סרן במיל' יובל זילבר זכרונו לברכה, בן 25 מרמת גן ששירת כמ"מ בגדוד חי"ר 7007 שבחטיבת הראל, היה בטיול הגדול אחרי הצבא כשפרצה המלחמה ב-7 באוקטובר. בלי לחשוב פעמיים חזר ארצה מתאילנד, עלה על מדים והתעקש להיכנס לתוך רצועת עזה. זילבר ז"ל נפל בקרב והובא למנוחות ביום שישי האחרון.
אביו, איתי, ספד לו: "לפני חודש יובל היה על הכוכב הכי גבוה בעולם, שנקרא אהבה. הוא היה מאושר לצד נועה המקסימה, כמו שאף פעם לא ראיתי אותו. הרגשנו את זה במשפחה. לא היה מאושר ממני. כשהוא ראה את הזוועות ואת מה שקורה, היה לי ברור מיד שהוא מגיע. הוא לא התייעץ, הוא הודיע לי שדיבר עם המ"פ שלו ואמר לו שהוא בא. ניסיתי להניא אותו, להציע שיישאר עוד שבוע-שבועיים ושיצטרף בהמשך, כי הלחימה לא תהיה קצרה. שיסיים את הטיול בנחת. הוא אמר: 'שכח מזה, אבא'. זה היה יובל".
תוך כמה זמן הוא היה בארץ?
"לקח לו קצת זמן למצוא טיסות, היה קשה מאוד למצוא. הוא נחת בשישי בבוקר, 13 באוקטובר, ישן שעתיים, הלך לחבר'ה ולנועה, אחרי זה למשפחה של אמא שלו. חזרו בלילה, ישנו שעתיים, סידרו את התיק ונועה לקחה אותו לשדה תימן, לבסיס. הוא התייצב. תוך סדר גודל של 24 שעות הוא היה מחויל".
חששת?
"בתור אבא לחייל קרבי, אשקר אם אגיד שלא חששתי. אבל, האופטימיות טבועה אצלנו בדנ"א. כולנו האמנו בעוצמה ובכוח של יובל. גם אם העלנו את זה באיזושהי דרך, זה קיבל טוויסט הומוריסטי וכיפי של: אין באמת מה לדאוג. רצינו לחזק אותו ולכן שידרנו חיוביות ואופטימיות, לא חשש. היינו מחוברים כולנו והחזקנו אותו כל הזמן".
בת הזוג, נועה טברסקי, סיפרה: "לא ניסיתי אפילו לרגע להניא אותו מזה, כי ידעתי ששום דבר לא יעזור. ברגע ששנינו שמענו על מה שקרה בארץ ועל הזוועות, ידעתי שהוא ישר יתייצב. לכולם זה כואב, אבל ליובל היה חיבור עמוק למדינה שלנו ולעם שלנו. כל פעם שהוא שמע בחדשות על איזשהו סכסוך, הכי קטן אפילו, זה השפיע עליו לאורך כל היום. זה נגע במשהו עמוק בלב שלו. הוא ישר חיפש טיסות ועשה הכל כדי לחזור לארץ בשנייה שהוא יכול. ידעתי שהוא לא יתגייס לשום תפקיד הדרכתי, היה לו מאוד חשוב להיות בגדוד, בחזית. הוא לא הפסיק לדבר עם המ"פ שלו מהגדוד ולהתעקש, גם כשלא ענו לו וגם כשלא שלחו לו צו. ידעתי שאני צריכה לתמוך בו ולחזק אותו שהוא עושה את הדבר הנכון. ידעתי שזה מי שהוא".
על מה דיברתם באוטו, בדרך לשדה תימן?
"יובל תמיד נתן לאנשים תחושת ביטחון מאוד גדולה. לא משנה באיזה מצב היינו, תמיד הוא השרה שלווה ורוגע. בהתחלה לא דאגתי, סמכתי עליו. דיברנו על תוכניות לעתיד ועל מה נעשה כשיחזור. עד ממש היום האחרון, זה לא משהו שחשבתי עליו בכלל. אהבתי אותו וניסיתי לחזק אותו ולתת לו כוחות, בתור בת הזוג שחווה את זה מהצד. רציתי שיהיה לו קצת יותר קל, אם זה בכלל אפשרי, להתמודד עם הסיטואציה הזאת. הייתי מאוד אופטימית".
מה היה בו שכבש את ליבך?
"קשה להכניס את זה למילים או למשפט, מה כבש אותי בו. הכרתי אותו כדמות מהילדות שלי, מהצופים, מהתיכון. כולם הכירו אותו. לי יצא להכיר צדדים אחרים בו, רגישים ובוגרים. החיבור שלנו היה בין שתי נשמות שפשוט מצאו אחת את השנייה. שנינו חיפשנו את זה ומצאנו זה את זו. לא היינו צריכים להגיד, פשוט הסתכלנו אחד לשנייה בעיניים וידענו, הרגשנו. היה לו קסם: ההומור, הקלילות, הרגישות, החוכמה שלו".
חברו הטוב, תומר פלד, הוסיף: "יובל הסתכל על העולם קצת אחרת. הוא היה מאוד ייחודי בהקשר הזה. בכל סוף שבוע הוא תמיד היה הבן אדם עם הכי הרבה אנרגיה. כל פעם שהיה רעיון מה לעשות, זה היה רעיון שלו. הוא העלה חיוך ועדיין מעלה חיוך. הוא היה דמות מאחדת ומיוחדת, משהו קצת אחר בנוף".