במשך שנים היה נהוג לומר על הגבול הארוך ביותר של ישראל – גבול ירדן – שהשקט בו מתעתע. לאחרונה הוא גם רועש יותר: הדי השיגורים מתימן והיירוטים או הנפילות במדינות השכנות נשמעים מדי פעם, וגם חוליות ההברחה ממשיכות להסתובב בשטח. ברקע מרחף גם החשש מפיגועי חדירה מאזור ירדן, כפי שקרה לפני חצי שנה, וגם הרגע שבו התפוצצה מכונית תופת זכור היטב לתושבים.
פיגועי ירי, ניסיונות חדירה והברחות אמל"ח התגברו מאז תחילת המלחמה באזור בקעת הירדן – ועוררו חשש כי הבקעה עלולה להפוך למוקד טרור חדש. מאז פרוץ המלחמה כל ישראלי שגר ביישוב קרוב לגבול כלשהו מריץ בראשו תרחישי אימה: מה יקרה אם ינסו לפלוש לביתי? ומי יגן עליי?
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"אחרי 7 באוקטובר אנחנו נערכים לכל מצב, אנחנו לא רוצים להיות מופתעים", אומר לנו סגן מפקד חטיבת הבקעה, סגן-אלוף פ', ומודה: "כל בוקר כל החטיבה בחוץ, מוכנה, ולא משנה אם האיום הוא מיהודה ושומרון או מירדן. בואו נהיה מוכנים לכל דבר, ואז יהיה קל בקרב – לא משנה אם מהאוויר או מהיבשה, עם כל כוחותינו".
"לצבא יכול לקחת זמן להגיע לכאן"
המוכנות לפעולה היא רק חלק אחד מהשינוי הניכר באזור, מול כל תרחיש שלא יבוא: בחטיבת הבקעה והעמקים, שחולשת על יותר מ-217 קילומטר של גבול, מנסים להפיק לקחים מפלישת המחבלים לדרום ב-7 באוקטובר – וגם לספק לתושבים עצמם יותר כלים, מתוך ההבנה שבמקרה קיצון הם יצטרכו להדוף את המתקפה בשעותיה הראשונות. "היישוב עלול למצוא עצמו במצב קיצוני ולצבא יכול לקחת זמן להגיע", מסביר בכנות קצין ההגנה המרחבית (הגמ"ר) של חטיבת הבקעה, רב-סרן איהאב חסון. "היישוב צריך לדעת להגן על עצמו לפרק זמן לא מבוטל ולהדוף התקפות עד שהצבא יגיע ויסייע".
"אנחנו מתרגלים את תרחישי הקיצון ביישוב, תוך מימוש לקחי 7 באוקטובר", מסביר חסון. "אנחנו נערכים מול כל תרחיש פשיטה, לא משנה מאיזה מקום – גם מאיו"ש וגם מירדן". אם חלילה ינסו המחבלים לחדור ליישובים, הם יפגשו אמצעים חדשים: "הוספנו מקלעים ליישובים, ובנוסף יש גם רחפנים, שקודם לכן פחות היו ביישובים האלה", מספר חסון. "האמצעים האלה יהיו אצל כיתות הכוננות, ואנחנו מאמנים את כל 70 היישובים של הגזרה".
כחלק מההיערכות החדשה עוברות כיתות הכוננות במרחב אימונים חדשים ומקבלות אמצעי לחימה חדשים. במקביל בונים בחטיבת הבקעה מוצבים חדשים – מוצבי קו מים – במרחק מטרים ספורים מגדר הגבול. הם נועדו לתת מענה מהיר ורחב ברגעי האמת. התוכנית בצה"ל היא להקים מפקדת אוגדה באזור, שיהיה לה מרכז מודיעין ייחודי וייעודי לירדן, ובהמשך גם מכשול שיקשה עוד יותר על כל חדירה עוינת – פלילית או ביטחונית.
"מאמנים את הכוחות – הכול יכול לקרות"
"לא אפרט על כל האמצעים, אבל יש לנו המון", מבהיר סא"ל פ', במסר שמיועד כנראה גם לאוזניים זרות. "אנחנו שמים הרבה כוחות עתודה ניידים שיודעים להגיב לכל תרחיש ייחוס בצורה קיצונית. יש פה אמצעים חדשים שאין בגבולות אחרים, ואנחנו לא מסתמכים רק על ההתרעה, אנחנו מאמנים את הכוחות מנטלית שהכול יכול לקרות. קח גם את איראן לדוגמה – אף אחד לא מבטיח שלא ייפלו פה טילים, ולכן בנינו פה גם מקלטים ומיגוניות".
