עשרות חיילות מילואים קיבלו בימים האחרונים צו 8. כשהגיעו לתדריך, גילו כי המשימה שלהן תהיה לשמור על מחבלי הנוח'בה המוחזקים במתקני הכליאה בישראל. בתדריך שפורסם לראשונה בחדשות 13 נראה סרן אלעד חן, הקצין האחראי על אותן חיילות, מסביר: "יש ספירות שלוש-ארבע פעמים ביום, ארוחות, מקלחות. יש כאלה שצריכים להוציא אותם לעורכי דין, לחקירות. צריך לתפעל את הדבר הזה".
כשהחיילות הביעו את החשש שלהן מפני הטרדות מיניות ותקיפות פיזיות מצד המחבלים, אמר: "שמונה חודשים לא היה שום אירוע חריג של תקיפה פיזית. עצור לא יכול לברוח, לזרוק לכיוונך משהו, לעשות לכיוונך משהו. מה הוא כן יכול, והיה לנו אירוע כזה? סוגים של הטרדות מיניות. עצור פתאום שולח נשיקה. זה יכול לקרות. באותו עצור טיפלנו מול כולם, שמו אותו בבידוד, עשו לו מה שעשו לו בחקירות שב"כ. צריך להגיד שרואים את המחבלים בעיניים. זה לא הכי נעים, וזה בסדר".
שי חדד, מ"כית טירונים בהכשרתה, אחת מאותן חיילות שזומנה למילואים ואמורה להתחיל את המשימה הזו החל מיום ראשון הקרוב: "קיבלתי ביום חמישי שיחת טלפון, זה היה מענה אוטומטי שקיבלתי צו 8 ושאני צריכה ביום ראשון להתייצב בתל השומר למילואים. סיפחו אותי למ"צ, שזה מוזר. אני לא קשורה למ"צ. הכניסו אותנו לחדר והתחילו להסביר לנו שמגייסים המון מילואים כדי לשמור על מחבלי הנוח'בות וכל מי שמגיע מעזה".
איך הבנות הגיבו?
"יש המון בנות שהתחילו לבכות, להילחץ. כולן התחילו להוציא טלפונים ולשלוח הודעות. לא הבנו איך זה קשור אלינו. ידענו שאנחנו באות למילואים, אבל לא חשבנו לרגע שזה מה שנקבל. הוא התחיל להסביר לנו שאנחנו לא מאבטחות, לא נהיה עם נשק, שיהיו איתנו לוחמים עם נשקים ושאנחנו, מ"כיות שיודעות מה זה לו"ז וסדר יום, צריכות לתפעל את היום של המחבלים. הסבירו לנו שבכל חדר יש מחבל כביכול מצטיין, 'שאוויש', שרק איתו תהיה לי אינטראקציה. הוא מגיע לחלון, אני מגיעה אליו ופונה אליו. הכל מולו. מאמינה שבארוחות בוקר ודברים כאלה כן נהיה סביבם. ניסו להרגיע אותנו, אמרו שמבחינה פיזית אין להם דרך להגיע אלינו, שלא ניפצע. מבחינה נפשית זה כבר משהו אחר, זאת סיטואציה שמאוד קשה לעמוד בה".
מה התפקיד אומר בפועל?
"אני צריכה לדאוג למחבל. הביאו לנו דוגמאות בסיסיות. אם מחבל נכנס למקלחת, אני צריכה לדאוג שיהיו לו מגבות. אני אישית איבדתי במסיבת הנובה המון חברים. החבר הכי טוב שלי נרצח. כשהבנתי שזה התפקיד אמרתי לעצמי, יכול להיות שהרוצח שלו נמצא באחד התאים ואני אמורה לדאוג לו? איך אני אמורה לדאוג לדבר כזה? זה ממש מאפס ל-100. איך הם מצפים מאיתנו לזה, אחרי הכשרה של שבוע? אין שום הכשרה שבאמת תיתן לי ולבנות שהיו איתי בחדר לעמוד מול הדבר הזה ולהתמודד עם זה".
לא תהיו עם נשק, אבל יהיה לכן כלי התגוננות אחר?
"זה מאוד הלחיץ אותנו בהתחלה, כי אנחנו מעדיפות להיות עם נשק. אנחנו עושות הכשרה של מטווחים, אין סיבה שלא נהיה עם נשק. אמרו שנהיה עם גז פלפל ושתמיד נהיה ליד לוחמים, כך שיהיה כביכול מי שיגן עלינו".
עניין ההטרדות המיניות מדאיג מאוד.
"ישר העלנו את השאלה הזאת, מה אם מחבל יזרוק משהו לעברי? גם אם זה מבט, שריקה או תנועה מסוימת. הוא אמר שזה קרה, כולנו ידענו שזה קרה, ראינו המון כתבות על הטרדות מיניות, אבל אין יותר מדי מה לעשות עם זה. אני לא יכולה להבין למה גייסו דווקא את חיל חינוך ומגל. אנחנו 95% נשים, למה דווקא נשים לתפקידים האלה?".
כמה מהבנות אמרו שלא יגיעו לזה?
"הרבה מאוד. הרוב יגיעו, חד משמעית, נבוא ונעשה מילואים וכל מה שצריך, בשביל זה אנחנו כאן, אבל לא בלב שלם. לא יודעות איך נגיב לסיטואציה כשנגיע לשם. ישבתי עם הקצין ואמרתי לו: לא יודעת אם אצליח להגיב, לא יכולה להבטיח לך שאעשה את העבודה כמו שצריך. יכול להיות שאקפא פתאום ולא אעשה שום דבר. הוא אמר: 'בואי נגיע לסיטואציה ונראה מה יהיה'".
מה אמרה המשפחה שלך כששמעה?
"האחים שלי ישר אמרו 'את לא הולכת לזה, אין סיכוי'. אני אעשה את זה. האם אני רוצה לעשות את זה? לא. המשפחה שלי מאוד לחוצה. התלבטתי עם חברים, ניסינו לבדוק על תפקידים אחרים. אין סד"כ בצה"ל. אמרו לנו 'אין לכן אופציה אחרת', במילים יפות. כשיש צו 8 צריכים להגיע - אין מה לעשות".