1 במרץ, 2011, יום שלישי, שעת צהריים. צוות הטנק של חטיבה 401 מתקדם לעמדתו בסמוך לגדר שמקיפה את רצועת עזה. הפעולה השגרתית של הצוות הופכת באחת להיסטוריה ביטחונית, כשלפתע משוגרת רקטת נ"ט כנגד הטנק מסוג מרכבה סימן 4, המצויד במערכת "מעיל רוח". המערכת החדשנית מזהה שיגור של RPG-7, מתריעה על כך ומשמידה אותה הרחק מצוות הטנק. חודש לאחר המקרה, משוגר טיל גראד מרצועת עזה לכיוון באר שבע. הטיל מיורט על ידי מערכת "כיפת ברזל", שעושה גם היא היסטוריה תוך יירוט ראשון של טיל.
בשני המקרים, ובעוד רבים נוספים, מגיעים זמן קצר לאחר האירוע מספר חוקרים ומהנדסים על מנת לתחקר אותו. אלה הם אנשי יחידת הניסויים של צה"ל - החותמת הסופית שבודקת ומאשרת את המערכות הנכנסות לצבא, אלה שעשויות להוות יתרון משמעותי בשדה הקרב ובעורף.
כל דבר שנוסע, מתפוצץ ויורה עובר תמיד דרך יחידת הניסויים. כל פלטפורמה, מכל סוג שהוא, עוברת סדרה של עשרות ניסויים טרם הפיכתה למבצעית, ניסויים שתכליתם לבדוק את האיכות והבטיחות למשתמש. המטרה שעומדת לנגד עיניהם של חיילי ומהנדסי היחידה, שמרבית פעילותה מסווגת, ברורה: על הכלי שיגיע לידי החייל בשטח להיות הטוב ביותר והבטוח ביותר. ישבנו לשיחה עם אל"ם שמוליק פרידמן, שמסיים ארבע שנים מאתגרות כמפקד היחידה ושירות של 18 שנה בצה"ל.
עוצר את הסוסים ובודק מה צריך לתקן
את דרכו בצבא החל פרידמן כלוחם בחטיבה 188. משם יצא לקורס קצינים. כשהשתחרר יצא ללמודים בטכניון, שלאחריהם חזר לצה"ל. לתפקידו כמפקד יחידת הניסויים נכנס לאחר מלחמת לבנון השנייה, כשבקדנציה שלו פרויקטים כגון "מעיל רוח" וכיפת ברזל" כאמור, כמו גם כלי רכב משוריינים כמו "דוד" ו"זאב" וכלים ומערכות נוספים שנכנסו בעצם להיסטוריה הטכנולוגית של המדינה.
"התפקיד שלי הוא לבדוק את המוצר - האם הוא בטיחותי למשתמש, והאם הוא מתאים לצורכי הצבא", מסביר פרידמן בפשטות. "ישנם עשרות רבות של בוחנים, שבודקים האם המערכות עובדות בצורה נכונה ותקינה ובצורה בטיחותית, למשל על הטנק או על כל כלי אחר. בזמן שגורם מפתח כלי נשק או מיגון, אני 'עוצר את הסוסים' ובודק מה צריך לתקן ולשפר בכדי שהחייל בקצה יקבל את המוצר המוגמר בצורה האופטימלית".
כאשר צה"ל מקבל מהתעשייה אמצעי מסוים, לוקחים למעשה מהנדסי היחידה את המוצר ו"מתעללים" בו עד שהם חותמים על כך שניתן להכניס אותו לשירות מבצעי ללא חשש. החתימה הזו, בלעדיה לא ייכנס אף מוצר לשירות, נושאת בחובה אחריות רבה, מסיבות מובנות, שעלולות להפוך לקטסטרופליות במידה והדברים לא נבדקים כראוי. דוגמה לבדיקה מדוקדקת במיוחד היא במקרה של מערכת "מעיל רוח", שבמקרה שלה נורו טילים ללא ראש קרבי לעבר טנק מרכבה - בזמן שהצוות נמצא בפנים.
