רק חודש וחצי עבר מאז הסתיים מבצע צוק איתן ודבר אחד בטוח – שעון העצר התחיל לספור לאחור עד לתקרית הראשונה שתצא מרצועת עזה. עשרות אלפי חיילי צה"ל שהיו פרוסים סביב הרצועה התפזרו. המילואימניקים חזרו לביתם. שאר הכוחות חזרו לשמור על גבולות המדינה מפני שלל איומים שרק מתגברים. מי שנשאר לשמור על השקט המתוח בגבול הרצועה הם בין השאר לוחמי החטיבה הסגולה, גבעתי. בזמן שהמוני בית ישראל גודשים את שמורות הטבע ומבלים בשלל פסטיבלים מסיירים על הגדר קצינים וחיילים של צבר ששומרים על גדר הרצועה.
השבוע אישרו לנו בצה"ל להצטרף למפקד גדוד צבר, סא"ל לירן חג'בי, בסגירת ציר ברצועת עזה. שתי המילים האלה – סגירת ציר – טומנות בחובן לא מעט מתח, דריכות ומקצוענות. המטרה היא כמובן לאתר כל הפתעה שהצד שמעבר לגדר הכין עבור החיילים, כל פריצה וכל דבר לא שגרתי שיכול להתפתח לאירוע חמור הרבה יותר.
את המתח מרגישים ברגע בו מגיעים לרצועה. הנוכחות של הצבא מורגשת בכל מקום; בלוני תצפית מרחפים באוויר ובאופק אני רואה ענני אבק שמעלים טנקי מרכבה. את המוצב של צבר קשה לפספס –השלטים הלבנים-סגולים מתנוססים בגאון, ובפנים מחכים הלוחמים שמוכנים לצאת למשימה בכל רגע נתון.
עזה זה הבית של לוחמי גבעתי
עוד לפני שאני מצטרף לסיור אני נפגש עם סא"ל חג'בי במשרדו. לחטיבת גבעתי הוא התגייס בשנת 98' ועל גדוד צבר הוא מנצח כבר למעלה משנה. בין לבין התקדם בשדרת הפיקוד הגדודית והחטיבתית וראה את הלבן בעיניים שלא לא מעט מחבלים. סא"ל חג'בי היה הקצין שפיקד על התגובה הישראלית למתקפת הטרור בכביש 12, סיכל פיגועים בשטחי איו"ש ורדף יחד עם רכזי השב"כ אחרי מבוקשים. כבר בהתחלה הוא מבהיר שקשה לו להתראיין, שומר על צניעות ומעדיף שלא לדבר על עצמו. אבל זה משתנה כשהוא מדבר על הגדוד שלו, על החיילים והמפקדים שכפופים לו. ברגע שזה קורה העיניים שלו בורקות מגאווה.
השאלה הראשונה שאני מפנה אליו, איך לא, זה כיצד מתמודד גדוד צבר עם משימות הבט"ש השגרתיות אחרי שנלחמו בצוק איתן וחיסלו עשרות מחבלים. "דבר ראשון צריך לכייל את המערכות מחדש", הוא מסביר. "בסוף כשאתה לוקח צק"ג לשטח בנוי, למלחמה, או לקצה מבחינה פיזית מחשבתית ודרישות מנטליות זה לא פשוט להחזיר אותו למשימות של הקו. פתאום האוויר יוצא והחייל מוצא את עצמו בסיור ובעמדת שמירה. בסוף זה כמו במלחמה. אתה מחבר את החייל בפיקוד לפנים. אני ועד אחרון המ"כים נמצאים בחוץ ומשתתפים בכל משימה. מתחקרים כל משימה כמו בקרב ולצד הזה יש הרבה הסברים לחיילים על חשיבות המשימה".
