מספר אוטובוסים חונים ברחבה גדולה צפונית לצפת. השעה קרובה לחצות בלילה שבין יום שבת לראשון, ומכלי הרכב הגדולים יוצאים חיילים מחטיבת גולני. הם פורקים את המטען שיעלה בעוד רגע על כתפיהם – תרמילים, אפודים וקסדות – ותוך זמן קצר כבר עומדים בשלשות, מסודרים לפי הפלוגות ומחכים לתדריכי המפקדים.
"בחודש מאי 48', כוחות של ה'הגנה' והפלמ"ח כבשו את צפת. מישהו יודע כמה יהודים וכמה ערבים היו בעיר ערב המלחמה?" שואל את חייליו סרן אפרים תהילה, מפקד פלוגה ב' בגדוד 51. "היו כאלפיים יהודים, רובם חרדים, מול 12 אלף ערבים", הוא ממהר לענות במקומם. "הלילה אנחנו נתרגל את כיבוש העיר העתיקה של צפת. לא יצא לי לעשות תרגיל כזה גדול בעיר יהודית, אבל אנחנו נעשה את זה כדי להיות מוכנים למלחמה בצורה הטובה ביותר. אני מזכיר לכם", הוא מוסיף לבסוף, "תכבדו את התושבים, תיזהרו ותשמרו על הבתים של האחים שלנו".
הכוחות מתקדמים בדממה לכיוון העיר העתיקה בצפת: יחידת אגוז, גדוד 51 וגדוד הסיור מגיעים מדרום לעיר, גדודים 12 ו־13 נעים מצפון. הצעידה אורכת יותר משלוש שעות מעייפות, כשבדרך מכשולים רבים: הליכה בשטח מיוער ומסולע, חציית אפיקי נחלים ופרות בלתי צפויות שהחליטו לצאת למרעה באמצע הלילה.
לפנות בוקר הם נעמדים למרגלות העיר העתיקה, השמש עוד לא הפציעה, ומפקד הגדוד פורץ בקשר: "רשאי לצאת להתקפה. שימו לב למלכודים גם בחצרות בתים וגם במבנים שתפסתם". באותו רגע מתחילה ההסתערות קדימה - ההכוללת גם היתקלות עם מחבלים מדומים. התרגיל החטיבתי של גולני, המדמה לחימה בחזית הצפונית, יוצא לדרך.
מחבל מציץ מכל חלון
מי שתכנן את התרגיל לא עשה הנחות ללוחמים של גולני. כבר בתחילת תרגיל הכיבוש בצפת צצות "חוליות מחבלים" רבות – שנתקלות בלוחמים ומשביתות רבים מהם, לפחות עד ההסתערות הבאה. "כבר בחמש הדקות הראשונות בעיר היו אצלי 20 פצועים", מדווח מפקד הגדס"ר, סא"ל רועי לוי. "בתרגיל הזה לקחו אותנו לקצה, אבל כמות גדולה של חוליות מחבלים זה משהו שיכול לקרות בלחימה עירונית. כשירות כזו - של התנהלות בשטחים בנויים, עם אויב שפזור כמו החיזבאללה - זו כשירות שצריכה להיות לנו".
השחר סוף־סוף עולה על עיר הצדיקים, ובין הסמטאות התושבים כבר ממהרים לתפילה, לעבודה או ללימודים. מול רחבת העירייה מתרחשת היתקלות נוספת, הפעם בין הפלחה"ן לחיילים שמדמים חוליית מחבלים נוספת, והצעקות לא מאחרות לבוא. ''אש־אש־אש", הלוחמים צועקים בכל הכוח, ואישה שנקלעת למרכז ההתרחשות מאבדת כל כיוון, לא יודעת לאן ללכת. למזלה, הכוחות נוטשים את השטח לטובת מרדף שמתפתח באחד הרחובות הצרים הסמוכים. מספר גולנצ'יקים מנסים לחסל את האויב, ובחורי הישיבות עומדים מהצד, מביטים בהם בעניין.
מזג האוויר מתחמם, הריצות בטח לא עוזרות, וחיילי הפלחה"ן מקבלים הפתעה מהאויב: רימון. הם רצים ממחסה למחסה ויורים – כולם אחרי לילה נטול שינה ויודעים שזו רק ההתחלה. ביניהם רץ גם סמ"ר דני נודלמן, לוחם בפלוגה. "זה שינוי מרענן להתאמן פה, כי רוב הזמן אנחנו נלחמים בשטח פתוח", מוסיף נודלמן. "המלחמה בשטח בנוי מסובכת יותר – מכל חלון יכול לצוץ מחבל", הוא משתף.
