בחודשים האחרונים עושה רושם שהצוללות הופכות לכלי הנשק שיכריע מלחמות, קרבות ועימותים קרבים בשדה הקרב. הצוללת החדשה של צה"ל הפנתה את זרקור התקשורת העולמית לחיל הים הישראלי אך עם זאת, מדובר באמצעי ותיק בלב הים - שעתה רואה דור שני של לוחמים מאותה המשפחה.
כמה שעות לפני סיום טקס מרגש של מחזור 101 של שייטת 7 יצא לנו לשוחח עם סא"ל ח', צוללן במילואים שסיים את ההכשרה שלו בשנת 1978 ושביום ראשון האחרון בנו ע' סיים את אותו הקורס בדיוק ויזכה לשרת גם הוא על הדולפין, דגם משופר של אותה הצוללת בה שירת אביו. "כשאני עשיתי את הקורס, המתכונת הייתה דומה, אבל כמות הלוחמים שמסיימים היום את הקורס גדולה יותר מפי 2 מכמות הלוחמים שסיימה את הקורס בתקופתי", כך מתאר ח' וממחיש גם את התרחבות מערך הצוללות בשנים האחרונות, "עם זאת, המאמץ הפיזי והלימודי במהלך הקורס נותרו זהים".
ח' מספר שמערך הצוללות נמצא עמוק במשפחה. "אחי שגם היה צוללן, נהרג בתאונה בשנת 1973 במסגרת השירות הצבאי במהלך שליחות לסקוטלנד, שם בנו את הצוללות באותם הימים, בעקבות אותו אירוע טרגי החלטתי גם אני להתגייס למערך הצוללות".
הבן הולך בעקבות האב והדוד
בעקבות הסיפורים על הדוד והסיפורים משירותו הצבאי של האבא, מחליט הבן ע' שגם הוא מצטרף לשושלת הצוללנים המשפחתית ומתנדב למערך היוקרתי. ע' אמנם רק התחיל את השירות המאתגר, אבל ח' כבר מביע תקווה לדור נוסף בשייטת 7: "אני מקווה שגם הנכד שלי יהיה צוללן".
ע', הבן, מספר לנו שהקורס נחלק לשלושה שלבים: שלב בסיסי וממיין שבוחן כושר גופני והתמודדות עם עומס מנטלי, שלב יעודי שמכשיר את הלוחמים על פי תפקידיהם בצוללת ושלב ההסמכות - השלב בו החניכים יוצאים לראשונה אל הים ומוסמכים לתפקידיהם.
בשבוע הקרוב עתידים הבוגרים להשתלב ולאייש את תפקידי הלחימה בצוללות החיל, בהתאם למגמה המקצועית אליה שויכו: מגמת מכונה, גילוי וניווט, חשמל, נשק וסונאר.
שייטת הצוללות (שייטת 7) היא יחידה התנדבותית, המהווה את כוח ההתקפה התת-מימי של חיל הים הישראלי. בין השאר נדרשת היחידה להשמדת כלי שיט של האויב, שליטה במבואות נמלים, פעילות ריגול חשאית וסיוע לכוחות נוספים בקרב. צוללות מדגם "דולפין", בהן משתמשת שייטת הצוללות, הן צוללות קונבנציונליות מהמתקדמות בעולם, והן כלי התקיפה המשוכלל, המורכב והיקר בצה"ל, שתורם רבות לעליונות החיל מעל ומתחת לפני המים.
חוץ מטלפון סלולרי, כמעט כלום לא השתנה
"התרומה העיקרית האישית של הקורס היא חברים טובים. היופי בקורס הזה הוא ששמים הרבה אנשים טובים ביחד באותו המקום", מספר ע' בגאווה על חבריו. "החברים יודעים שגם אבא שלי היה בצוללות ומידי פעם שואלים ומתחקרים על השירות שלו, מנסים להבין מה השתנה ומה נשאר אותו הדבר". ח' מצידו, מספר שכמעט כלום לא השתנה מאז ימיו בצוללות ועד היום, אבל ישנו הבדל אחד משמעותי שלא כל כך קשור לשינויים בקורס או להתפתחות הצוללות: "הרצון להתחבר לבית קיים היום והיה אז. אנחנו היינו לוקחים אתנו להפלגות של כמה ימים תמונות של המשפחה והחברים כדי לא להרגיש לחלוטין מנותקים. היום, כשלע' יש טלפון נייד, אפשר לדבר הרבה יותר ממה שהיה אפשר בזמני כשהיה רק טלפון ציבורי בכניסה לבסיס ואני יכול לראות תמונות שלו בכל רגע".
