התמונות שהכי מזוהות איתי הן מהקפה של הבוקר בגינת הבית שלי בקיבוץ נירים שבעוטף עזה. כמו כל החיים גם זה נעצר ביום שבת 7 באוקטובר, אז הצליח חמאס לכבוש את הקיבוץ שלי למשך כמה שעות, נכנס לבית שלי כשמצאתי את עצמי נאבק מול המחבלים על הדלת של הממ"ד בזמן שהילדים שלי שוכבים מתחת למיטה.
אחרי חודש, תמונת הקפה של הבוקר חזרה בגדול, הפעם בלב עזה, לשם הגעתי ככתב הצבאי של mako לראיין את הכוחות הלוחמים ולראות בעיניים את המלחמה של צה"ל בחמאס. הכניסה לעזה חודש אחרי והקפה במחנה הפליטים שאטי, היה הניצחון הקטן שלי נגד ארגון הטרור. המפגש עם המפקדים והלוחמים שם הפך את הקפה בעזה למתוק במיוחד.
האתגרים של צה"ל בעזה עוד גדולים ומורכבים, יעיד על כך מטח הרקטות למרכז הארץ שעבר מעל לראש שלנו בדיוק כשעזבתי את הרצועה. אבל משם זה נראה שצה"ל, לצד המחירים, מצליח להכריע את חמאס בקווי ההגנה שלהם ולרשום הישגים צבאיים, מרשימים שלא הרבה צבאות היו יכולים להביא.
למחנה הפליטים שאטי בעזה העיר נכנסנו דרך הציר הלוגיסטי שחיל ההנדסה פרץ מצפון. מה שפעם היה שדות ומבנים הפך לסוג של "נתיבי איילון". כמות הכלים שם אדירה וצה"ל שולט באופן ברור. אבל אסור לטעות, החמאס בכל מקום ומנסה לתקוף. "יש רחפנים שמטילים חומר נפץ, ירי פצמ"רים, צלפים וטילי נ"ט", אמר לנו סרן (מיל') איתי שהכניס אותי לעזה והפך לאחראי על האבטחה.
בשגרת הלחימה הוא נלחם בחזית ומפנה את הפצועים לאחור. אחרי התדריך עלינו על הכלים והשיירה יצאה לעזה. באופן מפתיע הכוח הזה נע על האמרים פתוחים. בדרך יש הדים אדירים של פיצוצים. בשש וחצי של אותו הבוקר חיל האוויר ביצע גל תקיפות, "מרוב שזה היה קרוב ועוצמתי עפנו באוויר וככה הייתה ההשכמה שלנו", סיפר אחד הלוחמים.
במהלך הנסיעה פנימה נשמעו הדים של ירי פגזי התותחנים, טנקים וירי מקלעים מלווה אותנו. אווירת מלחמה. מסביב הכל הרוס ושרוף, לא ראיתי מבנה אחד שלם. "בכל מקום היה אמל"ח, משגרי רקטות ונ"ט", סיפר לי סרן מיל' איתי. "פה היה שבט הצופים שלהם", אמר והצביע לעבר מבנה שהוחרב. "מצאנו שם מתחם של עשרות משגרי רקטות". השיירה שלנו ממשיכה ליעד, מצד אחד הים של עזה ומהאחר, הרס מוחלט וריח אבק השריפה באוויר.
השיירה נכנסת למתחם מאובטח במחנה הפליטים שאטי. "מה אתם עושים כאן", שאל לוחם מופתע, "פעם ראשונה שאני רואה עיתונאים בנקודה הזאת". כששאלתי איפה החזית, ענה "שם" כשהוא מצביע לכל הכיוונים.
המראה אפוקליפטי. בניינים גבוהים הרוסים מסביב, עשן עולה מכל מקום וסביבי עוצמתו של צה"ל. טנקים, נגמש"י נמ"ר ואיתן, כלים הנדסיים וכמות אדירה של חיילים מכל יחידות זרוע היבשה. לא רחוק משם מגנן אחר עם המרגמות של גדוד 50 בחטיבת הנח"ל. משום מקום צץ לו פתאום כוח מיוחד שאלוהים יודע מאיפה יצא. הם חוברים לפיקוד הבכיר ונעלמים שוב. סמוך אלי שני טנקי מרכבה סימן 4. הם משגרים פגזים לבניין הגבוה ממול.
