כל מילואימניק שיצא הביתה אחרי תקופה באחת מזירות המלחמה של מלחמת "חרבות ברזל", מעיד על תופעה אופטימית, שבימנו יכולה להיחשב לחריגה: בשדה הקרב, כולם נלחמים יחד. ימנים לצד שמאלנים, צעירים לצד מבוגרים, וכן - דתיים לצד חילוניים. "בשדה הקרב אין משמעות לפערים", מעידים חיילים שחזרו מתקופת מילואים ארוכה.
בין האוכלוסיות שהתגייסו לסייע במלחמת חרבות ברזל, ניתן לראות גם מילואימניקים מהחברה החרדית. במסלולי חרדים בצה"ל משרתים כ-2,800 חיילים מרקע חרדי אשר בחרו לשרת בצבא, חרף האתגרים הרבים מהבית ומהסביבה בה גדלו. הם לוחמים בגזרות השונות או מובילים את הליך זיהוי הגופות הנורא, ומשאירים בבית משפחה שלמה שצריכה להסתגל למציאות החדשה, ונשים חרדיות שלומדות לחיות בצל המציאות בה הבעל הוא לוחם שנמצא רחוק מהבית למשך שבועות ארוכים. דבר לא שכיח בקהילות שלהם. שלוש מהן - מחסידי חב"ד, וחרדים עולים מצרפת, תלמידיו של הרב עובדיה זצ"ל, שיתפו אותנו בסיפור שלהן.
"בקהילה שלנו יש המון חיילים"
כבר למעלה משלושה חודשים רותי ברג (38) וחמשת ילדיה מחכים שיחיאל יחזור לביתם בלוד. רותי מנהלת עסק עצמאי לאיפור ועיצוב שיער ופאות, ובחודשים האחרונים היא משלבת את ניהול העסק עם ניהול בית מרובה ילדים במשרה מלאה. "הבת הקטנה שלנו בת 6, והגדול בן 17 וחצי, הוא אוטיסט בתפקוד גבוה", מספרת רותי על הבית שעליה להחזיק לבד בחודשים האחרונים. יחיאל בעלה יצא למילואים כבר ב-7 באוקטובר כחלק מתפקידו ביחידת סיור מטכ"לית, והוא לוקח חלק חשוב במשימת איתור, איסוף וזיהוי גופות נרצחים.
"הילדים יודעים מה הוא עושה בצבא, אבל לא לפרטי פרטים", היא מתארת. "לא פשוט להם, ואני רואה את ההבדלים במצב שלהם כשהוא כאן וכשהוא לא. יחיאל היה חוזר הביתה עם סיפורים זוועתיים, ואני יודעת שהוא לא מספר לי הכל. הוא לא רוצה שאני אכנס למקום של פחד, הוא דואג לי. היחידה שלו, עם הרבה חרדים נוספים, מצאה גופות של הרבה נעדרים, והכל תחת אש מסיבית. הם טיפלו בתחילה בגופות מיישובי העוטף, ובהמשך גם ממש בתוך עזה".
כאישה חרדית, האם ההתמודדות שלך היא שונה?
"כשיחיאל הולך, לא פשוט לנהל את הבית. יש לנו יותר ילדים מהמשפחה הממוצעת, ובשבתות, שבהן אנחנו רגילים לחגוג יחד, אני פתאום מרגישה בצורה יוצאת דופן את הלבד. אבל אני לא חושבת שאני שונה ממישהי אחרת, כולנו נמצאות באותה התמודדות. אני לא חושבת על ההבדלים. כולם נלחמים, לכל אחד יש את ההתמודדות שלו".
האם החברה החרדית חווה שינוי בהקשר הזה?
"יש הרבה יותר התגייסות ואכפתיות. כולם רוצים לתת מעצמם, גם אנשים שמעולם לא חשבו שיתמודדו עם דבר כזה שנקרא צבא. קורה משהו מעניין. מי שלא התגייס, מרגיש באסה. אפילו אמרו לי 'איזה באסה שבעלי לא במילואים'. גם מי שחשב שזה טוב רק לשבת וללמוד, יוצא ונלחם אם צריך. אחנו חב"דניקים. בחב"ד כמעט כולם מתגייסים, בקהילה שלנו יש המון חיילים".
