סרן ש', מכונאי מוטס בתל נוף, הגיע בשבועות האחרונים למשרד של מפקדיו והתבשר כי נבחר למצטיין רמטכ"ל מטעם הטייסת. בשיחה טעונה ומרגשת כמה שעות לפני הטקס והענקת התעודה, הוא מתאר את סערת הרגשות שעוד עוטפת אותו - זו אשר מסחררת את זיכרונות הילדות מקריית מלאכי, את הבחירה ללמוד בבית הספר הטכני של חיל האוויר בחיפה, את הגיוס לחיל האוויר, ואת הבחירה להישאר בשירות קבע ולקשור את חייו ואת חיי משפחתו עם המשפחה הכחולה.
את שירותו הוא התחיל בשנת 2000 כטכנאי מטוסים בשירות חובה כאשר את שלוש השנים הראשונות הוא מעביר על הקרקע במשימות שכוללות הרבה גריז ודלק ובשפתו, "יכולים להרגיש מאוד סיזיפיות ולא סקסיות". לקראת סוף שירות החובה, סימנו אותו מפקדיו כאחד המכונאים המוצלחים יותר בטייסת ומציעים לו את הצעה שהוא מברך עליה היום – להמשיך לשירות קבע ולעבור הכשרה של מכונאי מוטס. "אלו שנבחרים, עוברים מבחני מיון וירפ"א ויוצאים לסדרת חי"ר שמביאה אותם מרמת רובאי 02 לרמה של לוחם", הוא מתאר. לדבריו, לאחר שלוש שנים של עבודה טכנית בטייסת, הוא נכנס שוב להכשרה ולמשמעת, אך הפעם של לוחם חי"ר, מה שרב החיילים היו מוותרים עליו לטובת השחרור והטיול במזרח או בדרום אמריקה. ש', במקום, העביר את החודשים האלו באימוני כושר, מסעות, מטווחים ותרגילים בשטח.
לאחר ההכשרה, הוא חוזר לטייסת ומשתלב בפעילות השוטפת שלה שכוללת לא מעט פעילות מבצעית. "איש צוות באוויר זה משהו שנותן לך תפנית עצומה וזה מביא אותך לשינוי משמעותי. זה תפקיד מאוד מורכב. הדרישה היא יחסית גבוהה. אתה איש עזר נוסף שהכרחי לצוות טיסה. לא טס מסוק סער בלי מכונאי מוטס. מכונאי מוטס הוא הדמות הטכנית הבכירה. בכל מה שקשור להחלטות הטכניות, הוא יועץ למפקד המסוק שהוא הטייס. הוא מפקד על תא המטען של המסוק שיכול להכיל לוחמים, כלי רכב מסווגים, צוותים של 669, הוא זה שמוריד את הלוחם על הכבל והוא העיניים של הטייס בכל משימת החילוץ".
לדברי ש', המכונאי המוטס מסיים בשנה בין 80 ל-100 שעות טיסה והוא נדרש לעמוד ביעדים ובגרף למידה בדיוק כמו כל איש צוות אוויר. "אנחנו משתתפים בכל משימות המסוק: מפעילויות בט"ש, דרך תלמידה שנפלה בנחל בדרום ועד פעילויות שהשתיקה יפה להם. זה מביא אותך למצבים שלא היית מגיע אליהם. אף תפקיד לא היה מאתגר אותי ככה. זה עבודה תחת לחץ, קבלת החלטות בזמן קצר ובהתחשבות בהרבה גורמים".
בקיץ 2006, השנה השלישית שלו בקבע, הוא חווה את האירוע הכי קשה שחווה בתקופתו בחיל האוויר, מלחמת לבנון השניה. מיד עם תחילת המהלך הקרקעי של המלחמה, הטייסת החלה להזרים כוחות חי"ר אל לב שטח לבנון כשמסביב, השמים בוערים מטילים בליסטים שמשגרות חוליות מחבלים של חיזבאללה. בין הכוחות שהם מטיסים נמנים גם כוחות של 669 והמסוקים לוקחים חלק גם בפינוי החיילים שנפצעו קשה בלחימה. הצוותים של מסוקי הסער שעוסקים בקשר עם הלוחמים על הקרקע רואים את הכל מקרוב, הם פוגשים את הלוחמים הזועקים לעזרה, את הצוותים הרפואיים הנלחמים על חיי החיילים ואת אותם החיילים שטסים אל תוך ארץ הארזים, אל הבלתי נודע.
בעוד הוא מתפקד בצפון הבוער במלחמה שאותה הוא מכנה "המלחמה הארורה", בקריית מלאכי שבדרום, אביו של ש' סובל מבעיות בריאותיות שונות ובמשך כל ימי הלחימה המתין לניתוח. ביום האחרון של הלחימה, הצוותים הרפואיים בבית החולים החליטו להכניס את אביו של ש' לניתוח ומפקדיו משחררים אותו הביתה כדי להיות עם המשפחה. באותו הלילה, נפגע מסוק של הטייסת ואנשי הצוות בו שהיו ביניהן חברתו הטובה קרן טנדלר ומפקדו רון משיח מוצאים את מותם. "קרן היתה חברה מאוד טובה שלי והיא היתה אז המכונאית המוטסת היחידה", הוא מספר בכאב. עוד הוא מספר, על המלחמה כי הוא לקח חלק משמעותי בכל המשימות, אבל על מה שהיה שם, קשה לו מאוד לספר.
ההמשך הואאופטימי הרבה יותר. לפני כחמש שנים נולדה בתו הבכורה של ש' שבדיוק כמוהו, חיה את הטייסת זמן נכבד מחייה. נראה שגם הבת בת השנתיים תנשום לא מעט את ריח הטייסת.
הבת הגדולה שלך יודעת מה אתה עושה בצבא?
"בטח שהיא יודעת", הוא אומר מיד. "קודם כל אנחנו גרים בתל נוף וחוץ מזה, היא מן הסתם נמצאת הרבה זמן איתי בטייסת, שומעת סיפורים, מכירה את האנשים והיא ממש חיה את זה".
למי אתה מקדיש את ההצטיינות הזו?
"אתה שואל אותי פה על משהו ענק", הוא אומר. "בראש ובראשונה לאבא שלי ולאמא שלי שבלעדיהם לא הייתי מגיע לאן שהגעתי. הם חיברו אותי לערכים, לצניעות ולאהבת המולדת וכמובן שלבת זוגי ואהובתי שירן שאנחנו מכירים מאז שאנחנו קטנים. בלי התמיכה שלה והאהבה שלה לא הייתי פה".
עושה רושם שש' לא ישכח באף שלב בחייו מהיכן הוא מגיע. במהלך הראיון הוא מזכיר כמה פעמים את הילדות בקריית מלאכי, את ההורים, את החברים מהבית ואת הכח שהוא שאב מהמקום הזה כדי להגשים את החלום שאנשים סביבו לא האמינו שהם יצליחו להגשים בעצמם. "אני פונה לכל נער ונערה ומקווה שהם יכירו את התפקיד הזה ויבינו שגם הם יכולים לעשות אותו, לא משנה מי אבא או אמא שלו, מה המצב הסוציואקונומי שלו, מה הוא למד ואיפה הוא גדל. זה תפקיד סיזיפי, לא סקסי במיוחד, אבל מלא בסיפוק עצמי".