"כל מחבל שמרים את הראש, אפילו לשנייה, חוטף בראש. אנחנו מעיפים פה כמות מטורפת של פגזים", אמר לי לוחם שריון מחטיבה 401. ככה נראית מלחמה מוצדקת בטרור, שהתחילה בטבח אכזרי של אזרחים ישראלים, גברים, נשים וילדים ש-240 מהם גם נחטפו לרצועה, כולל תינוקות.
סא"ל תומר, מפקד גדוד 50 אותו ראיינתי בלב הלחימה, עסוק בתדרוכים והכנת הכוח שלו למהלך ההתקדמות הבא, אז אני מנצל את הזמן לניצחון הקטן שלי ושותה קפה שחור טוב של לוחמים, עמוק בבית של חמאס. אחרי שסימנתי וי, אפשר להתחיל לעבוד ולהבין מה קורה שם בעומק הרצועה.
"אנחנו נמצאים עכשיו בחטיבה הצפונית של עזה, אזור מחנה הפליטי שאטי ולמעשה במרחב הקדמי ביותר של כוחותינו", אמר סא"ל תומר שמוסיף, "הייתה מבחינתנו לחימה טובה מאוד. נתקלנו בהרבה מאוד אויב בעין וגם לא בעין. הם הכינו הרבה מאוד תת-קרקע שאמורים לצמצם את היכולות של צה"ל, טנקים או מטוסים, ולהגיע איתנו למצב של חזה מול חזה, כלומר היתקלויות מטווח קצר".
לדבריו: "נתקלנו פה בחוליות נ"ט, חוליות תצפית ומארבים מרחביים בצירים שלנו. יש כאן אויב שייצר מארבים שלמים כדי למנוע או לכל הפחות לשבש ולהשהות את ההתקדמות שלנו קדימה. אני חושב שהאויב מבין שאין לו יכולת לעצור את צה"ל. אני לא חושב שיש משהו במזרח התיכון שיודע לעצור קרב התקדמות של צק"ג (צוות קרב גדודי), השאלה המרכזית היא כמה אבדות יש לך בדרך".
סא"ל תומר ממשיך ומסביר ש"אני יכול להגיד שאיפה שצה"ל פועל בצורה נכונה, שקולה, זהירה ועל פי הטכניקות והתרגולות, שילוב הכוחות, שם אין שום דבר ואתה משמיד אויב בלי הרבה נפגעים. אבל בסוף אנחנו במלחמה, ובמלחמה יש הרוגים ופצועים. אנחנו פועלים בצורה מדויקת מאוד ועם הרבה מאוד אש".
מאז פרוץ הקרבות חמאס מנסה לייצר תודעה של לחימה מצדם, כחלק מלוחמה פסיכולוגית, ומפיץ סרטונים בהם נראים הפעילים שלהם תוקפים את כוחות צה"ל, בעיקר עם מטעני הצמדה לכלים וירי נ"ט. שאלתי את סא"ל תומר על הסרטונים האלה, שגם הוא מכיר, ותשובתו לזה הייתה ש"איפה שאנחנו מתנהגים כמו שצריך, על פי טכניקות כשטנק למשל לא נע בלי החי"ר שמחפה לקרוב וכוחות שמחפים לרחוק, אף אחד לא מצליח להתקרב. אני יכול להגיד שכצק"ג לא חווינו אף פעם התקפת נגד של האויב, רק התקפה שלהם על ציר ההתקדמות", שלא הצליחה לעצור אותם, כפי שניתן להבין מהמיקום של כוחות צה"ל.
צוות הקרב של גדוד 50 מחטיבת הנח"ל מביא ללחימה את כל היתרונות של צה"ל, בזכות שילוב הכוחות. הוא מורכב מלוחמי החי"ר, טנקים, הנדסה ובעורף שלהם ארטילריה מגוונת וכוח לוגיסטי אדיר, שקריטי להתקדמות הרציפה של הכוחות, שמפעילים כמויות אדירות של אמל"ח.
למחנה שאטי הם הגיעו אחרי סדרת קרבות מוצלחים מאוד. סא"ל תומר מספר שביממה שלפני הראיון שלנו הם חיסלו 17 מחבלים שניסו לתקוף אותם, רובם לא הצליחו להתרחק מהפירים של המנהרות דרכם ניסו להפתיע אותם. בבית חאנון הם השמידו מחבלים רבים מכוח הנוח'בה בקרב שנמשך כמה שעות.
