ה-3.1.2009, היום השמיני למבצע "עופרת יצוקה". אחרי שמונה ימים של תקיפה אווירית, צה"ל מכניס כוחות קרקעיים ראשונים לרצועת עזה. אילולא ההחלטה להיכנס לרצועה, ייתכן שזיכרון הלחימה שזכתה למקום של כבוד בפנתיאון המבצעים הצה"ליים ולאין-ספור אזכורים בתקשורת – היה מתמוסס די מהר. עם מה היינו נשארים? עם עוד סבב תקיפה אווירית רחב היקף שככל הנראה לא היה מבסס את מעמדו בזיכרון הקולקטיבי.
יש משהו במושג "תקיפה אווירית" שגורם לקורא הישראלי הממוצע לרפרף ממנו מהר לידיעה הבאה. את סבב ההסלמה האחרון סביר להניח שנזכור בעיקר בשל כמות הרקטות ששוגרו אל העורף הישראלי, ואחוזי היירוט הגבוהים של מערכת "כיפת ברזל" שתפסו את מרבית הכותרות. כלי הטיס של חיל האוויר, שנכנסו יום אחר יום לתצפת ולתקוף מחסני תחמושת ופעילי טרור, זכו גם בסבב הזה רק לכותרות המשניות. אולי כי התקיפות מתרחשות כמה אלפי מטרים מעלינו, בעומק הרצועה, בלי להותיר הדף או נפגעי חרדה בצד הישראלי, ואולי אנחנו צריכים לראות טביעות רגליים של לוחמים בבוץ כדי להפנים שמדובר בלחימה.
אבל בין אם היא מסוקרת בכותרות ענק או סתם בין השורות: הלחימה בעזה מתחדשת כמעט מדי שבוע. סטרילית יותר, אבל אפקטיבית לא פחות. תקיפות כלי הטיס של חיל האוויר גורמות לארגוני הטרור לספוג אבידות טקטיות וגם לא מעט קורבנות. הן משאירות אותנו, ככל הנראה, מרחפים מעל ההתרחשות.
למרות האדישות המסוימת, מאחורי הפצצה שמוטלת בסופו של דבר עומד מנגנון מסועף ומורכב, שניזון בעיקר מהקרקע: החל מבנק המטרות המודיעיניות שנצבר באדיקות ועד להכוונת המטוסים ליעד השיגור. אחרי שבוע עמוס בתקיפות אוויריות, אך מתבקש לנסות וללמוד על מאחורי הקלעים של מסך העשן – איך כל הברגים בחיל האוויר מתחברים לכדי תקיפה אחת.
"באמצע הביס אנחנו מקבלים צלצול מהמטה"
הכירו את "בנק המטרות" של צה"ל: מחסני אמל"ח, מחנות אימונים של ארגוני טרור, מפעלים לייצור רקטות ומנהרות הברחה – על כל אלו אוספים גורמים שונים בצבא נ"צ (נקודות ציון) לאורך השנה. הנ"צ נאספות לכדי "בנק מטרות", אשר עובר על שולחנם של בכירי הצבא ואנשי הדרג המדיני. אלו מתייעצים עם גורמים משפטיים ומומחים בדין הבינלאומי כדי להגדירן כמטרות ראויות לתקיפה.
אחד מלקוחות אותו "בנק" הוא פיקוד הדרום, כפי שהיה בסבב הלחימה האחרון, אשר בשעת הצורך מושך מתוכו יעדים רלוונטיים להתקפה ומעביר אותם לחטיבת המבצעים באמ"ץ. מטבע הדברים, ההחלטה על תקיפה עשויה להגיע גם מגורמים אחרים, כולל בדרג המדיני. משם נשלחים היעדים למטה חיל האוויר, אשר מתחיל בתכנון התקיפה. הוא מוריד את הפקודה לאחת מהטייסות הנמצאות בכוננות, כדי לתרגם תוך זמן קצר את הנתונים לתקיפה בשטח. זמן לא רב יעבור מרגע שיעביר מטה החיל את ההתרעה לטייסת ועד שיעלו הטייסים לאוויר, ישלימו את התקיפה ויחזרו לבסיס.
"על פי רוב, מטרות התקיפה שאנו מקבלים מאושרות מראש", אומר סא"ל אייל, מפקד טייסת "הפטישים", הממוקמת בבסיס חצרים ומפעילה מטוסי קרב מסוג אף-15-איי, אשר ביצעה שתי תקיפות בסבב ההסלמה האחרון ברצועה. "אבל לפעמים אנחנו מוצאים את עצמנו, תוך כדי תנועה, תוקפים חוליית משגרים שלאו דווקא הוגדרה כמטרה מאושרת מראש".