מבחינתו המשימה לא שונה מהמערכה שניהל בצוק איתן, ומורכבת לא פחות, אם לא יותר: "אנחנו מגנים על היישובים והגבול עם פחות יכולות בהיבט של תמרון ועומק. בן אדם חצה את הגדר ורץ 600 מטר הוא נמצא בישוב. המחיר שתשלם על כישלון מבצעי הוא מחיר גבוה מדי, אין בגזרה הזו צ'קים דחויים. לכן אנחנו מסבירים ללוחמים את חשיבות המשימה ויוצרים להם את השליחות. לא סתם אנחנו נקראים צבא ההגנה לישראל".
בשבועות האחרונים כבר החלו להתפרסם ידיעות על התארגנות מחודשת של חמאס ואף ניסוי ברקטות חדשות מייצור עצמי. הלוחמים של צבר מרגישים היטב את ההתארגנות הזו. סא"ל חג'בי מציין שהגדוד פועל במציאות מבצעית חדשה כאשר השטח מכתיב את הקצב. "הצד השני מנסה ליצור דברים בקרקע. מתקרב לגדר ובוחן את התגובות שלנו. אוסף עלינו מידע כשאנחנו עושים הכול לטשטש ולא לתת לו את המותרות האלה".
מצד שני הוא מדגיש, "בכל התקרבות חשודה לגדר הם רואים מסה של כוחות מגיעה לגדר. אין ויתור בקטע הזה ואנחנו עומדים על שלנו עד למ"מ האחרון. אני לא אחמיר את מה שנקבע ולא אוותר על מה ששלי. פעם אחת תיתן לזה לקרות וזה לא יסתיים. אנחנו מבינים שיש שם חיים ואזרחים וחקלאים. יודעים להוציא את המוץ מהתבן ולהגיב בהתאם".
הוא מציין שהאיומים הישנים חזרו. מדובר בחשש ממטענים, ירי צליפה ונ"ט, "וכמובן איום של אירוע מורכב. היכולת שלנו כמפקדים להפוך את השגרה למעניינת ובמקביל לא ליצור להם פחדים מיותרים מפני האיומים מאפשרת ללוחמים להתמודד עם מורכבות הגזרה. אנחנו מוכנים פה כמו קפיץ דרוך לכל מה שלא יבוא שומרים על חדות מצד אחד אבל מקפידים לא ליצור אירועים לא נכונים. בסוף הכול זה בהקשר למה שהוחלט למעלה ואיך שהשטח מתנהל. בסוף אני והגדוד נציגים של הצבא בשטח ואנחנו מבינים את זה". הוא מקפיד לציין שגם בצד השני יש מנגנוני ריסון, כמו שהוא מגדיר, שמונעים מהאנשים שלהם להצית מחדש את הגזרה. "כשיש חומות טובות השכנות היא טובה".
סיור עטוף באש של אהבה
אחרי שהבנתי את האיומים, הגיע הזמן להביט בשטח מהשורה הראשונה. אני עולה יחד עם המג"ד לחפ"ק הממוגן ומשחרר את סמ"ר רז גלעד, אחד מהקשרים של חג'בי שיכול לחזור להתחפש. האמת מגיע לו. גם ככה הוא משתחרר למחרת. "יש מצב שתישאר פה עד מחר?", שאל בתקווה.
החלק של הסיור אליו הצטרפתי נמצא רק 200 מטרים מקו הבתים הראשון של שכונת סג'עייה. במרחק של זריקת אבן נהרו ונפצעו עשרות מלוחמי צה"ל. כל בית כזה יכול להסתיר את האיומים עליהם דיבר המג"ד. זה יכול להיות צלף, טיל נ"ט ומטען. ממרחק כזה יהיה להם מאוד קל לפגוע בנו – אלמלא המעטפת ("מעטפת של אהבה", כפי שאומרים בגדוד) שסוגרת כל סנטימטר בציר הזה. הסיור מורכב בכלים ממוגנים ומלווה לאורך כל הדרך על ידי "קטלן" – האמר ממוגן עם מקלע 0.5 שנשלט מבפנים כמו במשחק מחשב. במרחק גדול יותר מלווים טנקים את הסיור ונוסף לכל זה יש גם בלוני תצפית, מערכות תצפית של חיל האיסוף הקרבי ועוד שלל מערכות אש ומודיעין מסווגות. כן, אנחנו עטופים בחום של ממש ועדיין הקרבה לבתים האפורים של עזה ולמקום בו התנהל קרב סוער מעלה את מפלס הפחד.