אחרי שמסתיים התרגיל בצפת, החטיבה מוקפצת לדרום רמת הגולן ומגיעה לשם כבר בערב יום ראשון. ההכנות להמשך התרגיל מתנהלות עד ערב יום שלישי. כשמחצית מהשמש נמצאת כבר מאחורי הרי נפתלי הנצפים מן הרמה, מפקדי הפלוגות של גדוד 12, הסמג"ד והמג"ד מתקבצים לקבוצת פקודות (קפ"ק) לפני היציאה לתרגיל דו־צדדי בשטח פתוח.
בניגוד לרוב השיחות מהסוג הזה, היא לא מתנהלת בישיבה סביב שולחן מאולתר – אלא בשכיבה על הבטן, במעגל, מסביב למפה הפרוסה על הקרקע. “בעוד כמה שעות, בארבע לפנות בוקר, כולם צריכים להיות מוכנים ליציאה רגלית", מורה המג"ד, סא"ל שי סימן־טוב. “המשימה שלנו היא לכבוש ולהשיג שליטה בצד המזרחי של הגזרה, ולאפשר מעבר של הנמ"רים שלנו, של טנקים וכלי הנדסה שיצטרפו מאוחר יותר". במקביל לאותה שיחה, הגדודים האחרים נערכים למשימותיהם, כל אחד ויעדי הכיבוש שלו.
גולנצ'יק ממשפחת הזוחלים
שעות של הכנות קפדניות ושינה קצרה מסתיימות להן. ערפל מטשטש את האופק, השמש מתחילה לחמם את הקרקע, והלוחמים של גדוד 12 נעים מזרחה; הרגליים שהחלו ללכת כבר במוצאי שבת כבר לא בשיאן - אבל תלונות כמעט שלא מוצאים כאן. הלוחמים של 12 צועדים מאחורי גדוד הסיור; לפניהן מחכה גדוד 13, שאחראי על בימוי האויב, וגדוד 51 כבר התחיל תרגיל כיבוש יעדים.
לאחר כחצי שעה של צעידה, מג"ד 13, סא"ל אלישב בהרב, מקבל התרעה מודיעינית על כוח אויב שמחכה בהמשך הציר; המפקדים שוקלים את צעדיהם.
בינתיים, הלוחמים נשכבים על הקש והקוצים שבצדי הדרך, ממתינים להוראות נוספות, גורמים לנהגי המכוניות שעוברים במקום להאט ולחייך. "שכב, אל תתבייש", מורה המג"ד ללוחם שנשאר במצב כריעה בזמן שהוא עובר בין החיילים. "האדם הוא ממשפחת הזוחלים, לא ממשפחת היונקים כמו שמכרו לכם", הוא אומר, מקפיד על החיילות של לוחמיו.
הגדוד ממשיך בערנות מוגברת ובאבטחה התואמת לשטח המאוים. ההליכה מזרחה, לכיוון היעד שיש לכבוש, נמשכת ללא הפסקה ומשתרעת על פני קילומטרים ארוכים. הגדוד נעצר כשהוא מגיע לחומת אבני בזלת נמוכה; המפקדים מביטים בזהירות מעליה, אל עבר הצד השני, ומתדיינים רגע לפני היציאה לתקיפה ראשונה על המחבלים; על פי המידע המודיעיני, הם מחכים ממש מעבר לפינה.
באותן דקות החיילים מסדירים נשימה אחרי ההליכה ביום הלוהט. "חם לנו, אבל יחסית ליום השני של התרגיל, שהיו 37 מעלות, זה לא נורא", אומר רב"ט אייל פומרנץ, לוחם בגדוד, ומנגב זיעה ממצחו.
כמה דקות לאחר מכן מתקבל האישור לצאת להתקפה. "יאללה, זריז!" צועק אחד ממפקדי המחלקות, והלוחמים מסתערים לכיוון לוחמי גדוד 13 - האויב לעת עתה. "אני רוצה לראות פה ראבק מטורף! רעל בעיניים, חבר'ה!" קורא אחד הלוחמים תוך כדי ריצה, בזמן שלוחם אחר זורק רימון עשן לכיוון האויב, ויתר המחלקה מטפסת על תל עם שיפוע חד, בחסות המיסוך. ההסתערות נגמרת אחרי כמה דקות מאומצות ומוכתרת כהצלחה. הגולנצ'יקים של גדוד 12 מרשים לעצמם לצאת למנוחה ראשונה לאותו יום, מתחת לעצים הבודדים שבשטח.
