כשחובש קרבי ניגש לפצוע בפעם הראשונה, הוא לא יודע מה יחכה לו – שריטה קטנה, או משהו גרוע בהרבה. בבה"ד 10, בית הספר לרפואה צבאית שבבסיס צריפין, החליטו לשפצר את קורס החובשים הקרביים, במטרה שהפעם הראשונה הזאת תתאפיין בחובש מתפקד ומפוקס. איך הם עושים את זה? הם נותנים ללוחמים, שישובו לאחר שלושת חודשי הקורס ליחידותיהם, לראות ולשמוע את הפציעות בהן הם עלולים להיתקל. הכל באמצעות מקרן, לוח חכם ומשקפי תלת ממד.
הגענו לבה"ד 10 ביום האחרון של קורס החובשים הקרביים הראשון שעבר את ההכשרה הניסיונית, שכללה גם שימוש בג'ויסטיקים למענה על שאלות שהמפקד זורק לחלל האוויר, ממש כמו בשעשועונים טלוויזיוניים. בחיל הרפואה קוראים לזה מובח"ר – מובילים בחינוך רפואי.
"בעצם חווים מסע בגוף האדם"
"הפרויקט הניסיוני הזה מתבסס על תפיסת למידה לפיה החניך הוא שותף פעיל", הסביר לפז"ם מפקד הבה"ד, אל"ם דני מושיוב, בעל תואר ראשון בחינוך בלתי פורמאלי ותואר שני בבניין מערכות בריאות. "לא רק המורה מעביר את החומר בצורה יבשה שאומרת 'אני יודע הכל, אתה לא יודע כלום'. אנחנו באים מתוך גישה שרואה שהדור שמגיע אלינו הוא קצת שונה, גישת 'חנוך לנער לפי דרכו'. זה דור שיותר מחובר למערכות התקשורת, האינטרנט, הפייסבוק". על כן, הוא מסביר, התפיסות ההדרכתיות בקורס משולבות כמעט תמיד בטכנולוגיה.
איך לומדים? בכיתה אחת, שורת מחשבים אישים. בכיתה שנייה, לוחות חכמים: על אחד מהם מוצגות כל המצגות האינטרקטיביות, והוא משמש כלוח מגע בתפעול המדריך. על הלוח השני מוקרנים סרטונים בתחום האנימציה הרפואית, המדגימים סיטואציות שונות, חלקן בתלת ממד, כמו למשל פצע מדמם בחזה או לב פועם ומזרים דם ב-360 מעלות. "הלוחמים יושבים בכיתה עם משקפי תלת ממד", מסביר מושיוב, "והם בעצם חווים מסע בגוף האדם".
כיאה לחיל שמתבסס על מדע, בחיל הרפואה החליטו להפוך חניכי הקורס הניסיוני לעכברי מעבדה: את הקורס פיצלו לשניים. קבוצה אחת לומדת בהתאם לשיטה החדשה, וקבוצה שנייה ממשיכה ללמוד בהתאם לשיטה הישנה, כקבוצת בקרה. ההישגים, חוות הדעת של המפקדים ושל החיילים, ובעיקר התמודדות החובשים החדשים בהגיעם לשטח – כל אלה ישוקללו. הנתונים רק מתחילים להגיע, אבל כולם, המפקדים והחיילים כאחד, כבר שמחים להצביע על היתרונות.
"הלמה ניתן פה בקורס, והאיך ינתן בשטח"
קורס החובשים מחולק, בצורה גסה, להכשרות תיאורטיות ומעשיות. היחס הוא 60:40 לטובת ההכשרות המעשיות, גם במתכונת החדשה. החלק התיאורטי הוא שקיבל את מרב החיזוק, אבל גם בחלק המעשי לא חסרים גימיקים – למשל בובות חכמות שיכולות לדמות מצבי אמת, וחדר שבלחיצת כפתור מתמלא בעשן ובקולות נפץ, בתוכו נדרש החובש לתפקד בקור רוח. "לחייל יש הרבה יותר הבנה כשבוא מגיע למעשי", קובע נחרצות מפקד הקורס, סגן מקס זיידמן. "איך אמר ניטשה? אדם שיידע למה יוכל לשאת כל איך. הלמה ניתן פה בקורס, והאיך ינתן בשטח. כל עוד החייל שלי מבין מה הוא עושה, הוא יתפקד טוב יותר".