כולם מקבלים את ההודעה על התקיפה במקביל? כמפקד טייסת אתה לא יודע על כך קודם?
"אם אין הזנקת חירום, אקבל הודעה ישירות אליי קצת לפני, אך לרוב, ההזנקות הן כאלה שמתבצעות מעכשיו לעכשיו. חיל האוויר בנוי על כך שאני לא חייב לדעת קודם. אנחנו עומדים בכוננות תקיפה – תוך זמן קצר מקבלת ההזנקה ועד הרגע שבו נמריא".
כדי לוודא שההזנקה תתורגם להמראה, עומדים מאחורי הטייסים והנווטים בטייסת לא מעט אנשים. פקידות המבצעים הן מהראשונות לקבל מהמטה את ההנחיה לעלות לאוויר. טוראי נועה הירש, פקמ"צית שנשארה לפני שבועיים בסוף השבוע הסוער בטייסת, לא מתקשה להיזכר בצלצולים שהפרו את המנוחה והובילו אותה לתפעל את התקיפה הראשונה שלה בתפקיד.
"המטה היה איתנו בקשר כל היום בנוגע למטרות התקיפה", היא אומרת. "ישבנו בארוחת שישי וחשבנו שאם לא קראו לנו עד עכשיו אז כבר באמת שאין סיכוי שיקראו. פתאום באמצע הביס אנחנו מקבלים צלצול מהמטה, בבקשה דחופה שנגיע לחדר המבצעים".
מהר מאוד האווירה של ארוחת שישי בחדר האוכל הפכה לאווירה לקראת המראה עבור הכוננים בטייסת. הכול נעשה בהתאם למקובל במקרים הללו: נקודות התקיפה נשלפו, והמפות שהודפסו הוכנסו לכיסיהם של הטייסים שכבר הספיקו לעלות על הסרבלים והציוד. לאחר מספר שעות מתוחות הושלמה המשימה והמטוסים חזרו לחניה הקבועה.
חייהם של יותר ממיליון תושבים תלויים ביד המונחת על הסטיק
בזמן שהם באוויר נעזרים הטייסים, בנוסף לחומר המודיעיני שנאסף קודם ההמראה, גם במידע מודיעיני שמגיע אליהם בזמן אמת. הכול כדי להשיג את הפגיעה המדויקת ביותר ולהימנע ככל הניתן מפגיעה בבלתי מעורבים.
"מה שנותן הרבה ביטחון בתקיפה הוא העובדה שאתה צריך לעבוד בצורה מאוד סדורה ועל פי כל הנהלים עד שתוכל ללחוץ על הכפתור", מספר סגן שלומי, נווט קרב בטייסת, שנמצא בכוננות בימים שלאחר ההסלמה. "תמיד ישנו מטוס ללא טייס שיוודא שאנשים בלתי מעורבים לא נמצאים באזור שמתחת לכוונת. הוא 'מנקה' לנו את המטרה. אני זוכר מקרה שבמשך שעה אני והטייס הסתובבנו מעל אזור התקיפה, ובכל פעם שבאנו לתקוף נאמר לנו להסתובב חזרה ולשוב בקרוב".
הבקשות החוזרות ונשנות לאישור כל תקיפה הן חלק ממנגנון זהיר ומורכב אבל מובן מאוד, בהתחשב בעובדה שחייהם של יותר ממיליון תושבי רצועת עזה נמצאים ביד המונחת על הסטיק. "אחרי שנותנים לי אישור לצאת לתקיפה דורשים ממני להודיע דקה לפני הטלת הפצצה, חצי דקה לפניה, ולאחר שהוטלה. גם יכולים להגיד לי לעצור בכל נקודת זמן, כאשר נכנס לתמונה אדם בלתי מעורב", מוסיף מפקד הטייסת.
אבל לפעמים, למרות הזהירות וההקפדה, הסיכון הוא על גבול הבלתי נמנע. דוגמה ברורה לכך נמצאת בסרטון שמראה סא"ל אייל מתקיפה שביצע בעצמו לפני כחודש, ובה הטיל ממטוסו חימוש במשקל רב על מחסני תחמושת הסמוכים לשכונת מגורים צפופה. "זה באמת מפחיד לתקוף בסביבה כזו", הוא מודה.
"נוהל אינטרנט": לבדוק בתקשורת האם נפגעו בלתי מעורבים
אבל האם אחרי שנים של ניסיון באוויר, היד עדיין רועדת על הסטיק? "יותר ויותר, כי אתה מכיר את הסכנות שבטעויות שלך ואתה לא רוצה לחזור עליהן. בעבר היו לי תקיפות שדווקא היו בהן נפגעים לא מעורבים. לא בהכרח עקב טעות שלי. זו יכולה להיות טעות של מי שתכנן את המטרה ולא שם לב שלידה מתגוררת בפריקסט משפחה עם שלושה ילדים שמההדף של הפיצוץ הוא עף ונפל עליהם".
