אזור רפיח הוא למעשה המעוז האחרון של "חמאס הגדול" שצה"ל טרם טיפל בו, ונמצאים שם בין שלושה לארבעה גדודים של ארגון הטרור. הייחודיות שבו היא המיקום הגיאוגרפי, שצמוד לגבול עם מצרים. ברפיח מתקיימת כבר שנים תעשייה מסורתית של הברחות – וישראל תצטרך לטפל גם בהן וגם במחבלים ששם. האתגר הגדול: לקבוע מציאות חדשה בציר פילדלפי, כשהגבול מוגן באופן ההרמטי ביותר שניתן.
סוגיה נוספת שמצריכה טיפול היא השחיתות של פקידי המעבר. המצרים חוששים שפעולה צבאית ישראלית תחולל לחץ שיגרום להמוני פליטים לפרוץ לשטחם – ולכן, בשל הצמידות למעבר רפיח - הפעולה חייבת להיעשות בתיאום איתם.
על פי הערכות, ברפיח יש כרגע כ-1.3 מיליון בני אדם, ומבחינת ישראל זו מציאות שקשה מאוד לפעול בתוכה. לכן אם תרד הפקודה להתחיל לפעול - על ישראל יהיה לנסות להרחיק משם את התושבים בדרכים שונות.
תמונת המצב בח'אן יונס
התמרון בח'אן יונס מתנהל זה כחודש וחצי, באופן סימולטני מעל הקרקע ומתחת לפני הקרקע – בצורת לחימה שמיושמת לראשונה בהיסטוריית המלחמות. ההתקפות במרחב הזה לא פוסקות ורק ילכו ויתעצמו, ובימים הקרובים נגיע לאזורים שטרם פעלנו בהם.
במערכת הביטחון מעריכים שיידרשו עוד שבועות בודדים כדי להשלים את הפעולה מעל הקרקע. ההתקפה על מערב העיר היום התעצמה, כך דווח. שלושה מתוך ארבעת גדודי העיר פורקו, והלחימה מול הגדוד האחרון עודה נמשכת. למעשה, גדודי הצפון והמזרח מוכרעים ולא מתפקדים כלל.
צה"ל נלחם ביכולת ההיערכות וההתעצמות של חמאס, והמטרה בעינה עומדת: להכריע את חטיבת ח'אן יונס ולהשיב את החטופים הביתה.
מתחת לקרקע ההתקדמות הרבה יותר איטית. הצבא נכנס פנימה למנהרות, חושף היכן היו חטופים, ולאחר מכן מבצע מיפוי והשמדה של התווך. ההתקדמות איטית וזהירה גם עבור ביטחון כוחותינו, וגם עבור ביטחון החטופים.
ממדיו של המערך התת-קרקעי הקיים בח'אן יונס הם מעין פלא שלילי. כמות המשאבים והזמן שהושקעו בו בלתי נתפסת. לא משנה כמה עמוק ייכנסו הכוחות – הם יימצאו עוד תת-קרקע. צה"ל מצליח לפגוע באויב שמסתתר שם, להגיע לאותן תעלות לחימה ולמנהור הטקטי והאסטרטגי של חמאס, ולהרוס את התשתיות הללו.
עם זאת, יש עשרות קילומטרים של מנהרות תת-קרקעיות במרחב הזה, הפירים בו רחבים ונמצאים בכל מקום, כולל בגנים ובבתי ספר – ויחלוף עוד זמן רב עד שיושמדו כל התשתיות כולן. אין אזרח בח'אן יונס שאינו מכיר את המערך הזה.