בחדר התדריכים יושבים הטייסים והמכונאים המוטסים של שלושה מסוקים, שאמורים לצאת לטיסת אימון. במהלך התדרוך, מספר מוביל המבנה על מתווה האימון, כיווני הרוח ואזור הנחיתה. כל הנוכחים מקשיבים. מדי פעם מישהו רושם נקודות בפנקס קטן. מיד לאחר התדריך מסתודדים זה עם זה צוותי המסוקים השונים, טייסים ומכונאים מוטסים עוברים בפרטנות על תכנון הטיסה והאימון, ומחלקים ביניהם את המטלות.
"מכונאי מוטס לא יכול לתקן באוויר", מסביר רס"ן ערן, מפקד בית הספר למכונאים מוטסים, שטס כבר 25 שנים וניתן לומר שראה את כל סוגי הפעילות בחיל האוויר. "הוא יכול לייעץ, באופן מאוד מינורי, מהניסיון המקצועי שלו, ולסייע בתהליכים. על הקרקע הוא עובד כמו טכנאי בטייסת; הוא אמון על מסוק או שניים, טס שלוש פעמים בשבוע, ובנוסף תופס כוננות. מעשית על הקרקע הוא אחראי על ליין של מסוקים. כשהוא טס, הוא עובר לעולם אחר, עולם של טיסה. יכול לקרות מצב שהוא כונן, עובד על מסוק, וברגע שיש סירנה תוך דקה הוא עובר ממצב של עובד עם כלים ביד, למצב בו הוא מחליף לסרבל טיסה ועולה לאוויר".
מפקדים עם אחריות רבה
לראשונה בחיל האוויר, מכונאים מוטסים יבחרו מכלל המערך הטכני של טייסות החיל, ולא רק ממערך המסוקים. מטרת השינוי היא לפצות על המחסור הקיים בכוח אדם. בעקבות השינוי, הצטרפנו למכונאים המוטסים של טייסת ציפורי המדבר, צפינו בהכנות של צוות המסוק משלב התדריך ועד לטיסה עצמה, ולמדנו מיהו, בעצם, המכונאי המוטס, על מורכבות התפקיד וחשיבותו.
המכונאי המוטס אחראי על כל מה שקורה בחלק האחורי של המסוק, והוא מפקד תא הלחימה במסוק. הוא זה שמתפעל את סוגי המנופים, אחראי על קשירת לוחמי 669 והזנקתם מהמסוק. המכונאים המוטסים הם גם המתזמנים של לוחמי היחידות המיוחדות שגולשות מהמסוקים, כמו שראינו בסרטונים השונים מהמרמרה; הם שותפים בחילוץ פצועים ובתיאום הקשר עם כוחות הקרקע. בנוסף, המכונאי אחראי על הכנת תא הלוחמים במסוק על פי המשימה, ועל פעולות רבות נוספות, עליהן לא ניתן לספר. כמו כן, הוא משמש כעיניים של הטייסים בהמראה ובמהלך פעולות חילוץ וכבר היו מכונאים מוטסים שהצילו מסוקים מהתרסקות.
חלק מהמכונאים המוטסים מאותרים לפני הגיוס, אולם כדי להיות מכונאי מוטס יש צורך להתחיל כמכונאי קרקע. מכונאי קרקע שהוכיח את עצמו, אחרי תקופת זמן ממוצעת של שנתיים, יתחיל קורס מכונאים מוטסים שנמשך כשבעה חודשים ומחולק לשני שלבים: בתחילה ילמדו על כל נקודה במסוק, עבודה עם צוות אוויר, מטאורולוגיה, מנהיגות ועוד; ובשלב השני של הקורס ילמדו לתפעל את המנוף, לחלץ ולהיות חלק מטייסת מבצעית. גם אז, למשך תקופה של שנה, לא יתפסו המכונאים כוננות מבצעית, אלא רק כמספר שתיים. באימונים הם כבר יטוסו לבד.
על פי תמונות סיום הקורס, שתלויות למול משרדו של רס"ן ערן, ניתן לראות שמדובר בקורס לא פשוט: חלק ממחזורי הסיום כללו שלושה בוגרים בלבד. "אנחנו לא מתפשרים על רמה", מסביר רס"ן ערן. "בקורס האחרון הפסקנו השתתפות לחמישים אחוז מהחניכים, קורס לפני לשלושים אחוז, וזאת למרות שיש מחסור במכונאים מוטסים שעומד על לפחות עשרים אחוז. לכן אנחנו עושים את השינוי: גם מכונאי של טייסת F-16, סוּפה למשל, יכול משנת 2012 לגשת למיונים של קורס מכונאים מוטסים".