"הגזרה המזרחית היא גבול שלום שידע עליות ומורדות", מחדד הסמח"ט. "אל מול הזירה המזרחית אנחנו נערכים כל הזמן, למרות שמדובר בגבול שלום. היום אנחנו מאיישים את מוצבי קו המים שפעם היו שמישים, לאחר עשרות שנים שעזבו אותם, ובונים חדשים. בשטח שבין הגדר הבין-לאומית לגדר שלפני נהר הירדן, זו שצמודה לכביש 90, לא הייתה הרבה שנים נוכחות של כוחות בפנים".
"אם מסתכלים על הבקעה, על מרחב כזה גדול, עם שיפולים של שלוחות הרי שומרון, אפשר להבין כי המוצבים קרובים מאוד לנהר עצמו", מדגים סמח"ט הבקעה. "יש באזור הזה מובלעות, והיום אנחנו מביאים כוחות למוצבים פנימה על גדות נהר הירדן, כדי לחזק את תפיסת ההגנה: נוכחות צבאית במובלעות על הסנטימטר האחרון של מדינת ישראל".
המצב החדש, הוא מסביר, "נותן אינדיקציה על הברחות ומסתננים, וככה אנחנו תופסים הרבה יותר ונוכחים בשטח, לצד הטכנולוגיות. לכן המוצבים האלה משוחזרים היום, ומאיישים אותם. כך מקבלים מענה טוב הרבה יותר בקשר לשמירה על הגבול בכל תרחיש".
"זה מה שייקח אותנו לניצחון"
מדובר במרחב מורכב, שמכיל אזורים שונים באופיים, ובצבא מנסים לתת לכך מענה. "האוגדה הוקמה כדי להתמודד עם כמה אירועים. ב-2002 היו שתי חטיבות בגזרה, ואז צמצמו את סדרי הכוחות. היום אנחנו רוצים לחזק את החטיבה, להפוך אותה לאוגדה וליצור פיקוד ושליטה (פו"ש) בצורה נכונה יותר, וככה תהיה אחריות לגבול המזרחי – זה מסר חשוב מאוד, גם בצבא וגם בתפיסת ההגנה", מציין סא"ל פ'.
"גם החלוקה לתאי שטח חשובה – אנחנו כרגע עובדים על פרויקט גדול כדי לבדל את הבקעה מיהודה ושומרון, כדי לתת מענה מיטבי לעוברים ולתושבים, כדי שאזור יהודה ושומרון לא ישפיע ישירות", מוסיף הקצין. הוא מציין לטובה את שיתוף הפעולה עם שלוש החטיבות שפעילותן גובלת בבקעה ובעמקים – שומרון, מנשה ובנימין: "אנחנו עושים הערכות מצב משותפות, זה לקח נוסף – להיות מחוברים זה לזה כל הזמן. ככה אנחנו תמיד יודעים לתת מענה לברחנים, וזה נותן תחושת ביטחון לאזרחים".
"מה שנותן היום תחושת ביטחון לאזרחים זה שהכפלנו את הסד"כ בהגנה", מציין סמח"ט הבקעה. "לפני 7 באוקטובר היינו חמש פלוגות, והיום – שמונה, עם יחידת התערבות, יחידת מג"ב מיוחדת ועוד יחידות שיודעות להגיע, וכמובן גם ההגנה המרחבית עצמה, שנועדה לשמור עליהם, עם 1,600 נשקים וכספות שחילקנו. היום התפיסה שונה, יש שיתוף מלא בינינו ובין ההתיישבות – ה'ביחד' שלנו הוא מה שייקח אותנו לניצחון".
התרחיש שמתורגל: להדוף עשרות מחבלים
אותה הגנה מרחבית היא ה"ג'וב" של חסון, שסוגר את שנתו השלישית בתפקיד. "אנחנו מאמנים את כל 70 היישובים של הגבול המזרחי: ביום הראשון של כל אימון מתמקדים בכשירות ובמטווחים, כולל תרגילי הפתעה שמדמים ירי במצבים לא נוחים ותפעול מעצורים בנשק", הוא מספר. "ביום השני מתמקדים בהגנת היישוב מתוכו, בהובלה של מדריך היישוב שמגיע אליהם ומתרגל יחד איתם תרחישים מורכבים ביישוב עצמו. גדוד שלם הגיע לאותם יישובים ודימה את הלחימה שהייתה ב-7 באוקטובר".
