אמש (מוצ"ש) שודר במהדורות החדשות תיעוד של אירוע חריג מהכפר קדום הסמוך לקלקיליה בו נראה לוחם בסיירת גולני מנהל קרב זריקות אבנים מול מפגין פלסטיני.
מדובר צה"ל נמסר בתגובה לתיעוד כי: "התנהגות החייל אשר מיידה אבנים לעבר מפר סדר לא עולה בקנה אחד עם המצופה מחייל צה"ל", וכי: "מקרה זה מתוחקר על ידי המפקדים. צה"ל יוסיף לפעול לשמירה על בטחון תושבי איזור יהודה שומרון".
התיעוד והתגובה עוררו סערה גדולה ברשת, הסרטון שותף בעמודי וקבוצות פייסבוק רבים ופתח מחדש את הדיון על הצורך להגיב מול החשש מנזק תדמיתי לצה"ל, נקיטת הליכים נגד חיילים ומפקדים, העמדה לדין וענישה.
חלק מהתגובות מבקרות את החייל שהחזיר אבנים על איך שהגיב ועל כך שלא השתמש בנשק או באמצעי לפיזור הפגנות. אחרים מאשימים את הרשויות ומפקדי צה"ל על כך שפעולת החייל היא רק סימפטום לתסכול מכך שהחיילים מהססים לפעול, לכאורה, מחשש שיפתחו הליכים כנגדם.
רבים כתבו על התסכול ממה שהגדירו כ"סירוס" של החיילים, הפקרה שלהם וחשש שיכנסו לכלא, כפי שקרה להבדיל בפרשת אלאור אזריה.
"לאיזה מצב הגענו"
"החייל לא שוקל בכלל להשתמש באיום בנשק בגלל הנהלים המסרסים של הפצ"ר", כתב אחד המגיבים, אחר תהה: "לאיזה מצב הגענו במקום להשתמש באש זורקים אבנים, ממש חזרנו לתקופת האבן" ואילו גולש נוסף כתב בלגלוג: "הצבא הישראלי ה'עוצמתי', איזו בדיחה הם". גולשים נוספים שיתפו את הקטע והתייחסו להתנהלות החייל כ"בושה" ו"ביזיון".
לוחמים ותיקים במילואים מעידים שמה שרואים באותו תיעוד לא חדש. התסכול והשעמום של שני הצדדים כולל במשך שנים גם "משחקי אבנים" כאלו, ההבדל היחיד שהיום יש מצלמות ורשתות להפיץ בהן את הסרטונים.
_i.jpg "מצוד צה\"ל אחרי רוצח דביר שורק (צילום: דובר צה''ל, באדיבות גרעיני החיילים)")
לחייל בשטח שנמצא בסיטואציה המורכבת לא תמיד יש את המודעות לאיך הדבר יכול להיראות על המסך אם יתועד. מה שיכול להרגיש באותו רגע כמו שעשוע, הופך לאחר מכן לתקרית ביטחונית-מדינית בינלאומית.
כמו שוטרים בגן ילדים
"בסוף צוותי סיירות שמוכשרים לעבודה מסווגת מעבר לקווי האויב מוצאים את עצמם במארב לילדים בני 8-9 שזורקים בקבוקי צבע על רכבים של מתנחלים", מעיד לוחם במילואים שביצע תעסוקה בשטחים לאחרונה. "יש כמובן פיגועים קשים ומחבלים מסוכנים, אבל פעמים רבות צעירים חדורי מוטיבציה ששמעו מור"קים והתגייסו ליחידות מובחרות, מוצאים עצמם בתפקיד של שוטר בגן ילדים".
יש לציין שצה"ל שולח לשטחי הגדה את מיטב הלוחמים שלו לאחר חודשי הכשרה ארוכים בהם התאמנו לחתור למגע ולחסל את האויב. מי שלא מזמן צעדו עשרות קילומטרים במסעות כומתה והסתערו על יעדים רחוקים תוך כדי ירי ופיצוצים, מוצאים עצמם שמונה שעות בעמדה שבה רוב הזמן כלום לא קורה וכשנדרשים לפעול, מדובר בדרך ככל באזרחים וילדים משועממים, לא במבוקשים כבדים.
המציאות המורכבת הזו, התסכול והשיעמום של שני הצדדים הולידו ולמרבה הצער כנראה ימשיכו להוליד תמונות ותיעודים שכאלו, שחוץ מהנזק התדמיתי לישראל ולצה"ל מרחיבה גם את הקרע בעם סביב שאלת הגיבוי והכלים שניתנים לחיילים ולמפקדים בסיטואציות האלו.