חמאס הפעילו מולם בתים ממולכדים, חוליות נ"ט, צלפים ופצמ"רים. עשרות מחבלי נוחבה ניסו לפרוץ דרך פירי המנהרות וסא"ל תומר שפיקד על הקרב, הפעיל מולם כוחות משולבים של חי"ר, שריון והנדסה, כולל כלים כבדים כמו גם אש מרחוק. לוחמי הצק"ג שלו יחד עם מסוקי קרב הרגו רבים מהם והשאר נמלטו דרך המנהרות.
סא"ל תומר מפקד על גדוד 50 כשנה וחצי, את רוב הזמן הם עשו באיו"ש והצליחו לבצע עד פרוץ המלחמה רק 18 שבועות אימון. הוא אומר על כך דברים מעניינים: "לפני כשנה ומשהו הייתה בצבא הבנה שהמצב במרחב יוביל אותנו למלחמה. זאת הייתה הערכת המצב. לא ידענו על מתקפת הטרור של יום שבת, אבל התחושה בפיקוד הייתה שהולכים למלחמה".
לכן בחצי שנה האחרונה, בתוך הבט"ש ביהודה ושומרון כוחותיו ביצעו מה שהגדיר כתהליכים של מוכנות למלחמה. "קבלת פקודות ואימונים. אתן את הדוגמה הכי פשוטה. באיו"ש לא יורים במא"ג, לא מפעילים שריון". אבל הם הצליחו להתאמן על זה תוך כדי הקו שלהם שם. יחד עם האימון שעשו לפני התמרון הקרקעי "הגדוד הגיע מוכן למלחמה, זה שם אותנו במקום גבוה וכמג"ד הרגשתי מאוד מוכן ללחימה כאן".
מכל לוחמי גדוד 50, סא"ל תומר והסמג"ד שלו הם היחידים שהשתתפו במלחמות. הוא השתתף בכל מבצע של צה"ל מאז עופרת יצוקה כולל. שאר הלוחמים וגם מפקדי הפלוגות מעולם לא חוו לחימה. "הם לא ידעו לדמיין אחרי זה איך זה הולך להיות. באימון שעשינו לפני התמרון המפקדים ניסו להעביר להם איך זה ייראה. אחרי הקרב הראשון, שהיה טוב עם הרבה מאוד לקחים, הם הבינו איזה עוצמה יש לצה"ל".
בלב הלחימה בשאטי סא"ל תומר מראה לי את המשמעות של אותה "עקומת למידה חדה" שהרבה מפקדים בצה"ל מדברים עליה. הקמ"ן מעביר לו "עלון למידה" שצה"ל הפיץ והוא מציג לנו, שם יש אירועי לחימה מכל גזרות הלחימה עם פרטים לקחים ומסקנות.
"אנחנו שם בענק, אני לא מדבר על גדוד 50 אני מדבר על הצבא", אמר. לא ניתן לפרט מה יש באותו עלון למידה, מעבר לזה שיש שם פרוט של כל האיומים מצד האויב כפי שנחשפו וכל הקרבות שהיו ביממה שלפני החלוקה. "זה יצא אתמול על גדודים אחרים והגיע אליי. למידה שהצבא מבצע און ליין, דוחף לי ואני כבר מפיק מזה משמעויות".
"כשאתה לומד תוך כדי לחימה", הוא ממשיך את הנקודה, "הקטלניות שלך עולה וכמות הנפגעים שלך יורדת. אני לא יודע לומר מה קורה בצד השני, אבל ברור לי שיש מאות רבות של מחבלים שחוסלו עד כה כולל בכירים, רק לגדוד שלי יש ביומיים האחרונים 17 מחבלים שחוסלו". לזה יש להוסיף גם כמות אדירה של תשתית טרור.
הלוחמים והמפקדים שפגשתי שם היו במורל גבוה, הדגישו לי שעבורם זאת מלחמה צודקת בגלל מהלך הפתיחה האכזרי של חמאס והם שם עד לניצחון. "הכל פה הרוס, הכל כאן מפוצץ. זה לא סתם. הם החליטו להסתתר בבתים ובתי ספר. הפעם זה לא יעצור אותנו ואני מקווה שאף אחד לא יעצור אותנו עד שנשמיד את הכל", אמר לי אחד מלוחמי ההנדסה.