כולם פה יודעים שהם מצילים חיים
ביחידת הניסויים של צה"ל משרתים כ-600 אנשים, ביניהם מהנדסים בעלי תואר ראשון, שני ושלישי וכן בוחנים. "המהנדסים עושים את זה בלי בושה מציונות", מחייך פרידמן. "כל אחד מהם יכול לקבל מחוץ לצבא שכר הרבה יותר גבוה - אבל הם מבינים את החשיבות ובוחרים להישאר ביחידה. כולם פה יודעים שהם בעצם מצילים חיים.
"האנשים פה עושים הכל בפעם ראשונה: כשחייל וקצין מקבלים נשק מסוים, הם יודעים מה המגבלות שלו, ואצלנו זה לא ככה. כשאתה יורה טיל בפעם הראשונה אי אפשר להגיד שאין בזה סיכון, תיאורטית הוא אפילו יכול לחזור אליך. אנשים פה מסיעים כלי רכב של 60 טון על שני גלגלים. איזה נהג יסכים להסיע כלי כל כך כבד על שני גלגלים?" הוא שואל. "מדובר באנשים שמביאים הכל לקצה גבול היכולת". לפרידמן יש עובדה נוספת להתגאות בה: בעצם אפשר להגיד שיחידת הניסויים היא היחידה הצה"לית שיורה ומפוצצת הכי הרבה מכולן.
כיום מהנדסי היחידה בוחנים את האמצעים והכלים פעמים רבות כבר בזמן הפיתוח, החל משלב הדרישות המבצעיות ודרך הדרך להשגתן גם בקרב חברות חיצוניות. "יש לנו השפעה לאורך כל התהליך", קובע פרידמן, "ואנחנו דואגים תמיד לכך שהפיתוחים יתאימו לדרישות הצבא, לשטח".
שותפים לרגע היסטורי
ומה עם התחושה שאחרי הצלחת מערכת, כזו שעברה כברת דרך ביחידת הניסויים? "כל יירוט מוצלח של 'מעיל רוח' נותן לנו סיפוק", מגלה פרידמן. "האנשים פה יודעים שזאת העבודה שלהם. בפיתוח של 'כיפת ברזל' ידענו שאנחנו שותפים לרגע היסטורי עולמי. האתגר והתנועה - זה מה שמניע את האנשים כאן".
לדברי פרידמן, יכולותיה של יחידת הניסויים הישראלית מוכרות בכל העולם, וגם האמריקאים באים אליה על מנת להתייעץ וללמוד. "במיוחד בתחום המיגון, ישראל היא אימפריה. זה מוביל ללא מעט שיתופי פעולה בינלאומיים. בנוסף לניסויים, אנחנו גם גוף מפתח, ובתחום הזה למשל ארה"ב השקיעה מיליונים במעבדות שלנו. הם באים לכאן עם בעיות מעירק ומאפגניסטן, וגם מקבלים פיתרונות. דוגמה לכך היא רכב ה-MRAP, כלי ממוגן שנכנס לכוחות האמריקאים רק אחרי שנבדק אצלנו".
ומה הלאה? "היחידה מתקדמת לכיוון של תשתית לאומית, לכל היחידות, התעשיות וגם שאר גופי הביטחון", מצהיר פרידמן. "נכנסנו חזק לתחום הרובוטיקה והכלים הבלתי מאוישים, הקמנו מעבדות חדשות. על מרבית הפרויקטים אסור כמובן לדבר, אך כלים כמו 'שרביט קסמים', מיגונים לפיקוד העורף ועוד רבים אחרים נמצאים אצלנו בניסויים".
בינתיים, בכל פעם שכלי צה"ל נפגע, אנשי יחידת הניסויים הם בין הראשונים להגיע. המטרה? להציג פיתרון ולשפר מיד. "כאשר התפוצצו טנקים מהנצרים, הייתי שם", מספר פרידמן. "היה גם מקרה של חיילי נח"ל, שקיבלו את רכב ה'זאב' ועשו להם מארב. הכלי ספג הרבה פגיעות, שלוש מהם מול עיניי. בסוף הנהג חיבק אותי על כך שהכלי הציל את חייו".