שלוש בלילה, קור מקפיא עצמות, וצוערי גדוד גפן של בה"ד 1 כבר נמצאים בתנועה רכובה אל היעד. פלוגה אחרי פלוגה הם פורקים במרחק בטוח מהיעד, מתקדמים בתנועה רגלית ושקטה, ועוד לפני עלות השחר נמצאים הקודקודים על גבעת התצפית. מפקדי הכוח מביטים לעבר מתווה השטח הסבוך בצורה צפופה כל כך, שכלל לא ברור איך מנהלים לחימה במקום כזה. חוליה אחרי חוליה הם נכנסים עמוק לסבך – והקרב מתחיל. ירי כבד נשמע ממעמקי הגזרה. בין צעקות המפקדים ניתן גם לשמוע את זעקות הפצועים, והשליטה בכוח הופכת להיות קשה מתמיד. אין ספק – מדובר במתווה לחימה שהינו הסיוט של כל מפקד. בכל רגע נתון הוא יכול לראות מקסימום שלושה חיילים. לגבי השאר, הוא פשוט צריך לחוש את מיקומם.
השבוע סיימו צוערי גדוד גפן, גדוד ההשלמה החילית של קציני חי"ר ויחידות מיוחדות, את שבוע הסבך. היינו שם, צמודים למג"ד סא"ל עוזי קליגר ולסגנו רס"ן סרגיי, ויחד איתם ראינו את מפקדי העתיד בפעולה ושמענו על הגדוד ועל הדרישות – מה זה אומר בעצם להיות קצין בסביבת לחימה משתנה.
"המטרה – להפסיק את השיגורים מהשטח"
"פעולה בשטח כזה תבוא בדרך כלל על פי מודיעין ובשילוב כוחות שונים", מסביר לנו סא"ל קליגר את מתווה התרגיל ומטרתו. "יש אינדיקציה, בין אם סיגינטית ובין אם תצפית שמזהה תנועה של אויב בשטח, והולכים לפה למגע. אנחנו ייצרנו בכוונה סממנים בשטח שמדמים בסיס של חיזבאללה, תעלות לחימה, כבלי תקשורת ומשגרים. מטרת הכוח להגיע למקסימום נזק ולבסוף למצב של שליטה. פלוגה שכבשה את השטח תשהה פה וסביר להניח שבמשך כמה ימים יהיו להם עימותים איתם. הרעיון הוא לשהות בשטח ולהפסיק את השיגורים, זה המבחן של המ"פ פה".
בין משפט אחד לשני, סא"ל קליגר מפיל חיילים פצועים ומתקיל מפקדים. החיילים משתמשים בכדורי ח"ק והפירוטכניקה דואגת להחריש את אוזנינו עם הדי פיצוצים שמדמים מטענים. בזמן שחייליו של סא"ל קליגר מדלגים בין שיחים וסלעים, הוא מסביר לנו על המסלול אותו עוברים הצוערים. "הם מתחילים בקורס קציני יבשה של שלושה חודשים, כשהם משולבים: קציני הנדסה, ארטילריה, חי"ר, שריון ואיסוף מודיעין. הם לומדים ביחד את תורת הלחימה ופיקוד ושליטה, לומדים ביחד שפה אחידה. אחרי שהם מדברים את השפה האחידה, הם מתפצלים להשלמות החיליות שזה למשל אנחנו – גדוד גפן שהוא השלמת חי"ר. כאן הם מתחילים ללמוד את המקצוע שלהם כקציני חי"ר בגדוד. בשלב הסופי של הקורס, אנחנו נחזור חזרה לסדרת קרב משולבת ושם כל החילות נפגשים יחד. כל הלחימה שם תהיה לחימה משולבת".
לומדים את כל סוגי הלחימה
לסא"ל קליגר חשוב להקנות את כל הכלים המקצועיים לחייליו, זאת כמובן למרות הקושי של סביבת לחימה שמשתנה כל הזמן. סא"ל קליגר, שהחל את השירות שלו בעורב נח"ל ומשם צמח לאורך שדרת הפיקוד של החטיבה ראה לאורך השנים, רואה עד כמה משתנה סביבת הלחימה.
"לאורך כל הקורס, בכל לוחמה שאנחנו נלחמים בה אנו נותנים להם את הדגשים של איך מחלקה או פלוגת חי"ר תלחם בשטח סבוך, למשל, ותיעזר בכוחות המשולבים. בקורס אנחנו נוגעים בכל סוגי הלחימה. אנחנו מכשירים קצין קרבי שאנחנו לא יודעים להגיד עם אילו אתגרי לחימה הוא יתמודד עוד 20 שנה במילואים למשל. אנחנו נוגעים בשטחי לחימה סבוכים, בנויים, פתוחים, מתארי לחימה דרומיים וצפוניים. נותנים לו כמה שיותר כלים ויכולות.
