עמותת בית חם לכל חייל עזרה כאן, ועוד שורה של אנשים וגופים שסייעו.
והיו גם טרמפיסטים.
כן, היו כל מיני שרצו לרכוב על הגב שלנו. לא רציתי שזה ייהפך לעניין פוליטי. אחד האנשים האלה היה ח"כ יואב קיש שרצה להצטרף, אז לא ידעתי שהוא חושב ללכת לפוליטיקה. אבל זה לא נגמר בזה. משרד הביטחון המשיך להילחם. הוא רצה שהכסף ילך לפיקדון שהחיילים יקבלו רק אחרי השחרור.
ולדעתך זה לא היה רצון תמים.
זה לא היה תמים. היה להם אינטרס בכסף הזה. הוכחתי שבמקרה זה החיילים היו מקבלים במקום 600 מיליון שקל רק 520 מיליון שקל. היתה להם דרך לאסוף עוד 80 מיליון שקל אליהם. כשהתברר שאין בנושא זה הסכמות, הוקמה ועדה שהורכבה ממנכ"לי משרדי האוצר, המשפטים והביטחון - ודן הראל החרים את הישיבה. עובד מדינה אחר היה מפוטר.
טוב, משרד הביטחון הוא משרד פריווילגי.
למה מזכירה במשרד הביטחון מרוויחה יותר מאשר מזכירה במשרד הפנים? ועובדת סוציאלית במשרד הביטחון יותר מעובדת סוציאלית בעיריית ירושלים? ההפרש הוא של עשרות אחוזים. הן באותה עבודה. מנהלת מחלקת הארנונה באחת העיריות אמרה לי שהיא לא מבינה איך זה שכל קציני צה"ל הם פתאום נכים ומבקשים הנחה בארנונה. למה מישהו שהיה שמונה שנים בקרבי זוכה לקבל שכר כקרבי עד סוף ימיו? יש 30 אלף חללי צה"ל, מחציתם מתו בנסיבות שלא קשורות למלחמה, והמשפחות של כולם מקבלות הטבות שאינן דומות לאלה שמקבלים אזרחים אחרים. בנושא קיצור השירות אספנו כל חומר גלוי שאפשר להניח עליו את היד, איך האריכו וקיצרו ואיך קבעו, וגילינו להפתעתנו שכל העבודות שנעשו בצבא וכל הוועדות שמונו — כולן אמרו שיש לקצר את שירות החובה, ואפילו היתה החלטת ממשלה לקצר. וכלום לא בוצע, ומדי שנתיים־שלוש כהוראת שעה האריכו בעוד חצי שנה, כך 14 פעם. הצבא הסתיר את כל העובדות האלה.
כל זה נובע מהכוח המופרז של מערכת הביטחון?
בוודאי, אבל זה גם עניין של מנהיגות. למערכת הביטחון אין אינטרס לשנות את זה, כי מי ששולט הוא גם מי שנהנה. השר, המנכ"ל, המבקר - כולם ילדי מערכת הביטחון. ב-1952 הורה הרמטכ"ל יגאל ידין על פיטורי 4,000 אנשי קבע כי לא היה כסף להצטיידות. זה קרה מיד. וכאן הם התחייבו על 5,000 משרות לפני כמה שנים ולא גמרו לבצע. חובת הנאמנות של כל אחד מהם לחסוך כסף ולצמצם כפילויות, לא להמשיך להחזיק לטיפונדיות. מאז קום המדינה המערכת הולכת ומעצימה את עצמה, ולא מסתכלת בראי בעיניים אמיצות. במקום זה משתמשים בגימיק הידוע של לסגור את גלי צה"ל. אתה יודע כמה פעמים עשו את הגימיק הזה? כולם שכחו את המיליארדים שצריך לקצץ כדי להתייעל. למה יו"ר האגודה למען החייל, אביגדור קהלני, מקבל משכורת? אפשר היה למצוא מישהו שיבצע את התפקיד בהתנדבות ולא פחות מוכשר מקהלני.
מה עשיתם בכסף שבית המשפט פסק לטובתכם?