שעות לאחר מכן, ב־14:30 בצהריים, לוחמי גדוד 12 ממשיכים בדרך ליעד המרכזי שיכבשו. לפניהם, בסמוך למאגר מים גדול, עוצר הנמ"ר של סגן מפקד הפלוגה המבצעית בגדוד 13, סגן יאיר גולדשטוף, שכחלק מהגדוד אחראי על בימוי האויב.
חיילי החפ"ק שלו יוצאים אחריו, שואפים אוויר ומותחים רגליים אחרי נסיעה מטלטלת. אחד החיילים מוציא את הטלפון הסלולרי. "וואי, אפילו ביבי הגיע", הוא אומר, ומעדכן את שאר החפ"ק שגם ראש הממשלה נתניהו הגיע לתרגיל החטיבתי – מינוס אפוד וקסדה, פלוס פמליית מאבטחים – כדי להתרשם מפעילות הלוחמים.
כמה דקות לפני כן, ראש הממשלה נתניהו עוד עמד באוהל החפ"ק יחד עם שר הביטחון, משה (בוגי) יעלון, וסגן הרמטכ"ל, האלוף גדי איזנקוט. נתניהו מתרשם מפעילות הלוחמים ומרים את מכשיר הקשר. תחילה הוא מחליף כמה מילים עם מפקד החטיבה, אל"ם יניב עשור, לאחר מכן הוא מדבר עם כמה מהלוחמים.
"מניסיון, דעו לכם ששדה הקרב זה ממלכת אי הוודאות", הוא אומר להם בממלכתיות, משל היה גולנצ'יק משופשף. "בקרב, מעל ההכרעה והטכנולוגיה, זו הנחישות שלנו. הרצון לנצח ולשבור את היריב, להכניס בו ברגע המכריע פחד מוות. ככה מנצחים מערכות".
"גולני עשויה למצוא את עצמה נקראת למערכה בלוח זמנים קצר", מוסיף אחר כך שר הביטחון יעלון, "ולכן לאימון הזה יש משמעות מיוחדת - בעת הזו ובגזרה הזו. חשוב שיובהר לכל מי שמעברו השני של הגבול, שמתכנן לפגוע בנו בדרך כזו או אחרת - שאנחנו מוכנים לפעול בכל העוצמה".
בחזרה על שפת מאגר המים, כשהם אחרי הפוגה זריזה בטבע, חיילי החפ"ק של הסמ"פ ממהרים לבצע את המשימה שקיבלו לפני כמה רגעים, ומכינים מכשול שיקשה על שאר החטיבה להתקדם; המכשול מדמה מארב שהאויב עשוי להציב לכוחותינו. "אנחנו צריכים למנוע מעבר שלהם על הציר", מסביר הסמ"פ כשהוא מגלגל אבן כבדה במיוחד למרכז השביל. דקות לאחר מכן מגיעה למקום שורה של האמרים מגדוד 12, שנעצרים למראה המכשול שגולדשטוף הניח. הסמ"פ יודע שהמשימה שלו בוצעה בהצלחה, ומיד לאחר מכן מגלה שהנמ"ר שלו "הושמד" על ידי החיילים שיצאו מההאמרים. "יצאנו מהמשחק", הוא אומר בחיוך לחפ"ק שלו.
"התרגיל החטיבתי יוצר מבחן למפקדים, מרמת המח"ט ועד מפקדי הפלוגות", מסביר אחר כך מפקד גדוד 13, סא"ל בהרב. "הוא בודק אותנו באופן משמעותי, מציב בפנינו הרבה אתגרים והחלטות חשובות".
להכרעות של המפקדים בשטח בזמן לחימה יש משמעות מכרעת – במיוחד כשחושבים על חלקם של הקודקודים במלחמות העבר, כמו מלחמת יום הכיפורים, שפרצה לפני 40 שנה. הדוגמה הזאת לא מקרית: במהלך השנה האחרונה החטיבה שמה דגש על לימוד מורשת החטיבה וגדודיה בזמן המלחמה ההיא, ועשתה זאת באמצעות מור"קים שהעבירו לוחמים לשעבר, ימי עיון וחידונים. בנוסף, שבוע אחרי תום התרגיל, לוחמי החטיבה ומפקדיה יתייצבו בעצרת חטיבתית לציון ארבעת העשורים שחלפו מהקרבות ההם, אז לחמה החטיבה ברמת הגולן מול האויב הסורי ואיבדה 153 חיילים.