"ככה אנחנו בונים את האורגניות של המחלקה, שכולם יידעו להילחם יחד: הגנה מבפנים כלפי חוץ בשלב הראשון, ולאחר מכן לחימה אחרי שהיישוב 'נכבש' וניקוי שלו", מסביר רס"ן חסון, במילים שמזכירות לכולנו את מצוקת תושבי העוטף באותה שבת שחורה. "אנחנו מנסים למנוע כל חדירה ליישוב – התרחיש הראשון שאנחנו שמים אל מול עינינו הוא פשיטה של מחבלים שהיישוב צריך להדוף, בעזרת רחפנים ומקלעים", מפרט קצין ההגמ"ר. "החלק השני הוא מהרגע שהיישוב נחדר – איך מנקים אותו – וזה מתורגל מכל מקום, ואנחנו משפרים את המוכנות לכל תרחיש".
הקצין מדגיש את חשיבות המוכנות של כיתות הכוננות ושל התושבים עצמם: "ראינו ב-7 באוקטובר יישובים שהיו בהם אנשים בבתים, עם נשקים, שהצליחו להדוף התקפות, ומנגד אנשים ללא נשק שלא הצליחו להתמודד. השאיפה היא להשאיר את הלחימה מחוץ ליישוב, על הגדרות שלו, ואת זה עושים בעזרת סד"כ משמעותי עם נשק בבית שמאומן. חילקנו יותר מאלף כספות ביישובים, הנשקים אצלם בבית, וכך גם אם הם מופתעים, הם יכולים להגיב עד שהצבא יגיע".
"אנחנו פה במציאות חדשה גם מבחינת המשאבים וגם מבחינת החשיבה הדו-כיוונית", מבקש קצין ההגמ"ר לציין ומפרט: "מצד אחד הצבא, שרואה יותר משמעות בהכנת התושבים ללחימה, ומצד שני גם התושבים, שרוצים ומפגינים רצינות. רואים עלייה בנכונות שלהם להצטרף, אלה אנשים רציניים, ואני רוצה להגיד להם יישר כוח ותודה. כל החטיבה משתתפת בהכשרה שלהם ומסייעת, כולם איתנו בזה: הם מכירים כל יישוב וגם מחפים עליו נמצא באימון, יש פה עבודה ושיתוף פעולה מלא".
המוצבים החדשים ותפיסת ההגנה
מי שמופקד על חלק גדול מהשינויים בהיערכות, ובראשם הפעלת מוצבי קו המים – החדשים והישנים – הוא קצין הלוגיסטיקה הפיקודי (הקל"פ) של פיקוד המרכז, אלוף-משנה אבי מלכה. "חשוב להגיד בפתח הדברים שזה גבול של שלום, זאת אומרת שהאירוע צופה פני עתיד", הוא מסביר. "אנחנו כל הזמן בביסוס תפיסת ההגנה, והרעיון המסדר הוא לקחת את האתגרים של הקרקע ואת מזג האוויר הקיצוני שלעיתים שורר כאן, וסביב כל זאת להסתכל על המרחב ולתת לו מענה. מדובר בצורת קרב ובשיטות הגנה על נכסים חיוניים, ובראשם היישובים".
על קו המוצבים החדש-ישן אומר אל"ם מלכה: "בכל מקום שזה מביא יתרון, אנחנו מכניסים כוחות. מרבית המוצבים כוללים גם לוחמים וגם לוחמות, ויש מענה שמתייחס גם לפן המגדרי ומצריך דברים כגון מגורים מופרדים, זה עניין שנותנים עליו את הדעת. זה מעסיק אותנו וחשוב לנו. לצד הדבר הזה אנחנו רוצים לאפשר יכולות של ניידות ורכבים".
האתגר הוא לא רק מגדרי או אקלימי: "מנסים ממש לשלב בנייה קלה וחדשה עם מקום ממוגן. זה ממש חיבור של כל הישן והחדש בצורה טכנולוגית ומבריקה. יחידת הבינוי שלי היא יחידה יצרנית שיודעת ממש לייצר ולעשות הכול בתוך תוואי השטח. הדבר הזה הוא חלק מהסתכלות אחרת בצה"ל, שבמסגרתה הוחלט על הקמת אוגדה חדשה במזרח, שמטרתה להביא תפיסת ביטחון חזקה במרחב". אך למרות השינויים שנובעים מלקחי 7 באוקטובר, הוא מודה: "היינו רוצים לראות עוד יותר סד"כ, אבל כרגע זה עוד לא שם".
כל הפרטים בכתבה הותרו לפרסום בידי הצנזורה הצבאית.
תגובות