קצין מילואים שנלחם יחד עם יחידת יהל"ם הוסיף, "אני כאן מתחילת הלחימה ולא רוצה לחזור הביתה עד הסוף". כשאני אומר לו שעל פי הצבא הושמדו כבר למעלה מ-130 פירי מנהרות הוא ענה לי "זהו? הייתי בטוח שהרבה יותר. אסור להפסיק".
סא"ל תומר, מג"ד 50 אמר, "איפה שישימו לי עכשיו חץ אני יודע להגיע במינימום נפגעים ולהשמיד שם כל אויב שידרשו ממני, לבצע כל משימה. יש לי בשביל זה את הכל, שריון, הנדסה וכשצריך גורמי אוויר. אתמול תוך כדי התקפה היו לי אפילו סטי"לים שהפעילו לטובתי אש מהים".
הוא מציג לי עוד חוברת למידה שהודפסה יום קודם, שם רואים קרב מוצלח שניהלו באותה יממה. "נהרג לנו מ"מ שריון שהיה תחת פיקוד שלנו, בני וייס ז"ל. אחרי שזה קרה ישבנו והבנו שיש לנו אויב במרחב, הפקנו תוכנית שתעלה את כל השרצים מהחורים שלהם, "לגרות" את השטח לחשיפה-תקיפה. הכנסנו כוח שהעלה אותם למעלה ואז היה שם קרב שהביא למותם של מחבלים רבים והשמדת תשתית גדולה בלי נפגעים לכוחותינו".
הוא ממשיך ומספר על מבנה שבט הצופים שראיתי בכניסה לעזה. "על קיר אחד היה את 'היה נכון' בערבית ומעבר לקיר מאה מטולי רקטות. זה לא משהו שמי שהיה שם לא ראה, מטל"רים קבועים שכיוונו לאשקלון. ככה ילדים גדלים שם. זה האויב". פה יש לציין שכל התקדמות שלהם נוגסת במרחבי השיגור, והדבר הזה מורגש היטב בנתוני השיגורים היומיים. סא"ל תומר מוסיף שגם "חיל האוויר עשה עבודה ממש טובה ולקח למחבלים הרבה מרחבי עבודה".
המלחמה תפסה את סא"ל תומר בחופשה נדירה בבית כשהגדוד באיו"ש. "אני זוכר את עצמי מתעורר, רואה את הטנדר של המחבלים בשדרות ומסרב להאמין", סיפר. בצהריים הוא כבר נלחם בכרם שלום, מבטחים ומקומות נוספים. "אירוע קשה, נהרגו לי ביום הזה ארבעה לוחמים ותשעה פצועים, ככה התחלנו את האירוע", סיפר.
בסיום הריאיון שאלתי אותו, כמו כל מפקד שפגשתי מאז את השאלה הקבועה שלי תחת שני כובעים, של כתב צבאי ותושב קיבוץ נירים: איפה צה"ל היה באותה שבת שחורה? "צריך לומר שמאמצי ההגנה שלנו כשלו במרחב, מאמץ ההגנה לא היה קיים ובמקום בקרב הגנה עסקנו במאמץ החזקה".
ביושר הוסיף, "אני כנראה לא מספיק מבין את עדיין גודל האירוע. רק כשנסיים את מה שאנחנו עושים כאן, נשב ונבין את גודל האירוע של אותה שבת. להרגשתי אנחנו נמצאים בנקודת מפנה של צה"ל בוודאות ואולי גם של מדינת ישראל. התפקיד שלי עכשיו זה להחזיר את האמון של האזרחים בצה"ל. שידעו שצה"ל כאן כדי להגן עליהם. יש לנו אויב שצריך לטפל בו ובאופן לא כירורגי, כמו שאנחנו עושים עכשיו. אנחנו לא עוצרים".
הייתי ברצועה כחמש שעות. את העוצמה של צה"ל שחוויתי שם קשה להעביר במילים. אבל בדיוק כשיצאתי מהמתחם בשאטי, חמאס שיגר רקטות שעברו מעל לראש לכיוון מרכז הארץ. זה היה רגע שהראה שצה"ל נלחם באופן מרשים - אבל הדרך לניצחון עוד ארוכה. רק שלא יעצרו אותם.