שמונה לוחמי צה"ל נהרגו בסוף השבוע באסון הנמר"ה ברפיח. בתקרית קשה אחרת, שני לוחמי שריון במילואים נפלו בקרב בצפון הרצועה. בין ההרוגים ברפיח: סרן ווסים מחמוד ז"ל, בן 23 מבית ג'אן, ששירת כסגן מפקד פלוגה בגדוד ההנדסה 601. מחמוד פיקד על הנמר"ה שבה שהו כלל הלוחמים ונפגע ממטען או מטיל נ"ט.

דודיו, יוסף ושריף גאנם, נפרדו ממנו הבוקר. "התחושות קשות, אנחנו ביום אבל. במקום לחגוג את חג הקורבן, נלווה את ווסים בדרכו האחרונה", אמר שריף, "הכפר ביטל את אירועי חג הקורבן כדי להשתתף בהלוויה. זה יום טרגי לעם ישראל, למדינת ישראל, אובדן גדול. ווסים היה מיועד לצאת ללימודים, זו הייתה השיחה האחרונה שהייתה לי איתו. הוא נבחר כנציג מהגדוד שייצא ללימודים, במסגרת קידום המ"פים והסמ"פים".

מתי הבנתם שקרה משהו?
"בשעות הבוקר שמענו על אירוע בעזה. החששות החלו לעלות. כשהבנו שזה גדוד ההנדסה, הרגשות והתחושות האישיות התגברו יותר ויותר - עד שקיבלנו את הבשורה המרה על נפילתו לקראת שעות הבוקר המאוחרות, מנציג צה"ל".

יוסף סיפר כי ווסים נפצע ב-7 באוקטובר - אך חזר מיד להילחם: "ווסים שירת כלוחם וקצין בגדוד ההנדסה. ב-7 באוקטובר, כשהתחילה הלחימה, נפצע. הוא אפילו לא אמר להורים או לאף אחד אחר, התאשפז בבית חולים וחזר ללחימה עם רסיסים ביד ובצוואר. הוא התעקש להמשיך ולהילחם בשטח, עד שהגיע הגורל שלו".

מה ידעתם על מה שעושה בפנים?
"כולנו יודעים מה זו לחימה, אבל ספציפית מה שהוא עושה בפנים אף אחד לא ידע. הוא לא סיפר את הכל. מאז 7 באוקטובר בקושי הגיע הביתה ל-48 שעות".

הוא דיבר איתכם על הסכנות?
שריף: "היה לנו שיח משותף בתקופת המלחמה, על מה שהוא יכול היה לשתף. הבנו את התפקיד שלו בגדוד ההנדסה ואת המורכבות בחזית. היינו קשובים כל יום לחדשות, לא הרפנו. לא תמיד היה קשר איתו, לא תמיד ידענו מה הוא עובר. ציפינו שהוא ייצא מזה בשלום ושנסיים את המלחמה הזו".

עד כמה חשוב לכם לדעת מה קרה שם?
יוסף: "אנחנו צריכים וחייבים לדעת את האמת, בדיוק מה היה שם, כמו כל משפחה. זה לא קל".

ספרו עליו.
שריף: "ווסים נולד ב-14 ביולי 2000, שזה התאריך שבו התארסתי לאשתי. זה היה יום מיוחד עבורי, שנולד לנו תינוק ביום האירוסים. באותו יום עליתי לבית החולים ומאז הקשר הזה של הדוד והאחיין הפך להיות מיוחד. כל שנה אנחנו חוגגים ביחד את יום ההולדת שלו ואת יום האירוסים שלי. ווסים בחור מאוד אנושי, מקשיב לזולת. כולם אהבו אותו. הוא תמיד היה הראשון לעזור, תמיד היה הראשון בכל דבר, וזה לא משנה אם זה על חשבונו, על חשבון שעות השינה שלו או על חשבון שעות הפנאי שלו. ווסים היה מוקף בחברים, באהבה ובמשפחה. הוא יחסר לנו מאוד".
יוסף: "ווסים היה תלמיד מחונן בבית הספר, תלמיד מצטיין. הוא היה מקובל על כולם. כולם אהבו אותו בכפר".

טובי הבנים מהעדה הדרוזית נפלו במלחמה הזו. מה אתם אומרים לצעירים שלכם שעומדים להתגייס?
יוסף: "זה קשה מאוד לעדה ולכל הצעירים, אבל נמשיך לעודד את הצעירים להמשיך את הדרך של ווסים, לשרת את המדינה ואת הצבא".
שריף: "אנחנו, כאזרחי מדינת ישראל, מבקשים שהכל יהיה בשוויון מוחלט, בלי שום קשר לגזע, מין ודת. מי שישראלי הוא ישראלי בכל המובנים, לזה אנחנו חותרים וככה נהיה ביחד".