אחרי התקיפה הטייסים כמעט תמיד יכולים לוודא שהושגו פגיעות במטרות. פגיעה לא מכוונת בחפים מפשע, לעומת זאת, הם יתקשו לוודא בצורה חד משמעית עד שינחתו. שאלת הפגיעה בבלתי מעורבים תלווה אותם ותוסיף להכביד עם כל התקדמות נוספת שהם יעשו לכיוון הקרקע. במקרים מסוימים היא עשויה להתגלגל עד כדי תחקיר מבצעי על ידי גורמים בכירים בחיל האוויר. כך או כך, כל אחד משלבי התקיפה – בין אם אירע בו מקרה חריג ובין אם לאו – מסתיים בתחקורו במסגרת החיל ובהעלאת סרט התקיפה למסד נתונים משותף של החיל.
"קשה לנו לראות אם היו נפגעים בלתי מעורבים מיד אחרי התקיפה. אנחנו לומדים את זה בעיקר מהדיווחים בתקשורת", מסביר סא"ל אייל. "אנחנו ניזונים לא מעט מאתרי חדשות באינטרנט. כשאני קורא את הידיעה ורואה שאין נפגעים, זה בהחלט מאפשר לי להירגע. במלחמת לבנון השנייה וב'עופרת יצוקה' זה היה ממש ריטואל קבוע".
גם מדבריהם של משרתים אחרים בטייסת ניכר ש"נוהל אינטרנט" הוא ממש לא גחמה פרטית של המפקד. "אחרי תקיפה אתה ישר נכנס לאתרי חדשות באינטרנט כדי לראות מה היו התוצאות שלה", משתף סגן שלומי. "כשאתה באוויר אתה לא נותן למחשבות האלה לקחת חלק גדול מהמשוואה, כי אתה עסוק רוב הזמן במשימה המבצעית שעומדת למול עיניך, אבל לפני ואחרי שעות הטיסה הן בהחלט תופסות נפח".
מלחמת התשה
אף על פי שכולם משתמשים במילה 'הסלמה' ביחס לאירועי השבועות האחרונים, בטייסת "הפטישים" לא ממהרים לדבר בשיאים. כפי שנאמר, נדמה כי אצלם, כמו גם בשאר הטייסות, מלחמת ההתשה החילית מול ארגוני הטרור ברצועה לא תחומה למספר ימים מתוחים בדרום. היא משתרעת על פני חודשים ושנים, ולא באמת עוצרת לרגע, בין אם היא מדווחת בהרחבה בתקשורת ובין אם לאו.
אל כל סבב הסלמה חדש שנפתח ברצועה הם מגיעים מוכנים. בטייסת מחזיקים מטוסים היכולים לשאת כמות תחמושת הגדולה פי ארבעה מזו שמטוסי קרב אחרים יכולים לשאת. עם כמות הפצצות המועמסות על מטוסי ה-אף-15-איי ("רעם") שברשותם, בטייסת "הפטישים" יכולים לתקוף בכל טיסה מגוון גדול של יעדים. "בסבב האחרון לא התקרבנו אפילו לאלפית ממה שאנחנו יכולים לעשות", קובע מפקד הטייסת. "תדירות התקיפות במהלך ההסלמה האחרונה הייתה, לפחות מבחינתנו כטייסת, די זהה לכמות התקיפות שאנחנו עשויים לבצע בשגרה".
אבל יש שינוי אחד מהותי שההסלמה כן בישרה מבחינת אנשי הטייסת, והוא העובדה שחזית הלחימה אליה הם מורגלים איימה לפתע גם על בני משפחותיהם, המתגוררים בשיכונים הסמוכים לטייסת. "המשפחה שלי מבינה את החובה שלי להיות בטייסת גם בזמן 'צבע אדום'", אומר סא"ל אייל. "למרות שאני מאוד קרוב אליהם, בזמנים כאלו אני לא יכול להיות איתם כמו שהם רוצים. מזלי שיש הבנה מלאה והם עושים הכול כדי לאפשר לי כמפקד להיות בשליטה", הוא מציין ומוסיף: "טכנאי שתולה פצצה במטוס רוצה לראות אותה מבצעת את המשימה. גם בשגרה, אבל בטח ובטח כשהמשפחה שלו גרה בבאר שבע, ונכנסת למרחב המוגן כדי לא לחטוף טילים".