בצה"ל ערכו בימים האחרונים תחקיר כדי להבין אם נפל של פצצת חיל האוויר שימשה את המחבלים להכנת המטען הקטלני שמפגיעתו נהרגו השבוע שלושה לוחמים בצפון רצועת עזה.
זה לא האירוע הראשון מהסוג הזה. אחד הקודמים והבולטים שבהם קרה בתחילת אוקטובר 2024, כשמטוסי קרב של חיל האוויר ביצעו תקיפה שגרתית של מטרור טרור במרחב אל בורייג'. אחת מהפצצות, במשקל 250 ק"ג לא התפוצצה והנפל נשאר בשטח. מחבלי חמאס הגיעו לנפל הזה של חיל האוויר, מלכדו אותו ושמו תצפיתנים שחיכו לכוחות צה"ל.
זמן לא רב אחר כך כוחות שריון והנדסה מחטיבה 14 יצאו להתקפה במרחב. הם קיבלו מידע על המטען שנמצא שם, ולמקום הגיע כוח הנדסי שהחל לעבוד. במהלך הטיפול התרחש פיצוץ אדיר שהביא לפגיעה קשה ב-D-9 ולפציעתם של שני לוחמים. הכף של הכלי ההנדסי ספגה את רוב הפיצוץ ורק בנס האירוע הזה לא הסתיים עם הרוגים.
השימוש בנפלים לא הפתיע את צה"ל. לאורך המלחמה צה"ל ירה לעזה עשרות אלפי חימושים, חיל האוויר לבדו הטיל כמעט 30 אלף פצצות בתחילת המלחמה. צה"ל לא מפרסם נתונים רשמיים, אבל הערכות הן שעד כ-10% מהחימושים הם נפל ויש דגמים שבהם האחוז גבוהה יותר.
כ-40 אחוז מהפצצות שהוטלו על עזה בתחילת המלחמה היו פצצות "טיפשות". בנוסף לזה, הגיעו משלוחי ענק של חימושים ומרעומים מארה"ב, ובסיוע שלהם מכל העולם. חלק מהאמל"ח הזה התגלה כבעייתי עם אחוז נפלים גבוהה. הדבר נכון גם לפצצות מרגמה, פגזים של תותחנים ופגזי טנקים.
בכירים בצה"ל אמרו ל-mako שבעזה יש אלפי נפלים ולא מעט מהם אלו פצצות של חצי טון וטון שהוטלו ממטוסי הקרב של חיל האוויר. אותם נפלים משמשים את חמאס לייצור מטעני חבלה בסיוע ידע שהגיע מחיזבאללה ואיראן.
הנתונים בתחום הנפלים מוכרים גם ממלחמות עבר, כמו בלבנון למשל. לרוב טייסי חיל האוויר לא יכולים לדעת שהפצצות שהם הפילו היו נפל, בגלל הגובה וטווחי ההטלה והשיגור של החימושים. יש מקרים שבהם פצצה שהוטלה כדי לגרום לקריסת מבנה הייתה נפל, ואת זה הם רואים. בדרך כלל יטילו על אותו בניין חימוש נוסף שיביא לקריסתו ולפיצוץ גם של הנפל. אבל ככלל, בגלל המספרים והעובדה שלרוב לא רואים שמדובר בנפל, לא קיים נוהל מסודר בנושא.
לפעמים כוחות היבשה יקבלו מידע על נפל או מטען שנמצא בגזרה שבה הם מתוכננים לפעול או לצאת להתקפה. אבל בלא מעט מקרים, במיוחד בחודשים האחרונים, הנפלים נמצאים במקומות שצה"ל לא פועל בהם או לא מגיע אליהם. כך מחבלי חמאס מגיעים אליהם ומוציאם מהם את חומר הנפץ כדי להכין מטעני חבלה, או שאפילו לוקחים אותם והופכים אותם למטען, שאותו מציבים במארבים לצוותי הקרב של צה"ל בעזה.
"בפצצת ש"כ (שימוש כללי) יש סביב ה-45-50% חומר נפץ, כלומר כמעט חצי טון בפצצה, או קצת יותר מ-200 ק"ג חומר נפץ בפצצות של חצי טון", הסביר קצין הנדסה מיהל"ם. "כשהם (מחבלים) מזהים נפל ושמים עליו את היד, הם מוציאים את חומר הנפץ ומכינים מזה מטענים. ראינו לא מעט מקרים שהם לקחו את הפצצות, פגזים ופצמ"רים והכינו מהם זירות מטענים".
הוא הוסיף ש"מדובר בפעולות מאוד מסוכנות ומחבלים נהרגו מפיצוץ של נפלים שהם התעסקו בהם". אבל הוא מסביר ש"המצב הקשה שלהם בעזה, מערכי ייצור שהשמדנו, מחסני אמל"ח ומטענים שנתפסו והושמדו, גרמו להם לקחת את הסיכון כדי לייצר אמל"ח. זה לא חדש ואנחנו מכירים את המטענים האלה". הוא מוסיף ש"הם כן הצליחו לשכלל ולהגדיל את הקטלניות, עם ידע שהעבירו להם חיזבאללה והאיראנים".
קצין ההנדסה מיחידת יהל"ם אמר ש"יש לנו דרכי ההתמודדות מגוונות עם מטענים מבוססים נפלים של צה"ל, צברנו לא מעט ניסיון מבצעי. ליחידה ולחיל יש אמצעים טכנולוגיים מתקדמים לנטרול סוגי מטענים, בלי לסכן את הכוחות. מבלי להיכנס לפרטים, יחד עם המודיעין אנחנו דואגים לידע את הכוחות על מטען או זירת מטענים שיש בגזרתם וכדי שההתקפה לא תיפגע, דואגים לבודד את האיום מהכוחות".
