מנות הקרב המצומצמות, הצורך ליפות את המציאות והרצון להפוך מנות צבאיות דלוחות למשהו אכיל, הולידו מנות ומתכונים שצמחו מהשטח והפכו לנכסי צאן ברזל של צבא ההגנה לישראל – המתכונים הצבאיים שעוברים מדור לדור.
בימים הראשונים בשטח, תקבלו את מנות הקרב כמו שהן, בלי תוספות ובלי אפשרות להביא תבלינים ורטבים שיהפכו את המנה הקשוחה הזו למשהו טעים. לכן, החלטנו לצייד את גולשינו בכלים בסיסיים לשדרוג מנת הקרב, מידע שעשוי להיות שימושי בסדיר ובמילואים. בתחקיר שערכנו במסגרת הכנת הכתבה מצאנו שיש כאלו שלוקחים איתם את המתכונים האלו גם לשביל ישראל ולטיול שאחרי הצבא.
את התמונות אגב, אתם יכולים לגזור ולשמור בפק"ל הכיסים שלכם, זה שימושי, מניסיון.
טונה מעושנת - הבייסיק של הבייסיק
המצרך הכי יקר והכי מפנק שתקבלו במנת הקרב שלכם הוא הטונה. מאוד יכול להיות שאחרי הצבא לא תהיו מסוגלים לאכול או להריח טונה, אבל כל עוד דסקית תלויה על צווארכם, זה יהיה המאכל שהכי ישמח אתכם, אבל גם אותו כדאי לשדרג.
מצרכים: קופסת טונה בשמן (חשוב שיהיה בשמן, לא עובד עם טונה במים), פלנלית באורך ממוצע של כף יד, פותחן קופסאות, ומצית.
אופן ההכנה: יש לפתוח את קופסת הטונה ולשפוך מעט מהשמן, את הפלנלית יש לקפל לגודל שלא עולה על קוטר קופסת הטונה ולהניח בתוך הקופסא כשהיא טבולה בשמן והקצה שלה מבצבץ אל מחוץ לקופסא. סוגרים את הקופסא וכעת, מציתים את הפלנלית, מחכים שהיא תצית את השמן שבתוך הקופסא ואז נותנים לעסק לבעור כ-20 דקות עד שהכל נשרף. ב-20 הדקות האלו, אפשר להשתמש בטונה הבוערת כמקור אור או כגזיה. אחרי 20 דקות, תקבלו טונה מעושנת, המעדן שישדרג לכם כל ארוחה בשטח.
ככל שתצברו יותר פז"ם, תהיו יכולים להביא אתכם לשטח רוטב צ'ילי ותבלינים שיהפכו את המעדן המעושן גם למנה מתובלת ומעניינת יותר.
בוטנים מסוכרים
נתחיל באנקדוטה – למה שמו בוטנים במנת הקרב? אחת מסיבות המוות הנפוצות בשדה הקרב בעבר היו הרעלת מים. לוחמים רבים חשבו שאם הם יקפידו על שתיה מרובה מצד אחד וימנעו מאכילה מצד שני, הם יהיו קלילים יותר ויוכלו לרוץ יותר טוב, לדלג על הגבעות בקלילות ולהסתער בקרב יותר במהירות. הבעיה היא שהיעדר האוכל גרם למחסור קשה במלחים בדם, מה שהביא בסופו של דבר להרעלת מים ולמוות די מהיר. כלקח, צה"ל הכניס למנת הקרב, את קופסת הבוטנים המשומרת שתהווה מקור טוב למלחים, אבל לא תכביד על חיילים שלא רוצים להעמיס על קיבתם. גם את הבוטנים האלו שבהתחלה נתפשו כפינוק בחרו לוחמים לשדרג, להלן המתכון.
מצרכים: בוטנים ממנת הקרב, שקית אבקת פטל או שקית סוכר (בכל מנת קרב יש משהו שונה, ממש כמו ביצת הפתעה).
אופן ההכנה: מאוד פשוט. מוסיפים סוכר לקופסת הבוטנים, סוגרים את הקופסא מערבבים טוב ומעמידים אותה בשמש שתתחמם. בזמן הזה הסוכר ימס מחום השמש וידבק לבוטנים. אחרי שתשרפו טונה, ותאכלו אותה, יחכה לכם קינוח מפנק של בוטנים מסוכרים.
