שתי רקטות ששוגרו לפני כשבועיים מאזור ג'נין לכיוון היישוב שקד עוררו לא מעט דאגה. זאת למרות שגם הפעם היה מדובר באמל"ח פרימיטיבי שהסיכון ממנו היה נמוך מאוד. רק שהרקטות האלה שוגרו אחרי מבצע "בית וגן" בג'נין, מה שאומר שלצה"ל ושב"כ אין מידע על כל מתחמי ייצור הרקטות שם ואולי גם בערים נוספות.
למרות הזלזול של רבים באותן רקטות, כולל של גורמים במערכת הביטחון, קשה שלא להיזכר בדרך המאוד דומה, שבה התפתח איום הרקטות ברצועת עזה. משם דוחפים כבר שנים לפרויקט רקטות גם ביהודה ושומרון.
הרקטות הראשונות שזוהו, שוגרו מג'נין ב-24 במאי, כאשר הפלסטינים תיעדו שיגור שתי רקטות לכיוון היישוב שקד. צה"ל מצא את שרידי הרקטות וטען שהן היו סוג של צינור עם קרטון בלי חומר נפץ. ככל הנראה היה לאחר מכן שיגור נוסף, אולם המשמעותי יותר היה ב-26 ביוני, אז שוגרו שתי רקטות לכיוון יישוב בגלבוע.
צה"ל מצא את המשגרים (מבנה מתכתי פשוט) ושרידי רקטות והודיע שמדובר באמצעי פרימיטיבי בלי חומר נפץ. אולם הצבא פרסם גם שרקטה אחת עפה למרחק של שמונה מטרים והשנייה למרחק של 80 ושהן לא סיכנו איש. כמה ימים לאחר מכן התברר שהדיווח של צה"ל לא היה מדויק, ושרידי רקטה נמצאו בבית העלמין של אותו היישוב.
אין ספק שמדובר באמל"ח פרימיטיבי שבשלב זה הוא לא יותר מצינור עם מנוע. אולם בצה"ל מבינים שהשיגורים האלה, הם תמונת מצב לשלב הראשון של פיתוח מערך רקטות בצפון השומרון. הפיתוח של המערך הזה נעשה בסיוע הדוק של איראן ועזה. זה אומר העברת כספים, ידע טכני, הוראות הפעלה ועוד.
בצבא, יש גורמים שמעריכים ששקט מצד ישראל ינוצל על ידי ארגוני הטרור הפלסטינים כדי להתעצם, בעיקר בתחום הרקטות. על הרקע הזה, תמוהה החלטת ממשלת ישראל לעצור לתקופה הקרובה את הכניסות של צה"ל למרחב ג'נין. בהוראת ראש הממשלה ושר הביטחון הוחלט שצה"ל לא ייכנס לשם, למעט סיכול של "פצצות מתקתקות".
אמנם מדובר בהוראה של הדרג המדיני, אולם יש לציין שצה"ל ושב"כ תמכו במהלך, שמטרתו לאפשר לרשות הפלסטינית להשתלט מחדש של השטח. ההיגיון מאחורי זה, על פי מערכת הביטחון, הוא שבאזורים שבהם הרשות הפלסטינית שולטת, נפח הטרור נמוך יותר.
בין האלתורים של ג'נין לתמרורים של עזה
למרות כל זה ובעיקר הניסיון להמעיט באיום אותן רקטות ששוגרו לאחרונה מג'נין, צריך לזכור שבדיוק כך החל איום הרקטות מעזה. בשנת 2001 צה"ל שלט ברצועת עזה ועל רקע האינתיפאדה השנייה, החל לבצר את היישובים והבסיסים. ארגוני הטרור הפלסטינים חיפשו דרך לעקוף את השליטה הצה"לית בשטח, והם מצאו את זה בתחום הרקטות.
מתחת לאף של צה"ל ושב"כ החלו לפתח רקטות והתיעוד לשיגור הראשון של "קסאם-1" היה ב-16 לאפריל 2001. ארבע שנים לפני ההתנתקות. לאחר מכן שוגרו רקטות מסוג זה לכיוון יישובי גוש קטיף ובסיסי צה"ל. תחילה היה סוג של הלם, אולם מאוד מהר היו במערכת הפוליטית והצבאית קולות רבים, שניסו להגיע את האזרחים ולהמעיט בנפח האיום. נזכיר שמדובר בתקופה של פיגועים קשים והקסאמים הראשונים נראו כמו מטרד ולא מעבר לזה.
הקסאם הראשון היה לטווח של 2-3 ק"מ וכמעט שלא היה בו חומר נפץ. כאשר הקסאם הראשון נפל גם בשדרות, היחס היה דומה. הרקטות הורכבו מצינורות השקיה ועמודים של תמרורים, וזה גם היה היחס לאיום. "בסך הכל תמרורים גנובים עם מנוע", כינו זאת בעיתונים, על בסיס תדרוכים של בכירי צה"ל.
זה היה נכון. רק ש-2002 חמאס פיתח את הקסאם 2 שהגיע לטווח של 8 ק"מ ובסוף אותה שנה, כבר פותח ושוגר הקסאם 3 שהגיע לטווח של 10 ק"מ. ישראלים נהרגו ונפצעו. 850 רקטות שוגרו מעזה עד להתנתקות. בשלב הזה ההשקעה ברקטות לא הייתה בראש סדר העדיפויות של ארגוני בטרור בעזה, משום שאלה התמקדו בפיגועים בצה"ל ובאזרחים שגרו ברצועה.
אחרי ההתנתקות, הם הגבירו את ההשקעה ופיתוח הרקטות, עד שזה הגיע למה שאנחנו מכירים היום. נראה שהשומרון נמצא כיום במצב דומה לזה שבו עזה הייתה ב-2001 וזה רק עניין של זמן, עד שהאיום הזה יהפוך למשהו שיפסיקו לזלזל בו.