הפצצות מהאוויר וירי ארטילרי ושל מרגמות השאירו בעזה כמות אדירה של פסולת נפיצה, חימושים שהתפוצצו באופן חלקי ופצצות שלמות. כאמור, מדובר באלפי חימושים, פגזים ופצמ"רים שנשארו שם במהלך המלחמה. "כמות גדולה של נפלים נשארה גם בשומר חומות ומבצעים קודמים שהיו. אז הם גם צברו ידע בנושא ההסבה של חימוש למטענים ואמצעי לחימה", אמר קצין ההנדסה.
הידע הזה יושב גם על סיוע שחמאס והג'יהאד האסלאמי קיבלו מחיזבאללה ואנשי משמרות המהפכה האיראנים. "כשמדברים על סיוע והעברת ידע, מדברים גם על זה", אמר ל-mako קצין מודיעין במילואים שפועל מול עזה מאז 7 באוקטובר. "משמרות המהפכה הבריחו לעזה אמל"ח ומימון. מה שיותר חמור ובמוקד שלנו, זה הידע שהם העבירו כי המשמעות של זה היא שיש שם הרבה אנשים שהאמצעי נמצא בראש שלהם, ואז הפתרון לא נמצא רק בהשמדה של האמצעים, אתה צריך להרוג את האנשים. הבעיה שהידע שהם קיבלו מהאיראנים ומחיזבאללה עבר הלאה".
חיזבאללה החל למלכד נפלים כבר בשנות ה-80 וה-90, כשנלחמו מול צה"ל בלבנון. "הם קיבלו את הידע מאנשי משמרות המהפכה שאימנו אותם באיראן עצמה ובבסיסים בלבנון", הסביר קצין המודיעין. "והידע הזה הלך והשתכלל עם השנים".
בשנת 2003 ארצות הברית פולשת לעיראק ומפילה את המשטר של סדאם חוסיין. המלחמה המאוד מוצלחת הופכת מהר למלחמת גרילה שארה"ב הסתבכה בה. לכאוס העיראקי נכנסים האיראנים וגם פעילי חיזבאללה, שחוברים למורדים מקומיים ומסייעים להם מעבר ללחימה, גם בידע ובאימונים.
"אחת הבעיות הקשות של הצבא האמריקאי בעיראק הייתה המטענים", אמר קצין המודיעין. "כמו בכל מלחמה גם שם בוצעו הרבה תקיפות מהאוויר וירי ארטילרי כשזה משאיר בשטח אלפי נפלים. במהלך שנות המלחמה המורדים בעיראק, בסיוע צמוד של האיראנים למדו והכינו מטעני חבלה מאותם מטענים, ייצרו מטעני ענק והכינו זירות מטענים מטורפות". את הידע שהאיראנים צברו במלחמה בעיראק הם העבירו לחיזבאללה ולמחבלים של חמאס וגא"פ. "מה שראינו בלבנון ומה שאנחנו רואים עכשיו בעזה מתבסס על אותו ידע".
אנשי משמרות המהפכה האיראנים לימדו את מחבלי חמאס והג'יהאד האסלאמי איך לבנות את מטעני החבלה והנפלים. אבל לא רק. "הם הפכו למוקד ידע גם בתורת הלחימה של מארבי המטענים, איך להציב אותם, איך להסתיר את המטענים מתי הכי נכון להפעיל אותם ומול איזה מטרה. גם כאן מדובר בידע שנצבר בעיראק ואפגניסטן שהגיע דרך האיראנים וחיזבאללה לעזה".
הגורמים שאיתם שוחחנו ביקשו להדגיש שגם צה"ל צבר הרבה מאוד ניסיון מבצעי בהתמודדות מול המטענים. "צה"ל יודע לטפל בבעיה הזאת בכל הרמות", אמר לנו גורם צבאי. "יש רמות שלא נדבר עליהן ויש רמות טיפול ברמת השטח שכולנו רואים. במספרים יש בעזה אלפי מטעני חבלה, מטעני גחון, בתים, תוואי תת-קרקע, פירים ורחובות שלמים שארגוני הטרור מלכדו. רובם נוטרלו או שהושמדו מרחוק בלי שפגעו בלוחמים. באחוזים, הרוב המכריע של מטעני החבלה בעזה לא הצליחו לפגוע בכוחות שלנו. לצערי אין מאה אחוז כי בסופו של דבר אנחנו במלחמה אכזרית".
חשוב לציין שבנוסף לכל זה, נפלי תחמושת נחשבים לבעיה עולמית ולא רק ישראלית. זאת משום שהאמצעים האלה נשארים על ומתחת לקרקע במשך שנים רבות וגובים את חייהם של מאות ואלפי אזרחים, בהם גם ילדים. מדינת ישראל נאלצה להתמודד לאורך השנים עם טענות קשות על מוות של ילדים בלבנון ובעזה, כתוצאה מנפלי תחמושת שונים שנשארו בשטחי הלחימה שנים אחרי שהמלחמה הסתיימה, כמו למשל לבנון השנייה. מלבד הצד המוסרי שבדבר, נדרשת התייחסות של המערכת הביטחונית בשל הביקורת הבינלאומית הקשה שישראל סופגת. ביקורת שהתגברה במהלך השנה האחרונה.