בשבת האחרונה, כשחמאס פתחה במתקפת הפתע על יישובי הדרום, יוסי טובור היה בעיר מגוריו מודיעין. הוא אמור היה להיות חתן תורה בבית הכנסת, אבל במקום זאת חזר הביתה לקח את הנשק האישי והמדים ויצא לכיוון הגזרה.

כשהגיע, הוא הבין שמדובר באירוע שטרם ראה כמותו, ואף נתקל בחוליית מחבלים שפתחה לאש לעברו. טובור השיב אש וברח. במשך שמונה שעות הוא הסתתר ואף תיעד את עצמו, עד לחילוץ בידי כוחות הביטחון. גם הוא מודה כי האמין שלא ישרוד את המתקפה. הבוקר (שישי) הוא התייחס ב"חדשות הבוקר" לאירוע ולמצבו. "בהתחשב בנסיבות אני בסדר גמור. פרקתי את הכתף כשקפצתי לשיחים במהלך הירי, 15 קליעים נורו לעברי אבל רק אחד גרם לפגיעה בכף הרגל. למזלי הכדור לא חדר את הרגל וזה הסתיים בשבר קטן", סיפר.

"אני לא מחליט לרדת לדרומה, זה התפקיד שלי בגזרה. כשיש אירוע חירום אנחנו מוקפצים. הייתי אמור להיות חתן תורה בבית הכנסת, אבל כששמעתי את הדיווח עזבתי הכל, עברתי בבית לקחת מדים ונשק אישי בדרך ליחידה. הגעתי לצומת מעון, וראיתי כבר את הגופות פזורות בדרך ואת כוחות החירום. אמרו לי להיזהר ממחבלים בשטח", הוא המשיך.

ואז האזהרות התממשו כנתקל בחוליית מחבלים רצחנית. "יצאו מולי שמונה מחבלים ותפרו את הרכב. ניסיתי לפנות ולהתחמק מהם, אבל המנוע נפגע והרכב נעצר לאחר כמאה מטר. ירדתי והתחלתי לירות לכיוונם, וגם הם ירו לעברי כשהם עם רימונים וקלאצ'ים, מזוודים מא' ועת ת'. הצלחתי לפגוע באחד מהם, וניצלתי את ההזדמנות לברוח, כשכל הבריחה אני שומע את הנותבים שורקים מעליי. רצתי כמעט 500 מטר ואז זיהיתי גזם, קפצתי לתוכו. בתוך כמה שניות הם צימצמו אליי, הקיפו אותי וחיפשו", תיאר את רגעי האימה. "אני מבין קצת ערבית אז שמעתי והבנתי שזה להיות או לחדול, מי שיצוץ מעבר לשיח צריך לירות ולהרוג אותו, אם לא אז יירו בך".

באומץ, טובור מתאר את הרגעים הקשים שכמעט אבדה התקווה. "בשניות האלו עובר לך בראש שזהו, פה זה נגמר, שלא ברור איך זה לא נגמר כבר ברכב או במרדף. תוך כדי שברחתי, שלחתי הודעה לקצינת הקישור ואמרתי לה שיורים עליי. הסתמסתי איתה ושלחתי מיקום, עוד לא הבנתי כמה האירוע חמור. לקח שעה עד שמסק"ר חבר לאזור, והיה לי חשוב להעביר את התיאור המדויק של המחבלים, לדוגמה שלקחו ונסעו ברכבים ישראליים. כשרצתי, הבנתי שהם פשוט תופרים רכבים בדרך. אחרי שעה הגיע כוח, וכל הקרב התנהל מעליי. אחרי חצי שעה הקרב הסתיים, אבל נשארתי במסתור. האירוע התחיל בעשר בבוקר, ואחר הצהריים חילצו אותי לבית החולים. הייתי במצבי לחימה אבל אף פעם לא ככה".