"אנחנו חיים בשכונה לא קלה ומבינים את העסק", מציין המג"ד שעכשיו גם יושב על ההגה ובמקביל מנהל שיח עם הסיור. חשוב לו להיות בשטח עם האנשים שלו. "היינו בלבנון השנייה, עופרת יצוקה וצוק איתן. כל כמה שנים טובות יש לנו את המלחמה התורנית שלנו ואנחנו חיים בשכונה לא קלה. סגירת ציר פתיחת ציר, כל ירידה לגדר מקבלת התייחסות רצינית, אנחנו לא מתרגשים מהשקט ומכינים את עצמנו לאירוע קיצון. לאנשים שלי אני אומר שבסוף מישהו ישלם את המחיר הראשון. הכדור הראשון של הצלף המטען, מישהו ישלם את המחיר ותראו שזה לא אנחנו. לכן אני לא סומך על כלום וכמפקד גדוד אני לא בונה את המסגרת אל מול הכוונות של הצד השני, לא מתיימר לדעת מה עובר לו בראש, ומכין את המסגרת אל מול היכולות שלו נטו".
זה השלב שבו אני מרגיש לא נוח בהתחשב בזה שאני יושב בצד שפונה לעזה. חג'בי, שגם נוהג וגם מדבר בקשר, שומר על חדות ורואים שהעיניים שלו סורקות את השטח כמו מכ"ם של מטוס קרב. גם אני מוצא את עצמי זורק מבט לכיוון הבתים שמשום מה כולם אפורים. "כשאני מוציא את הכוח שלי למשימה אני עושה את זה בראש שקט", מרגיע חג'בי. "אנחנו גדוד מאוד בוגר ויש לנו כלל ברזל – לא מוכן לא יוצא. זה לא פשוט בכלל אבל יש לנו את הבגרות וההבנה למחיר של טעות אם לא נכין את עצמנו כמו שצריך".
הוא מציין שמדרג הפעילות והמשימות שלהם עולה בכל יום שמרחיק אותם מהסיום של צוק איתן. "לא ניכנס למספרים אבל מאז המלחמה זה עולה, איקס פלוס אחד, איקס פלוס שתיים. לא מפסיק לעלות אבל אנחנו שומרים על מתח מבצעי".
"בצוק איתן הגדוד לא היה קרב אחד שבו הם יכלו לנו"
זה המקום לעצור רגע ולספר מה עשה גדוד צבר במהלך מבצע צוק איתן, והם עשו הרבה מאוד. זה התחיל כמה חודשים קודם לכן כשצבר תפסו קו איו"ש, שם שימשו כ"גדוד התקפי" בגזרת ג'נין. במשך ארבעה חודשים הם ביצעו עשרות רבות של מבצעים למעצר מבוקשים ואיתור אמצעי לחימה בגזרה. על פעילות זו ראוי לציין שלפני שבועיים, בראש השנה, הם קיבלו מאלוף פיקוד מרכז תעודת "גדוד מצטיין של פיקוד מרכז", תעודה שמלמדת על איכות הגדוד שסא"ל חג'בי מנהל כמו גם על ההצלחות המבצעיות שלהם.
"היינו גדוד התקפי ועשינו מספר רב של מבצעים גדודיים במחנה הפליטים של ג'נין. היו לנו מספר היתקלויות והרגנו מספר מחבלים", ציין בגאווה. "משם עברנו למבצע שובו אחים, ביצענו סריקות בחברון, חלחול ועציון ומשם קפצנו לגזרה הדרומית למבצע צוק איתן. סך הכול הגדוד היה כשלושה חודשים על גלגלים. החיילים לא ירדו ממדים ווסט".