"הרעיון הוא שאתה צריך לייצר עניין אצל הלומד, חוויית למידה, וככה הוא ילמד יותר טוב", מסביר מושיוב. "אני יכול לקחת נושאים שהם נורא משעממים, ולהפוך אותם. למשל, תורת התרופות. אם רוצים להבין מהי ההשפעה של אנטיביוטיקה, מתחילים להסביר שיש סוגים שונים, ואיך לוקחים ובולעים אותה והיא מגיעה לקיבה ומתפרקת. למי שלא למד ביולוגיה, נורא קשה להבין איך בסוף האנטיביוטיקה מצליחה להשפיע על איבר המטרה. ובסרטון תלת מימד קצר של פחות משלוש דקות, אתה רואה איך בולעים את הכדור, איך הוא מגיע, מתפרק, מגיע לאיבר – ואיך זה בסוף משפיע על החולה. משיעור משמים של שעה וחצי, הסברנו את החומר בצורה הרבה יותר מעניינת ויעילה".
"החיילים רוצים לעבוד על החומר גם כשהם נמצאים בבית"
זיידמן, שפיקד על ארבעה קורסים לפני הקורס הנוכחי, מעיד כי המתכונת החדשה קיצרה את המרחק בין נקודה א' לנקודה ב'. "אם פעם הייתי צריך להסביר תהליכים על לוח אלף פעם ועדיין החניכים לא הבינו, היום אני מראה להם סרטון בפעם הראשונה, לא מבינים, ובפעם השנייה, כשאני מצייר על הלוח – הבינו. במקום 40, העברתי את החומר ב-15 דקות. זה משאיר לי עוד 25 דקות שלמות להעמקה ולהעשרה. לקחנו בחשבון שאפשר לקצר את ההכשרה, אבל בחרנו לקנו את הזמן הזה, שהתפנה, ולהשתמש בו".
לפי אנשי הבה"ד, עלות התכנים מזערית. הרבה נלקח מאמצעים קיימים. אנימציות רפואיות אפשר למצוא ביוטיוב, ואפילו את הוויקיפדיה גיירו לצה"לית: אנשי הבה"ד לקחו את הערכים הרלוונטיים, הצוות המקצועי בדק אותם, ואיגדו הכל ל"וויקימדיק", לשימוש החניך. כשזה רוצה, הוא יכול פשוט ללמוד לבד, לעיין בחומר ובסרטון הדגמה קצר. לצורך העניין משתמשים החיילים במידע המקוון גם במטלות בית, בסוף השבוע.
"המשמעת בקורס הזה, קורס של צעירים שהתגייסו רק עכשיו, היא יוצאת דופן", אומר זיידמן. "החייל לא נכנס לאולם שבור ורואה שרק חצי מקרן עובד. יש לו הכל חדש, ופעם זה לא היה ככה. החייל מרגיש שמשקיעים בו, והא מגיב בהתאם. הסביבה, הכלים שהוא מקבל, התפיסה שלפיה אנחנו דורשים ממנו לבצע למידה עצמית בבית – כל אלה גורמים לו להרגיש אחרת, ואת זה אני קושר ישירות למתכונת החדשה. פעם חייל היה אומר לי 'אני נמצא בקורס צבאי, לא בבית ספר'. היום הוא אומר שהוא נמצא באקדמיה רפואית, וזה לגיטימי שהוא יעבוד על זה גם בשבת, כשהוא בבית ורוצה לישון".
"הרבה יותר ממדריך ולוח וכולם מעוכים על השולחנות"
לא רק משקפי התלת ממד נוספו כאן לנוף. בכיתה יושבים החיילים – לוחמי חטיבות הנח"ל וגבעתי, במקרה של הקורס הראשון – עם שלטים מצביעים, שיותר מזכירים את "אחד נגד מאה" מאשר קורס צה"לי נוקשה.
"פעם היית שואל שאלה, חייל אחד עונה לך, כמה חיילים מתעפצים, כמה בכלל לא מרוכזים, ואתה לא יודע מי בעניין ומי לא", מספר זיידמן. "היום הדרישה היא שכל אחד יגיב מיידית, עם הקליקר, ויענה על השאלה. אומרים לי: 'אבל הם נמצאים בקבוצות, הם יכולים להעתיק'. לא משנה לי שהם יתייעצו אחד עם השני, כל עוד כולם בשיעור, מעורבים, מקשיבים".
ברגע שנשאלת שאלה, החיילים נדרשים לענות בלחיצת כפתור. על הלוח מסומנים כל המצביעים בצהוב. תוך שניות מקבל המדריך פידבק מיידי: כמה ענו נכונה, באיזו מהירות. פילוח על פי אחוזים או חיילים ספציפיים אפשרי. "גם בכיתה גדולה אני יכול לבוא ולראות שכולם ענו ג', ורק אחד ענה א' ואחר ענה ב'. אם אני רוצה לפתח את החובש החושב, אני יכול לבוא אל החייל הספציפי שענה אחרת ולשאול אותו: 'למה ענית? בוא תסביר לי מה היה קו המחשבה'. הראש של כולם נפתח לדברים אחרים. אם אני יושב אחר-כך במשרד ורואה את הטבלה, אני יכול לראות – החייל הזה לא ענה נכון בצורה עקבית. אני יכול לשים עליו דגש".