סנדוויצ'ים
כמה צירופים שהולידה מנת הקרב –
במנת הקרב תמצאו ממרח אחד, אבל הוא הולך כמעט עם הכל והכל נדבק אליו – ממרח השוקולד. אחרי הכל מדובר בממרח שוקולד סטנדרטי ומטה (כמובן שלא ממרח נוטלה), שמטבע הדברים מיד אחרי שפותחים את הקופסא, הוא הופך לממרח שוקולד עם חול, אבל זה בסדר, אתם גם ככה אוכלים חול כל היום, אז קצת חול בשוקולד זה לא מה שיהרוג אתכם. את השוקולד תוכלו לשדך לשני חברים במנת הקרב:
סנדוויץ ממרח שוקולד עם חלווה – לא, לא המציאו את זה בקיורטוש, מדובר במעדן צבאי שכבש את מיטב הקונדיטוריות.
סנדוויץ' ממרח שוקולד עם בוטנים – בהיעדר סקיפי, זה הדבר שהכי קרוב להמצאה האמריקאית שצברה פופלאריות בכל העולם.
כמובן שאת הסנדוויצ'ים האלו אפשר להפוך לטוסטים בעזרת האש של הטונה ששרפתם.
נס מסייעת
אין מדובר במשקה שמקומו בשטח, אבל הוא חלק בלתי נפרד מהפולקלור הצבאי ארוך השנים.
מדובר במשקה שנתון בנחלת בעלי הפז"ם בלבד, ושהכנתו היא בגדר טקס, וכללי הטקס הם:
כדי להכין את הנס מתקבצים החיילים במעגל ומערבבים ("מדרבקים") במשך כמעט שעה את אבקת הנס-קפה עם סוכר וטיפת חלב (מאיפה קפה, חלב, סוכר וכו'? מקמבנים), עד שנוצרת משחה חומה, מתקתקה, חלקה מגרגירים. על המשחה מותז חלב בלחץ כדי ליצור קצף, ולכל זה מוסיפים קוביות קרח: לוותיקים מוזגים ראשונים, הצעירים מקבלים את מה שנשאר, אם נשאר.
הומאז' ללוף
הלוף עזב את צה"ל לא מזמן, אבל הוא הפך לנכס צאן ברזל של התרבות הישראלית, מקור לטראומות של חיילי סדיר ומילואים רבים שגילו שזה כל מה שיש להם לאכול בשטח.
לוף הוא למעשה בשר בקר משומר שהיה מצוי עד לפני זמן לא רב בכל מנת קרב בצה"ל. את שמו ירש משמה של מנת הדגל האמריקאית "Meat Loaf", אבל בטעם, הוא אפילו לא מתקרב. אם נודה בזה, גם לא בריח.
לוף ידוע כמאכל שמאוד קשה לאכול אותו כשהוא לא מבושל – כי הוא לא טעים, כי הוא מסריח וכי הוא מאוד שמנוני (זה מה שמשמר אותו בתוך הקופסא ומונע ממנו להתקלקל). כאמור, הלוף עבר מצה"ל, אבל כמו היידיש, אם לא נלמד את הצעירים משהו שכבר עבר מהעולם, הוא באמת יעבור מהעולם (למרות שמעטים מבכים על זה שכבר אין לוף בצבא).
הדרך הכי טובה להכין לוף היא לחתוך את הלוף לקוביות ולטגן אותו במחבת. לצעירים אין את הפריווילגיה להשתמש במחבת בשטח וניסיון צבאי עשיר שנצבר שנים על גבי שנים פיתח שיטה חדשנית לבישול הלוף. בבוקר, כשמתחילים פעילות מניחים את כל פחיות הלוף על המנוע של הטנק או על המנוע של הפומה (האמבטיה של הפומה). עד ארוחת הצהרים, הלוף מתבשל מחום המנוע ומחום השמש ומוכן לאכילה, נו טוב, סביר למאכל אדם.
קערת שטח
כשיורדים לשטח אסור לקחת שום דבר שאינו נחוץ. קערה נחוצה? כן. מותר להביא? לא. אז מה עושים?
המצרכים: קסדה, שקית ניילון.
אופן ההכנה: שם את השקית בתוך הקסדה, מייצבים את הקסדה בחול ושמים בתוך השקית את המרכיבים לסלט הרצוי כאוות נפשכם: טונה, תירס, מלפפונים חמוצים וכו', מערבבים, אוכלים, מסיימים וחוזרים להשתמש בקסדה כקסדה.
לסיכום –
אל תצפו למנות גורמה בשטח, אבל אל תתכלבו, מנות הקרב לא חייבות להיות סבל.
מכירים מנות נוספות שאפשר להכין ממצרכים צבאיים בסיסיים?
שתפו אותנו בעמוד הפייסבוק ובמייל של פז"ם - pzm@mako.co.il