צה"ל מתקרב למיצוי הפעולה הקרקעית בח'אן יונס, אחרי שחיסלו שם אלפי מחבלים והשמידו כמות אדירה של תשתית טרור. בצפון רצועת עזה, שהייתה מוקד הלחימה מאז שהחל התמרון הקרקעי, מורגשת ירידה משמעותית ביכולת הלחימה של חמאס, כמו גם ירידה בתפקוד המוסדות הרשמיים, שזה אחת ממטרות המלחמה.
כארבעה וחצי חודשים מאז פרצה המלחמה עם טבח 7 באוקטובר, וארגוני הטרור בעזה מתקשים לפעול מול צה"ל גם במתכונת של לוחמת גרילה. אבל בישראל יודעים שהדרך לניצחון חייבת לעבור גם ברפיח ופילדלפי, שם יש אלפי מחבלים במסגרת של ארבעה גדודים ומערך שלטוני מתפקד. ההערכה היא שגם צמרת חמאס ורוב החטופים הישראלים נמצאים שם. רק שהפעולה שם בעייתית, בעיקר מסיבות מדיניות ודיפלומטיות. באזור למעלה ממיליון פליטים, בעיה שאולי היו צריכים לטפל בה כבר בהתחלה.
לנוכח האתגר שברפיח, לא פעם עולה השאלה מדוע צה"ל לא התחיל את התמרון הקרקעי בדרום הרצועה, או מדוע לא תמרן בדרום ובצפון הרצועה במקביל כבר מההתחלה.
הכניסה מצפון: לפגוע בכוח הצבאי, לעצור את השיגורים למרכז
התמרון הקרקעי, נזכיר, החלה כשלושה שבועות אחרי מתקפת השבת השחורה, בתחילה אלה היו פשיטות קרקעיות ממוקדות שנועדו להכין את המהלך העיקרי. צק"ח (צוות קרב חטיבתי) גבעתי עם שריון, הנדסה ויחידות נוספות פשטו לחלק הצפוני והרגו מחבלים רבים, אוגדה 36 ריכזה מאמץ בשייח רדואן ואזורים נוספים ולאחר מכן פרצה דרך גם במרכז הרצועה, ביחד עם שייטת 13.
למחרת אותו היום הכוחות הרחיבו את הפעולה שלהם לכיוון עזה העיר וב-29 לאוקטובר חטיבת הקומנדו הצטרפה ללחימה, כשתקפה לכיוון בית חאנון. בימים הבאים התמרון הקרקעי התרחב, עם הצטרפות חטיבות נוספות בסדיר ומילואים לקרב בצפון הרצועה.
הסיבה העיקרית שבגללה צה"ל החל את התמרון הקרקעי בצפון רצועת עזה, קשורה למטרות המלחמה. בשלב הזה עיקר הכוח הצבאי והיחידות המובחרות של חמאס היו פרוסים בצפון רצועת עזה. זה גם היה המרכז השלטוני של חמאס ובנוסף לאלה, רוב מרחבי השיגור, בעיקר של הרקטות ארוכות הטווח המגיעות עד למרכז הארץ, היה גם בצפון הרצועה.
ח'אן יונס הייתה חלשה יותר, יחסית, מבחינה צבאית ובכירי חמאס לא היו שם בשלב הראשון של הלחימה. מספר המחבלים ההרוגים, הקושי של חמאס כיום, הירידה הדרמטית בשיגורי הרקטות – מה שאפשר חזרה מהירה לשגרה של רוב חלקי המדינה - וההשמדה של תשתית טרור אדירה שנבנתה לאורך שנים, מלמדת שההחלטה של צה"ל הייתה נכונה.
רגישות במצרים, צרות בלבנון: מה מנע כניסה לדרום במקביל
צה"ל גם בחר שלא לבצע תמרון מקביל בצפון ובדרום, משום שפעולה סמוך לגבול עם מצרים דרשה מהלכים מדיניים מול קהיר, ולנוכח הרגישות הגבוהה מאוד באזור הזה הדבר גם דרש את אישור הדרג המדיני, אחרי פעולות דיפלומטיות מקדימות.
ראש הממשלה ושר הביטחון אישרו את תוכניות הצבא להתחיל את התמרון הקרקעי מצפון, כאשר בנוסף להכל בחרו באזור הדרום כמקום שאליו יפנו את מאות אלפי העזתים שמתגוררים בצפון הרצועה.
הלחימה ברצועת עזה דורשת כוחות יבשה בהיקף אדיר. צה"ל הצליח לגייס בזמן קצר מאוד, ואף מרשים, כ-300 אלף אנשי מילואים. אולם בצפון חיזבאללה הצטרף למלחמה וחלק גדול מאותו סד"כ נדרש להיות בזירה הצפונית. דבר נוסף שהגביל תמרון קרקעי משולב גם בדרום.
ולמרות כל זה, נראה שצה"ל והדרג המדיני לא לקחו מספיק בחשבון כבר בהתחלה את ההתמודדות שלהם עם האתגר הדרומי שברפיח ופילדלפי. מבחינה צבאית כיבוש רפיח זו משימה שצה"ל יכול לעמוד בה כמובן. אבל ארבעה וחצי חודשים מפרוץ המלחמה, אין תוכניות מאושרות לאן להעביר את כל הפליטים, תהליך שימשך כשלושה שבועות וכלל לא החל, וגם לא נעשתה העבודה הדיפלומטית מול המצרים. האשראי העולמי שמאפשר את קיום המלחמה הולך ומסתיים, וגם זה שיקול במתקפה המתוכננת באזור הזה.