תרמנו לפינת ישיבה לטירוני חטיבת כפיר בבסיס בקעות. ביקשתי שייכתב שם שזו תרומה של הוצאות שנפסקו נגד משרד הביטחון במאבק להעלאת שכר חיילי החובה, ועכשיו משרד הביטחון צריך לאשר את הכיתוב הזה. אני לא חושב שתהיה בעיה, כי אין יותר מדי קצינים בכירים שמסתובבים שם בבסיס הטירונים בשכם. בכלל יש בלגן עצום בכל מה שקשור לתרומות בצה"ל.
כן, היו אצלנו כמה פרסומים בנושא.
כפיר היא חטיבה ענייה וצעירה ואין לה כסף. אף שלכאורה אמור להיות שוויון בתרומות והכל צריך לעבור דרך האגודה, למדתי שיש פטנטים בלתי רגילים שעוקפים את זה. אני יודע שמנסים לטפל בזה בצבא, אבל נדרשת החלטה אמיצה שאין דבר כזה, תרומות. באחד המקרים הסבירו לי שלכפיר לא מגיע לקבל וסטים מצה"ל, כי האיש הכי בכיר שהגיע מהחטיבה הוא בסך הכל תא"ל, ומאחר שלגולני וצנחנים יש רמטכ"לים ואלופים, איכשהו הם מקבלים יותר. מכר שלנו שהיה מ"פ נשלח לארה"ב להתרים לצנחנים. למה לא לוקחים אנשים מהשריון, מכפיר או מהנדסה? יש המון חיילים שעושים עבודה קשה והם לא זוכים לתנאים שמתקרבים למה שמקבלים בצנחנים ובגולני. כיתה בכפיר היא חצי מכולה עם חצי מטר עפר בפנים, בנח"ל גרים באוהלים שמוצפים בחורף. יש אי־שוויון אפילו בכביסה - ברשויות החזקות מכבסים לחיילים בחינם. עוד מקור לאי-שוויון הוא עמותות הבוגרים שיש היום לכל הסיירות והיחידות המוכרות, כמו 8200 והצנחנים.
מה הבג"ץ הבא שלך?
הוא מתבשל עכשיו. מצאנו שיש תקנה תקציבית של משרד החינוך שנותנת 10 מיליון שקל בשנה לעמותות של בנים יוצאי חינוך ממלכתי־דתי שהולכים לצבא ובנות שהולכות לשירות לאומי. אבל אם את בת דתייה-לאומית שרוצה ללכת לצבא, העמותה לא נותנת לך כלום, וכמובן אם אתה בדואי או חילוני. כולם מתגייסים, אבל רק נבחרים מקבלים סיוע. פנינו למשרד החינוך, עירבנו את השרה גילה גמליאל ואת משרד הביטחון. השר נפתלי בנט לא עונה לנו למכתבים. הטיוטה של הבג"ץ מוכנה ואחד האנשים שיצטרפו אלינו הוא השר לשעבר, אמנון רובינשטיין. עכשיו יש רק ויכוח אם הם ייכנעו בלי קרב או עם קרב, כי זו שערורייה שיש גוף ישראלי שמעודד בנות לא ללכת לצבא.
מה למדת מהמסע הזה של ארבע השנים?
שישראל היא אולי המדינה היחידה בעולם שבה אם עוולה מציקה לך אתה יכול לקום בבוקר ולעשות הבדל. למדתי שכשאתה מציב נושא מספיק גבוה על השולחן ונותן לזה דחיפה מספיק חזקה זה כמו כדור שלג ומתישהו זה כבר יתגלגל לבד. מה שמאכזב זה שאף אחד מהמנהיגים לא הרים את הכפפה. זה מראה שאנחנו מדינה בלי בעל הבית. לא הגיוני שדבר כזה יסתיים בגלל יוזמה פרטית.
עשיתי חשבון עם חבר, שכשהוא היה בצבא השכר הספיק לו לקניית 170 בקבוקי טמפו (שכר של 17 לירות כשטמפו עלה 10 אגורות). 170 פחיות קולה של היום זה אומר שכר של 850 שקל, שזה די קרוב כבר למשכורת שנגיע אליה בינואר. עדיין מקומם אותי שפחית קולה לחייל בשכם עולה יותר מאשר פחית בקניון עזריאלי.
הכתבה פורסמה במקור באתר The marker