הוא מציין שכבר בהתחלה היה לו ברור שהגדוד יכנס לעזה. " היה לי שיח עם המח"ט, אל"מ עופר וינטר, והיה לי ברור שנכנסים. לגדוד יש חלק נכבד בצוק איתן. הגדוד עשה עשר משימות וכשאני אומר משימות זה סדר גודל של יום יומיים. המון התקפות ותמרונים, היתקלויות והשמדת מנהרות, כשאנחנו מצאנו את המנהרה הראשונה שאותרה. היינו בכל המקומות ולא פספסנו כלום".
הוא זוכר כמובן את כל הקרבות אבל אין ספק שהראשון היה המשמעותי ביותר מבחינתו. "הקרב הראשון היה משמעותי כקרב ראשון כשאני נכנס אליו אחרי שנה וחצי שאני מאמן את המסגרת, ובוא נראה איך העסק עובד. וזה עבר ברוך השם", אמר כשהוא דופק על השולחן. "הכול בזכות האנשים. שמע, יש לי מ"פים ומ"מים אדירים, חיילים מדהימים. בכלל גבעתי עבדה בצורה מדהימה והרגשתי זכות להיות מג"ד שהוא חלק מהחטיבה הזו".
חטיבת גבעתי וגדוד צבר בפרט השכילו לנהל קרב יצירתי מול החמאס ולכל התקלות הם הגיעו מהמקום שהפתיע את האויב. "היה לנו קרב שאגפנו אותם מאחור. ראינו איך הם מוציאים את הנ"ט והמטענים מהמקום שהם ציפו שנגיע ממנו וניסו לכוון למקום שהגענו". הם לא הספיקו, בפחות משעה חוסלו 12 מחבלים לפחות. בקרב אחר הצליחו לוחמי החטיבה לחסל עשרה מחבלים בקרב קצר במיוחד מבלי שנפגעו להם חיילים.
"אני יכול להגיד כזה דבר: לא היה מקום אחד שהתנגשנו, והלכנו להתנגש בהם, שהם יכלו לנו. או שהם נהרגו, או שהרימו ידיים, או שברחו, או שחלק מהם עדיין נמצאים מתחת לאדמה. באמת שאין להם שום יכולת על צה"ל. אני יכול להגיד שבכל צוק איתן חיסלנו עשרות מחבלים באופן ודאי, לא ניכנס למספרים, ומצאנו המון אמל"ח".
לאור הפרסומים שהיו בתקשורת על כמות האזרחים שנהרגו חשוב לו להגיד, "זה משהו שמאוד הקפדנו עליו. בוא לא נהיה תמימים. במקום שירו עלינו הפעלנו אש אבל עשינו את זה באופן מדוד ומדויק. אחרי הרבה מאוד עבודה שתכליתה למנוע הרוגים שלא מעורבים בלחימה. לא פגענו בחפים מפשע במזיד ובכוונה כשעשינו כל מה שביכולתנו כדי לא לפגוע בהם. בעין שלי ראיתי שלא היה אצלנו טבח או כל מה שאמרו ועדיין הצלחנו להחזיר את כל החיילים הביתה בשלום. זה שיש בניין הרוס לא אומר שמי שהיה בו נהרג. תבין לגדוד היו לא פחות מ-11 בתים ממולכדים. היו מקרים שירינו על בתים, ואני מדבר על ארבע וחמש קומות, והם פשוט התאדו בגלל שהיו ממולכדים".
במקרה אחר סיפר, "מצאנו רחוב שלם, 700 מטרים, ממולכד. מצלמות אינטרנט מחוברות לדלתות כשכל הרחוב הזה צמוד לבית ספר של האו"ם. משהו שהוא לא נתפס ועדיין השתמשנו באש בצורה מדודה ואני אומר שהאנשים שלי מאוד בוגרים ומוסריים. זה משהו שהקפדנו עליו כאשר כל המפקדים היו לפנים כדי למנוע טעויות. אם אנשים יבינו איך נלחמנו בעזה הם יעריכו אותנו עוד יותר".