רואים הכל ומגיעים למקומות שאסור לדבר עליהם
המכונאים המוטסים רואים הכל, מריחים את דם הפצועים ומגיעים למקומות שעליהם אסור לנו לדבר. רמז לאופיו של התפקיד נתן לנו רס"ן ערן, כשסיפר על אחד החילוצים בהם היה שותף. "זה משהו שהשאיר בי חותם הרבה שנים", הוא אומר. "ביום שישי בבוקר מתקשר אלי חבר שאני אחליף אותו בכוננות, ועשר דקות אחר כך יש סירנה. יוצאים להזנקה כשאנחנו לא יודעים למה זה; בדרך התברר שהיו מספר פועלים רומנים שנפלו לתוך ארובה בתחנת הכוח באשקלון, חילוץ מאוד מורכב. המכונאי המוטס צריך להיות מאוד מדויק, כיוון שהטייסים מקדימה בעצם לא רואים כלום".
רס"ן ערן עובד עם המנוף כשחצי מגופו בחוץ, ומכווין את הטייסים לנקודה של 30 ס"מ על 30 ס"מ. "הכל תלוי בכוונון של המכונאי המוטס, הקשירה של החבר'ה של 669, העבודה איתם. החילוץ התחיל בתשע בבוקר ונגמר אחרי הצהריים. הייתי עם אדרנלין שחבל על הזמן. הגיע מסוק כדי להחליף אותנו אבל לא הסכמתי להתחלף, אמרתי שאני מסיים את זה עד הסוף, והוצאנו משם ארבעה פועלים. אירוע אחר שהשאיר עלי חותם כאבא הוא פינוי מתאונת דרכים של תינוק בן ארבע חודשים. זה גורם לך לא לישון בלילה. היו גם פינויים תחת אש; במלחמת לבנון השנייה יצא לי לפנות גם את תומר בוהדנה. אתה רואה הכל ומריח הכל".
יש גם לוחמות: "היה לי ברור שאני במקום הנכון"
יצאנו לליין המסוקים, שם פגשנו בחורה צנומה וחיננית, רס"ל א', לוחמת שהתעקשה להגיע לתפקיד. "קראתי את הסיפור על קרן טנדלר ז"ל (מכונאית מוטסת והחיילת היחידה שנהרגה במלחמת לבנון השנייה), והסיפור שלה נגע לי ללב. בלי לדעת מה זה, אמרתי לעצמי 'אני רוצה להיות כמו קרן'. לפני הגיוס אמרו לי לבחור עדיפות לתפקיד; שאלתי איפה עובדים הכי קשה עם גריז בידיים וזה מה שרשמתי. התקבלתי כמכונאית יסעור. תפקיד קרקעי לא קל, היו לא מעט משברים. יום אחד המפקד עשה לנו מור"ק על קרן טנדלר, והיה לי ברור שאני במקום הנכון".
רס"ל א' עברה להדרכה ולדבריה הזניחה את חלום המכונאי המוטס; אחרי שלוש שנים התקבלה לקורס, אך רצה הגורל והיא התקבלה במקביל ללימודי משפטים. "היה לי ברור מה החלום וכמובן שהלכתי למכונאים מוטסים", היא אומרת היום. אולם השתתפותה הופסקה ימים ספורים טרם סיום הקורס. "נתנו לי אופציה של להמתין שלושה חודשים ולהיכנס בקורס הבא. בגלל הגיל היו לי המון התלבטויות, אבל בתוכי ידעתי שזה מה שאני רוצה. נכנסתי לעוד קורס וסיימתי. זה מקום מספק: אתה יורד מהמסוק ואומר לעצמך, 'וואו, מה עשיתי'. זאת חוויה שקשה לתאר אותה".
"באיזה עולם אתה יכול באותו יום להטיס פג מבית החולים יוספטל לסורוקה, ובאותו ערב להטיס את ראש הממשלה לאיפה שהוא צריך?" שואל סגן שי, מכונאי מוטס. "אתה פוגש את כל העולמות של מדינת ישראל, מהטסת פצועים ולוחמים ועד לאפיפיור, שגם אותו הטסנו".
ק', חניך בקורס מכונאים מוטסים, ויתר על דרגות קצונה ביחידה מסווגת בכדי להתקבל לקורס אליו יצא אחרי חצי שנה בתפקיד מכונאי קרקעי. "ברמה האישית, מדובר בתחום שייתן לאדם תכונות טובות גם לעתידו שאחרי הצבא", הוא מספר, "אתה שותף לכל, כולל חילוצים והצלת חיים. זה עולם מדהים של אנשים שהם כל הזמן ביחד. כולם פה עוזרים אחד לשני וגם כשאדם הולך לטייסת אחרת, הקשר נשמר. יש פה מדריכים שגם אם הם קשוחים, אתה לומד מהם הרבה; אנשי מקצוע עם ניסיון גדול".