"אנחנו לא יכולים לגעת בכל דבר", הוא מודה, "לזה היינו צריכים קורס קצינים של כמה שנים, וצה"ל הוא צבא סדיר שצריך אותם כמה שיותר מהר. מצד שני, יש את הניסיון הפיקודי: כל אחד פה היה חייל לפני והיה מ"כ לפני. המפקדים פה באים מהשטח, מהעימותים האחרונים. יש פה מפק"צים שנלחמו בעופרת יצוקה, מ"פים שנלחמו בלבנון השנייה, ואני כמג"ד הייתי ב-15 שנה האחרונות בכל גזרת לחימה". יחד עם האקט הלימודי, לסגל הפיקודי יש ניסיון מבצעי עשיר אותו הם מעבירים למפקדי העתיד.
סא"ל קליגר מעיד על חיילים "מורעלים" וערכיים שמגיעים מכל גווני האוכלוסייה, חיילים מאוד אינטליגנטיים. "החייל של 2012", ממשיל סא"ל קליגר, "מאוד תבוני ונבון. הוא חושב, אבל מצד שני, וצריך להגיד את זה, הקשרים החברתיים הם פחותים. מבחינת לחימה הם מאוד נחושים, אלו אנשים שבחרו להתגייס, בחרו להיות לוחמים, בחרו בהם להיות מפקדים והם הסכימו להיות קצינים. הם המיטב. זה גם הרבה ערכים וחינוך מהבית, לאו דווקא דברים שבצבא אנחנו יודעים לייצר אותם. יש פה אנשים שבאים אלי לראיון פתיחה ואני אומר להם שאני לא מבין איך הם פה ולא בבית פותרים בעיות שיש להם".
"זו זכות להיות קצין בצה"ל"
בין הסתערות אחת לשנייה, ניצלנו את ה"פול פצוע" בכדי לדבר עם החיילים. דניאל לוי יצא לקורס מגדוד 51 של גולני, ומבחינתו מדובר בשליחות וגם בהנאה. "אני טוב במה שאני עושה וגם אוהב את מה שאני עושה, ובגלל זה אני פה", הוא אומר. "הפחד שלי הוא אם אני אהיה טוב או איך אני אהיה ואיך אני אדע לקחת אחריות. אין ספק שזה חשוב שאנשים יצאו לקורס קצינים. שלוש שנים זה חובה, אבל אם אתה יכול לתרום יותר ואתה טוב בזה, צריך לבוא לפה". גם אור פרידמן מגבעתי חושב שמדובר במקום חשוב, מקום של תרומה. "זאת זכות להיות קצין בצה"ל, לפי דעתי. זה קורס טוב, מלמד, לומדים פה דברים שמעבר".
על ההבדלים בין הקורס של היום אל מול ימים עברו אומר סא"ל קליגר כי "לפני עשר שנים לימדו אותנו לאכול הרבה אבק ואדמה, ופחות לחשוב על איך אנחנו נותנים פתרונות לעימותים משתנים. לפני עשר שנים למדתי ולימדתי שיש אויב סורי מחופר וכל פעם זה מה שצעקנו בתרגילים, האמנו שזה מה שנילחם נגדנו. היום אנחנו מבינים שהאיום של הצבא הוא, לפחות, 270 מעלות סביבנו ואולי גם בתוכנו, והדבר העיקרי שאנחנו עסוקים בו מאוד בשנה האחרונה בקורס קצינים, הוא ההתמודדות של הקצין בשדה הקרב המשתנה. הדבר היחיד שאנחנו יודעים להגיד לו בוודאות זה מה היה; להגיד לו מה הולך להיות בקרב הבא אין לנו שום יכולת. לכן אנחנו מלמדים אותו ששדה הקרב הוא ממלכת אי הוודאות. אנחנו אומרים למפקד לעתיד: 'אתה בטוח תופתע, אם תהיה מוכן לזה שתהיה מופתע אתה תדע איך להתמודד'".
בחודש הבא הם כבר יובילו חיילים למבצעים
השטח הסבוך אותו מתרגלים החיילים נחשב לקשה ביותר – המפקד לא יודע אם חייליו באמת ביישור קו, המ"פ לא רואה אם כל מחלקה נמצאת במקום עליו היא מדווחת. זו הייחודיות של קצין החי"ר בזירות הלחימה המורכבות. החיילים איתם דיברנו מספרים על חוויה ועל הרצון, הטבעי, להיות במקום הטוב ביותר. רק דבר אחד היה קשה להם בקורס, והוא היציאות הביתה. בחודש הבא הם יסיימו את הקורס ויובילו חיילים צעירים למבצעים שונים. מי יודע, אולי בין אנשי הסגל או הצוערים קלטנו את האחד שבעתיד המעט רחוק עוד יהיה רמטכ"ל.