"נדמה שהצבא כולו שומר על הסיור הקטן שלנו"
השמש שוקעת והשמיים שמעל לבתים האפורים הופכים כתומים אדומים. כל אזור המלחמה הזה הופך פתאום לפסטורלי ומסנוור. על הקרקע הסיור שלנו ממשיך להתקדם וכמובן שלא לקחת סיכונים. זה שלב שמוגדר בצבא כ"שעות מסוכנות". לצד המעטפת של הסיור יוצאים אל מחוץ למוצב עוד כלים כבדים, טנקים, D-9, "גם התאג"ד נמצא בחוץ" מציין סא"ל חג'בי. "בגלל הזמן אנחנו יודעים שזה הזמן להיות הכי חזקים וזה מה שאתה רואה". האמת מדהים לראות את כל הצבא עוטף את הסיור הקטן שלנו כשברור לי שיש עוד דברים שאני לא רואה.
"בגלל שסגירות ציר ופתיחות ציר אלה פעולות שחוזרות על עצמן זו נקודת תורפה מבחינתנו. האויב רואה ויודע מתי אנחנו יוצאים ומה עושים. מצד שני אתה רואה כמה הקיבוץ קרוב אלינו והצבא, אוגדת עזה, נותנים לצבר את כל מה שצריך כדי לעמוד במשימה. אני גם יכול להגיד שזה קו שמביא את הגדוד לידי ביטוי ברמה מאוד גבוהה. אנחנו משתמשים בכל הכלים שיש לנו, מרגמות, מקלעים כבדים ושלל מערכות גדודיות. זה קו שהוא הדבר הכי קרוב למלחמה כשאנחנו גם עובדים ככה. אנחנו פועלים כצק"ג (צוות קרב גדודי), יש לי פלוגת טנקים וכוח הנדסה של בפיקוד שלי. יש לי רוכב שמיים ותצפיות. הגדוד פה הוא מפלצת".
אנחנו ממשיכים לנוע על ציר הגדר ועדיין העין שלי בוחנת את סג'עייה. יש דברים שאי אפשר לעצור. בנקודה מסוימת אנחנו פורקים מהרכב הממוגן, שם מאחורי סוללת עפר אנחנו יוצאים עטופים בשכ"פצים וקסדות וצופים על לוחמי הסיור שפרקו כדי לבחון נקודה חשודה. בשלב הזה צבא שלם פותח להם את השטח, זה חלק רגיש במשימה שנעשה כמובן מול תצפיתנים נסתרים.
"ירידה כזו מאוד משמעותית כאשר הנקודה הזו נחשבת לאחת מהיותר מאוימות. מקדמים טנקים, תצפיות ומודיעין", הוא מסביר את מה שמתנהל מולי. "קודקוד, יכול לרדת לציר?", נשמע קול בקשר אחרי שהמג"ד מוודא פעולות כאלה ואחרות. "חיובי, רשאי לפרוק", עונה סא"ל חג'בי. לא פחות מעשרה חיילים יורדים לגדר עם הגשש וכלבן. הם מתקדמים בשטח כמו במלחמה, זוגות ורווחים. בשלב מסוים אני מאבד אותם. "הם נשכבו מול הגדר, נטמעו בשטח כדי לתת מענה לכל מה שיכול לקרות. הם מתקדמים כאילו הם הולכים להיתקלות וודאית", מסביר חג'בי. "עכשיו הם עושים את הזיכוי של הנקודה החשודה בגדר. עזה זה עזה והנפיצות פה קורית בשניות. אתה צריך לדעת איך לעבור מאפס למאה בכלום זמן".
הזיכוי הושלם והסיור ממשיך בדרכו. מבחינתי זה הרגע לעזוב את הלוחמים ולחזור למקום הבטוח שלי. עם יד על הלב אחרי שראיתי אותם אני עושה זאת בלב שלם. אין ספק עזה "זה הבית של חטיבת גבעתי", כפי שאמר לי סא"ל חג'בי. "אנחנו יודעים שבכל רגע אתה יכול לחטוף את הכדור. לחיילים שלי סיפרתי שמי שיחטוף כדור יהיה בסך הכול ידיעה שרצה בחדשות, קצרה כזו שרצה למטה. החיילים והמפקדים יודעים מה נדרש מהם ועושים זאת בענווה ובמקצוענות".