ומה לגבי העסק?
לנהל עסק בזמן הזה זה ממש לא פשוט. בסופו של דבר אני עצמאית, וכן, המלחמה פגעה ביכולת שלי לנהל גם עסק וגם את הבית במאה אחוז. לקח לי המון זמן להתאושש, והייתי צריכה לגרד את עצמי לעשות את הכל. יש פה התמודדות כפולה - גם מקצועית, אבל גם אישית".
"הכי קשה זה בשבת"
גם מושקי גרוזמן (33) מחכה לבד בבית לבעלה שובי שיחזור ממילואים. הם גרים בקריית מלאכי יחד עם ארבעת ילדיהם, ושניהם לוקחים חלק בקהילת חב"ד המקומית. לצד העבודה של מושקי כמנהלת תחום דיור לבוגרים עם צרכים מיוחדים, ולצד העבודה של שובי בחברת אבטחה גדולה, שניהם עובדים כתקליטנים לציבור הדתי, ושניהם מקווים לחזור בקרוב לשמח. "בעלי בן 35", היא מספרת "והוא בוגר של גדוד נצח יהודה. המוזיקה היא משהו חדש יחסית בחיים שלנו. אני למדתי לתקלט, לימדתי גם אותו, וזה קצת נתקע לאחרונה בעקבות המלחמה".
כבר בשבעה באוקטובר ב-8 בבוקר שובי נקרא למילואים. מושקי מספרת שזה היה מראה חריג, לראות אותו עושה שיחות טלפון וזום כל החג, אבל היא הבינה את החשיבות. "שובי הוא מ"מ בחטיבה ומפקד על 30 חיילים, הוא מיד ירד דרומה, נכנס לעזה. ובמשך למעלה מחודשיים הוא חזר רק מדי פעם, לאפטרים של 24 שעות".
יש לכם התמודדות שונה כחרדים?
"השבתות הן הקושי הרציני. החוסר ממש מורגש לי, וגם לילדים. לפעמים הם מרחמים על עצמם ושואלים "מי יעשה לנו קידוש?". במשך השבוע אני מאוד עסוקה בעבודה וזה טוב כי זה משכיח, אבל בשבת זה שובר. מתחילת המלחמה, שובי היה רק שלוש שבתות בבית. כולנו מחכים לו, להיות שוב יחד כל המשפחה.
"בחב"ד מתקיים כל שנה כינוס שליחים עולמי, והשנה רוב השליחים מהארץ לא טסו. אחת הסיבות היא שהרבה מהם מגויסים לתפקידים כאלה ואחרים. אני יודעת על הרבה חב"דניקים שמתגייסים. יש כאלה שעכשיו התגייסו פעם ראשונה בחיים, ויש כאלה שהצטרפו לכיתות כוננות. יש רצון גדול לשנות וזה ממש מורגש, גם האנשים שלא זכו להתגייס, חיפשו דרכים אחרות לקחת חלק".
איך הסביבה מגיבה למציאות החדשה?
"יש לנו בקריית מלאכי קבוצה של עשרות נשים חרדיות שהבעל שלהן במילואים. למשפחות הלוחמים בקהילה שלנו יש מערך מטורף של תמיכה: תמיכה כלכלית, אוכל, בייביסיטר, ניקיון ופעילויות לילדים. משהו באמת לא רגיל. גם מי שלא בפנים, חיפש כל הזמן איך לקחת חלק. אין פה ביקורת - רק הכלה ושבח ותמיכה. יש לנו גם קבוצה שקוראים לה "נשות הקצינים" כי כולן נשואות לקצינים. אני חיה בחברה שבה הרבה מאוד אנשים עושים צבא, וגם מי שלא עושה בגיל 18 עושה את זה יותר מאוחר. בתור אישה של לוחם, אני גאה בזה".
איך אפשר לגשר על הפער שבין התפיסה לגבי גיוס חרדים לבין מה שאת מספרת שקורה בפועל?