"אני תליתי במשרד מסמך של ועדת אגרנט (שהוקמה אחרי מלחמת יום הכיפורים – ע"ס)", מוסיף המג"ד. "כתוב שם שמג"ד 13 דאז קיבל ציון לשבח על זה שהוא לא קיים את פקודת הנסיגה ממוצבי החרמון, והחליט לדבוק ולהישאר שם. זה מלמד המון על הרוח של הגדוד".
להתראות צפון, שלום עזה
תקופה קצרה אחרי העצרת, החטיבה החומה תמשיך לתעסוקה המבצעית הבאה שלה. הכומתות החומות ייפרדו לרגע מהצפון – הגזרה הביתית שלהם – ויתמקמו בגבול עזה. "כשתפסנו קו בצפון המציאות בסוריה השתנתה מול העיניים שלנו, וככה גם יכול לקרות בדרום", מציין סא"ל סימן־טוב. "אנחנו יודעים שהצד השני חושב כל הזמן ומתכנן איך לפגוע בכוחותינו – גם מבחינת פיגועים וגם מבחינת הברחות", הוא קובע.
עד הערב הגדודים כבשו את היעדים שקיבלו. אחרי שסיימו, כשהם רכובים על נמ"רים, גדודי החטיבה נוסעים לשטחי הכינוס; שם הם נפרדים מהרכבים ומתחילים את שני האקטים האחרונים והקשים ביותר בתרח"ט. השעה כבר עשר בלילה, רמת הגולן חשוכה לחלוטין - למעט הכוכבים שממלאים את השמים והפנסים הקטנים שהמפקדים נושאים איתם. לוחמי גדוד 12 מסתדרים ב־ח' לפי הפלוגות, חובשים את הקסדות על הראשים ומקבלים הוראות אחרונות לפני היציאה לאקט הלילי. המטרה: כיבוש מחנות ברמת הגולן, שמדמים מוצבי אויב. “אנחנו נתקוף במחנה ‘עוז' ובמחנה ‘סער', בשיתוף פעולה עם גדוד 51", מנחה את חייליו מפקד פלוגה ג', סרן אבישי ברוקנטל. “זו לחימה בשטח בנוי, כל מחלקה כובשת בערך שלושה בתים. מקסימום שעה - ואנחנו משלימים את המשימה", הוא אומר, ספק מבטיח, ספק מאיים.
מפקד הפלוגה מסיים את דבריו והחיילים מתחילים לנוע לכיוון המחנות. בדרך ליעדים נשמעים רעשי פיצוץ וקולות ירי, זיקוקים ירוקים מאירים מדי פעם את השמים – הכול מדמה את פעילות האויב.
הלוחמים מתקדמים בזהירות וחודרים לבסיס הראשון, כשברקע שואגות פלוגות אחרות שמסתערות על מבנים אחרים. השריונרים המנומנמים, שגרים דרך קבע במחנות המותקפים, יושבים על הספות מחוץ למגוריהם ונראים מופתעים בשעה שהגולנצ'יקים סורקים את החדרים ומגלים שני “מחבלים".
הם מסיימים לכבוש את המבנים שהוקצו להם, תופסים תנומה זריזה - ומשם הגולנצ'יקים ממשיכים לתרגיל בוקר של כיבוש יעדים באש חיה, בשטח פתוח ברמת הגולן. הוא נמשך עד הצהריים של יום חמישי, ובסיומו החיילים המיוזעים רצים כל הדרך עד ל“דלווה", בצפון הרמה, שם מתקיים טקס הסיום החגיגי של התרגיל. הם מתיישבים על הקרקע, עייפים אחרי צעידות והסתערויות של שישה ימים רצופים - מהתרגילים הארוכים שנערכו בצבא בשנה האחרונה - ועדיין לא מורידים את האפודים שעליהם, כאילו מהרגל. "התרגיל של היום האחרון הרג אותי", אומר אחד מהם לחברו, מסדיר נשימה.
אחרי כמה דקות הם שוטפים את הפנים ממכליות המים שמגיעות למקום. רגע לפני שיתחילו לנבור בארוחה שהכינו להם טבחי החטיבה, הגולנצ'יקים עומדים בטורים מסודרים מול הדגלים הירוקים־צהובים, על ראשם כבר מונחות בגאווה הכומתות החומות במקום הקסדות והמצנפות שעיטרו את הראשים מקודם. “סיימנו תרח"ט שמטרתו להכין אותנו למלחמה, ועכשיו אני בטוח שחטיבת גולני מוכנה לכל משימה ואתגר שיוצבו בפניה", אומר מפקד החטיבה, אל"ם יניב עשור. “עוצמת הרוח שראיתי בכל אחד מכם היא מקור הייחודיות והעוצמה שלנו, וגורמת לי גאווה עצומה".