"זה הרבה יותר טוב ממדריך ולוח וכולם מעוכים על השולחנות", מסכים בחיוך טוראי מאיר, לוחם בחטיבת הנח"ל שלמד בקורס הנוכחי. "הקליקרים, למשל, עזרו לכולם. כולם היו בעניינים, שאלו שאלות, הסבירו אחד לשני. וזה בגלל שכולם צריכים להשתתף".
מאיר, בעברו מתנדב במד"א, לא היסס לפני שהרים את היד כששאלו ביחידה שלו מי רוצה ללכת לקורס חובשים. "אני אישית בא עם יותר רקע מאנשים אחרים", הוא מספר, "ואני יכול להגיד לך שניסיתי ללמד את עצמי בבית, למצוא באינטרנט סרטונים ותמונות כאלה. כל אחד יכול לבדוק ביוטיוב, אבל לדעת מה לחפש ומה נכון, קצת יותר קשה. מה שאנחנו מקבלים בכיתה זה מה שלי היה לוקח שעות בבית לחפש ולמצוא".
"אני שולח מפה חובשים עם הרבה יותר ביטחון"
"התחום המעשי רק הרוויח", חורץ זיידמן. "אני שולח מפה חובשים עם הרבה יותר ביטחון, עם יכולת גבוהה. הסיכוי שהחובש שלי יקפא בשטח הרבה יותר נמוך. הוא לא יהיה בשוק, כי הוא חובש שראה פציעות. אפשר לראות כאן הכל: הלב, מחזור הדם, עם המשקפיים מרגישים שזה ממש לידך. החובש החדש הזה בעצם עשה הכל חוץ מלהריח את הפציעה – הוא רואה, הוא שומע, הוא מתרשם. כשהוא יגיע לשטח, הוא לא ירתע גם כשהוא ייגע, כי הוא ראה את זה בעיניים".
ומה עם התוצאות? "בדיוק אתמול הציגו לי את הנתונים מהקורס הראשון", מספר מושיוב. "בקורס חובשים בסך הכל הציון הוא גבוה, מסיימים בדרך כלל בממוצע סביב ה-90, אבל כאן יש ציונים שנושקים למאה, והממוצע הוא 98. גם אומרים לי, וזה עדיין לא נבדק באופן רשמי, שחניכים שיש להם לקויות למידה מאוד מרוויחים מהשיטה הזו. אבל אסור להתבלבל: בסוף, חובש צריך לדעת איך לטפל בפצועים, לגרור, לזחול, לחלץ, להניח חסם עורקים. ואני חושב שהתפיסה החדשה רק תורמת לזה. אנחנו מאמינים שהתפיסה הזו תתרחב גם לקורס החובשים הרגיל, אבל נדע יותר אחרי ההערכות המסכמות. אנחנו משקיעים בדבר הזה, וזה דורש מחשבה".
בבה"ד רוצים כאמור לסכם את הקורס, את יתרונותיו וחסרונותיו, ועל כן הוא לא באמת נגמר. הצעד הבא הוא בדיקת ההשפעה המנטלית: האם העמדת החניכים במצבי כמעט-אמת והניסיון לדמות עבורם מצבים מורכבים באמצעים טכנולוגיים – יכולים לפתח אצלם חוסן נפשי, כזה שישפיע גם בשדה הקרב האמיתי? "אנחנו מתכוונים להמשיך ולבדוק את האנשים שיצאו מהקורס הראשון הזה", מסביר מפקד הבה"ד. "בסוף, התהליך נועד לייצר חובש יותר אפקטיבי. אנחנו לא עושים את זה כדי לעניין – אנחנו רוצים שהם יהיו חובשים טובים יותר. אז מן הסתם נעקוב אחריהם".
אחד מהלוחמים שצריכים להביט מעבר לכתף הוא מאיר, אבל נדמה שהוא יקבל את המעקב בשמחה. "אני מרגיש מוכן", הוא מצהיר. "זה מפחיד, הרי אי אפשר לדעת מה יהיה כשתגיע לפצוע הראשון. זה עלול להיות גרוע מאוד. אבל יש תחושת ביטחון עצמי די גבוהה. האמת היא, שקשה לי לחשוב על הכנה טובה יותר".