שובי משרת במחלקה מעורבת. יש שם חב"דניק, חרדי, שמלאני, דתי וכולם כמו משפחה. יש לנו קבוצה של כולם, ויהיה קשה להסתכל עלינו יחד ולחשוב מה משותף לכל החבר'ה האלה - וזה היופי. צריך למצוא את המשותף במקום לחפש את השונה. בסוף כולנו רוצים לשבת פה יחד בביטחון ובשלום ובשמחה. זה קלשיאתי אבל זה זה. זה אולי הדבר היחיד שיכול להציל את העם שלנו".
"לחברות אין בעל במילואים"
ג'ניפר טויטו (40) ממודיעין עובדת בשתי עבודות אינטנסיביות. היא מנהלת חשבונות בחברה, מנהלת מרפאת שיניים, ולאחרונה נוספה לה גם עבודה נוספת: לנהל את משק הבית לבדה. ג'ניפר עלתה לארץ מצרפת לפני כ-17 שנה, ונישאה ליוסי, בחור ישראלי-צרפתי שעלה לישראל 3 שנים לפניה. "רציתי שהילדים שלי יגדלו בארץ, למרות שזה לא השתלם מבחינה כלכלית. החלטתי להגיע לארץ לפני שאני מתחילה לעבוד", היא מספרת על ההחלטה להגיע לכאן.
"לא הייתה ליוסי שאלה אם להתגייס, הוא עשה את התוכנית של ישיבת ההסדר. אני הכרתי אותו כשהוא היה בצבא. אני, שבאתי לגור בארץ, לא הייתי רוצה בעל שלא היה בצבא. השירות הצבאי חשוב. אבא שלי היה במלחמת יום כיפור, גם בקבע".
בימים רגילים, יוסי משלב עבודה כחזן, זמר אירועים ואיש שיווק יחד עם לימודים בישיבה. אבל בימים אלה, הוא לוחם בנח"ל החרדי וממוקם ביהודה ושומרון. הוא נקרא למילואים ב-7.10, ומאז חזר הביתה פעמים בודדות בלבד.
עוזרים לך בסביבה שלך?
"בהתחלה הייתי מקבלת המון עזרה מהסביבה, לאט לאט פחות מקבלים. יש אתגרים, כשהייתי צריכה טיפול פסיכולוגי לבן שלי שלקח את המלחמה קשה, לא מצאתי שום מענה, גם לא בקופת החולים. לקחתי אותו לטיפול פרטי כי הייתי חייבת לתת לו עזרה. העבודה שלי עוזרת לי מאוד והמנהלים שלי מבינים אותי מאוד. זה חשוב, אבל הם הגורמים היחידים שעוזרים לי. אני מרגישה שהם יודעים שלא קל להיות לבד עם שלושה ילדים. יש בסביבה שלי אנשים טובים ואני יודעת למי להתקשר אם צריך משהו".
יש הבדל בינך לבין נשים אחרות?
"כל אישה חילונית או חרדית שבעלה במילואים עוברת תקופה קשה. הלחץ של לפני שבת כנראה יותר משפיע ויותר קשה מאשר אצל חילונים. בנוסף, לי כמעט אין חברות שמבינות אותי. אנחנו חרדים, כמעט לכל החברות שלי אין בעל במילואים, רובן עולות מצרפת. זה לא קל, הראש בכל מיני מקומות, ואם הוא לא מתקשר ישר אני חושבת על דברים לא טובים. אבל אני גאה בו מאוד. גם אם באמצע השבת הוא מדליק את הטלפון, גם אם באמצע החג הוא הלך. אני גאה בו מאוד".
בני הזוג של רותי, מושקי וג'ניפר חברים כולם בעמותת "נצח יהודה" שמלווה, תומכת ומסייעת לחיילים חרדים, החל מהקמת ישיבות ומכינות קדם צבאיות המותאמות לצעירים החרדים וכוללות הכנה לקראת הצבא, ועד לליווי חיילים משוחררים במעטפת רחבה, עזרה בלימודים האקדמאים ושילובם בחברה הישראלית. הצוות המקצועי של העמותה פועל בשיתוף פעולה עם צה"ל ועם משרד הביטחון, על מנת להקים את הפלטפורמות ולאפשר סביבה המותאמת לשירות חרדים בצה"ל, תוך שמירה על ערכי החברה החרדית. רבים מהבוגרים גויסו למילואים ולוקחים חלק פעיל כלוחמים במלחמה.