בלילה שבין 6 ל-7 באוקטובר, בשלב שבו התחילה דאגה עמוקה בצה"ל, פיקוד הדרום ביקש לקרב את מסוקי הקרב למקומם, כך פרסמנו אמש (שני) לראשונה ב"מהדורה המרכזית". דרך קבע נמצאים המסוקים בבסיס רמון, וכשהצבא בהדממה הם מועברים לבסיס במרכז הארץ כדי שיוכלו להגיב על כל סיטואציה, בכל מקום.
הבקשה של פיקוד הדרום, כאמור, הייתה לקרב את המסוקים בחזרה "כצעד ביטחון", כדי שאם חלילה קורה משהו הם יוכלו למהר לגבול עם עזה. עם זאת, בפיקוד הדרום נתקלו בסירוב. הסיבה - לשמור על המקורות, "לא לשרוף מקורות מודיעיניים" של הצבא.
המדיניות הזו של אגף המודיעין הועברה גם לחיל הים וכוחות הקרקע במסגרת הוראות דומות. כל מיני צעדים שהצבא יכול היה לנקוט, לא ננקטו, כי התפיסה בצה"ל הייתה שמדובר בתרגיל ושעדיף לקחת את הסיכון ולשמור על המקורות.
תגובת דובר צה"ל: "צה"ל מצוי כעת בלחימה וטרם החל בתחקור 7 באוקטובר. התחקירים יחלו בימים הקרובים ובסיום, הממצאים יוצגו לציבור".
על רקע הכשל המודיעיני ב-7.10, פרסמנו אתמול גם פרטים חדשים על השעות הראשונות של הפשיטה ביום הטבח, ממספר המחבלים הגבוה שחדרו לישראל ועד למספר הצירים שמהם הגיעו. כפי שדיווחנו, יותר מ-3,000 מחבלים פושטים נכנסו לישראל ב-60 צירי חדירה.
למהלך הפשיטה היו שותפים רבים, ובהם: הפושטים עצמם, אנשי חמאס שעסקו בתצפיות, מפעילי רחפנים, אנשי המצנחים והמשלחים שלהם, והקולטים של החטופים שהיו אמורים לקבל את החטופים כשהם מגיעים לשטח הרצועה.
למעשה, מדובר באלפים של אנשים שהיו שותפים לפשיטה. למערכת הביטחון לא היה שום מידע על כל אלה, ולכן זה גם לא עלה במודיעין. לפי אדם שבקיא בפרטים, לא היה אף גורם בעזה שהיה למשת"פ שיכול היה לומר שקורה משהו.
מול אותם אלפי מחבלים עמדו באותה השעה בשבת בבוקר כ-600 חיילים ו-12 טנקים בלבד, וזה מסביר למה אי אפשר היה לבלום את גל המחבלים שחדר לישראל. כוחות הצבא שהיו בשטח תורגלו רק שבועיים קודם לאורך הגבול לאפשרות של פשיטה לתחום ישראל, אבל בשני צירי חדירה. ההערכה של פיקוד הדרום הייתה שהכוחות שהיו בשטח יידעו להתמודד. לבסוף, בתום קרבות הגבורה בעוטף עד שטוהר כל השטח ביומיים הראשונים, צה"ל הרג באותם המקומות שבעוטף 1,609 מחבלים.