תמיר נמרודי, ניק בייזר ורון שרמן נחטפו ב-7 באוקטובר ממת"ק (מנהלת התיאום והקישור) עזה. בייזר ושרמן נרצחו בשבי וגופותיהם חולצו על ידי צה"ל והוחזרו ארצה. גורלו של תמיר אינו ידוע, כשעד לרגע זה - 170 ימים אחרי שנחטף, לא התקבל אות חיים או מידע לגביו.

אמו, חירות, חרדה לגורלו. "תמיר ילד מאוד רגיש ומצחיק. לקח לו המון זמן להגיע למקום שהוא מרגיש כי מצא את מקומו", תיארה הבוקר, "הוא לא לוחם אלא מש"ק חינוך. הוא נחטף לא חמוש, ללא יכולת הגנה. כנער תמיר חשש מאוד מאוטובוסים מתפוצצים וממחבלים. סרטוני החטיפה מאוד קשים. לראות את המבט שלו בעיניים, זה מבט שהולך איתי בלילה".

מאז החטיפה לא שמעתם כלום?
"אין אות חיים מתמיר. להבנתנו, הוא הופרד בהתחלה מחבריו. אין שום ודאות לגבי מצבו. לא יכולים לחלוט לנו שום סיטואציה, לא חיים ולא מוות. בתחילת הדרך אמרו שמצבו לא ברור, אבל אף אחד לא יודע לחלוט את זה עד עצם היום הזה. יש הכנה נפשית כדי לדעת להתמודד אם הגרוע מכל יגיע, עם מצב שתמיר לא יחזור. התקווה מתה אחרונה, אבל תמיד אחזיק את שתי האפשרויות. לעולם לא אסתום את הגולל, עד שלא תהיה לי ודאות מלאה. אני מחכה לו, רוצה לראות אותו, ומקווה לנס. יחד עם זאת, יש לי שתי בנות שצריכות לחזור לסוג של שגרה".

איך הן בתקופה הזו?
"הן הראשונות שנחשפו לסרטוני החטיפה הקשים, עוד בשבת בצהריים. שלושה חודשים הן ישנו בממ"ד, לא הסכימו לצאת ממנו. זו ילדה שמחבקת אותך ואומרת: 'מה אם לא אראה אותך שוב?'. היכולת שלי להכיל אותן ולתת להן נורמליזציה בתוך הסיטואציה הזאת, קשה. היה לי גם קשה להתמודד עם החשיפה הציבורית, החשש שזה יגזול ממני אנרגיות בשביל המשך ההתמודדות. אני בן אדם מאוד פרטי ופתאום הבן שלי הפך לציבורי".

פגשת מקבלי החלטות? מה הם אומרים?
"אנחנו, כהורי חיילים, נפגשים בתדירות כזו או אחרת עם חברי כנסת ושרים. ראש הממשלה עוד לא ישב איתנו. אני יודעת שיש ניסיונות ליצור איתו קשר ולבקש פגישה, אבל נכון להיום הכל נענה בשלילה. לא יודעת מה הסיבות לכך. ראוי שהוא יפגוש אותנו. הוא זה ששלח אותם לחזית. תמיר לא היה קרבי, אבל היה בחזית. הוא צריך לשמוע אותנו ולהבין מה אנחנו עוברים בתוך הסיטואציה הזאת, בעיקר כשמדברים על עסקה שלא יודעים מה כוללת".

הגורמים שבקשר איתך, אומרים שהעסקה לא תכלול חיילים?
"כרגע אנחנו נאחזים בפיסות המידע שהתקשורת משחררת. אני לא יודעת מה כלול בעסקה בקטאר. האם מדברים על מתווה כולל או לא? אנחנו לא יודעים. השאיפה שלנו זה ללכת לשם. במצב הנוכחי, אני מתקשה להחליש את המערכת. עם כל הכאב שהבן שלי חטוף בעזה, אני רוצה להאמין שכל עיכוב בעסקה זה בגלל שדנים בסעיפים מאוד עקרוניים, ולא בגלל הישרדות פוליטית כזו או אחרת של מישהו. אני רוצה להאמין בזה, אבל אין לי את כל התמונה בשביל להגיד בצורה מוחלטת. התקווה והרצון להאמין קיימים. אנחנו ברגעים אחרונים לפני חתימה על עסקה. כל העיניים נשואות לדוחא. כל העם צופה ומחכה, כמונו".

את מרגישה שהציבור הישראלי מספיק איתכם, או שזה מתנרמל?
"לא חושבת שיש נרמול לחלוטין. אנחנו חצי שנה אחרי הטבח הנורא, אחד הגדולים שידעה מדינת ישראל, ויש צורך להכניס גם טיפת שגרה. אין פה שחור ולבן. יש מי שצריכים לתת לילדים שלהם את פורים, רגע אתנחתא. לא חושבת שרגע אחר כך הם לא יחשבו עלינו. בין אם זה בתפילה או בלהגיע לעצרת, כל אחד בוחר את הדרך שלו להתמודד".

ספרי על תמיר.
"תמיר ילד שצמא למידע על ההיסטוריה היהודית והמסורת. בין אם זה לקבל מידע על הפרהוד בעיראק כי הוא חצי עיראקי, או מידע על השואה כי אני בצד הגרמני. הידע שלו מאוד רחב. תמיר חי את ההיסטוריה היהודית. בשנתיים האחרונות, מהרגע שהתגייס, הוא הרגיש שחי בשליחות. הוא שם לעצמו למטרה להיטיב עם החיילים, לקח על עצמו את פרויקט החיילים הבודדים. הוא מאוד התחבר אליהם וביקש להביא הביתה חברים שהכיר שם".